תל קדש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המקדש הרומאי בתל קדש
גומחה להזרמת דם הקורבן ובה דמות עטויה טוגה
סרקופגים בתל קדש

תל קֶדֶשׁ (תל קדס) הוא גן לאומי בהרי נפתלי שבגליל העליון המזרחי, כארבעה ק"מ מערבית לצומת ישע. הגן מכיל בתוכו שני אתרים: תל-קדש שמדרום-מערב לכביש הצפון, והמקדש הרומאי שמצפון-מזרח לכביש. התל הוא הגדול בתילי הגליל העליון. למרגלות התל נובע עין קדש.

קדש (עיר מקראית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי התנ"ך, קדש הייתה עיר בצפון שבט נפתלי, ומזוהה בתל-קדיס שבשטח הגן הלאומי תל-קדש. קדש מתוארת כמבצר של שבט נפתלי, וכעיר מקלט ועיר המוקדשת ללויים. העיר מכונה "קדש בגליל בהר נפתלי" כדי להבחין בינה לבין קדש נפתלי, המזוהה עם ח'ירבת-קדיש ממזרח לפוריה, בבקעת יבנאל. כמו כן, יש להבחין בינה לבין קדש שליד צומת מגידו, עיר בתחום שבט יששכר.

בספר יהושע מתוארת הקדשת העיר כעיר מקלט לרוצחים: "וַיַּקְדִּשׁוּ אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל בְּהַר נַפְתָּלִי וְאֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרָיִם וְאֶת קִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה" (ספר יהושע, פרק כ', פסוק ז'). בהמשך היא ניתנת ללויים: "וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת-עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ, אֶת-קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת-חַמֹּת דֹּאר וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ, וְאֶת-קַרְתָּן, וְאֶת-מִגְרָשֶׁהָ: עָרִים, שָׁלֹשׁ." (ספר יהושע, פרק כ"א, פסוק ל"ב).

את העיר כבש תגלת פלאסר השלישי בשנת 733 לפנה"ס: "בִּימֵי פֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בָּא תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּקַּח אֶת עִיּוֹן וְאֶת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה וְאֶת יָנוֹחַ וְאֶת קֶדֶשׁ וְאֶת חָצוֹר וְאֶת הַגִּלְעָד וְאֶת הַגָּלִילָה כֹּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי וַיַּגְלֵם אַשּׁוּרָה" (מלכים ב טו כט).

קדש נזכרת בפפירוסים של זנון. בספר חשמונאים א' בקרב בין יונתן החשמונאי ודמטריוס הראשון. על פי יוסף בן מתתיהו, טיטוס קבע בה את מחנהו לקראת צאתו לקרב ביוחנן מגוש חלב.

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפירת בדיקה נערכה בשנת 1953 על ידי יוחנן אהרוני, ובה בלטו שכבות רבות מתקופת הברונזה הקדומה. בשנים 1999 - 2010 התנהלו באתר חפירות ארכאולוגיות על ידי חוקרים מאוניברסיטת מישיגן[1].

המקדש הרומאי בצד הצפון-מזרחי של הכביש הוא מן המפוארים ביותר ששרדו בשטח ארץ ישראל. מדובר במקדש מונומנטלי לאל בעל שמין, וזאת על סמך מספר כתובות יווניות שנמצאו באתר. בעל שמין היה אחד האלים הראשיים של תושבי המרחב הסורי-פיניקי בתקופה הרומאית.

נראה שהכניסה למקדש זה, נשמרה לכוהני המקדש בלבד. לכן, בצידי הפתחים נחצבו גומחות בהן ניתן היה להזרים דם קורבנות לתוך נסכים בתוך המקדש. אחד הפתחים מעוטר בדמות עטויה טוגה.

בשנים 1976-7 נערכו סקרים מקיפים באזור על ידי אשר עובדיה, משה פישר וישראל רול. בשנים 1981, 1983, 1984 נערכו על ידם חפירות מלאות באתר. על פי החופרים נבנה המקדש בסביבות שנת 117 לספירה, ונראה שחרב ברעידת אדמה בשנת 363 לספירה. ברחבי האתר ובעיקר ליד המעיין פזורים סרקופגים גדולים. תושבי האזור השתמשו בהם כשוקת לצאן. ניתן לראות בשטח סרקופגים בודדים וזוגיים כולל מכסי האבן הגדולים.

בקרבת האתר תעלות קשר מתקופת מלחמת העצמאות, וחורשה של עצי אלה אטלנטית.

בחלקו הצפוני של תל קדש, לצד כביש 899, נמצא מאוזוליאום עתיק בחורבנו. במאה ה-19 בזמן סקר ארץ-ישראל המערבית, שנערך על ידי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, שורטט המבנה בשלמותו, מאז האבנים כנראה נלקחו לבניית בתי הכפר הערבי הסמוך - כדיש.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


קואורדינטות: 33°6′49.76″N 35°31′39.40″E / 33.1138222°N 35.5276111°E / 33.1138222; 35.5276111