תמול שלשום

בית הקפה תמול שלשום בירושלים, הנקרא על שם הספר

תמול שלשום הוא רומן שכתב ש"י עגנון ופורסם בשנת 1945. הרומן מתרכז סביב חייו של גיבור הספר, יצחק קומר, החל מעלייתו לארץ ישראל ועד למותו בה, בתקופת העלייה השנייה.

מן הרומן ניתן ללמוד רבות על חיי היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה, והוא כולל, כמו רבות מיצירותיו האחרות של עגנון התייחסויות לתנ"ך, לספרות החכמים על רבדיה השונים, ולספרות החסידית, והעממית היהודית לדורותיה. לאורך הרומן נגלים קשייו של יצחק קומר, הגיבור, למצוא פרנסה, למצוא אהבה, ולמצוא מקום מגורים. לאורך הרומן נד יצחק קומר בין יפו לירושלים מספר פעמים, כאשר באחת הפעמים מוזכרת בנייתה של העיר תל אביב.

דמויות היסטוריות רבות מופיעות ברומן בשמן ובהן יוסף חיים ברנר, עקיבא יוסף שלזינגר (בעמ' 486) ועגנון עצמו (בכינוי חמדת‏).

עלילת הספר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

יצחק קומר, צעיר עני המגורר בשבוש‏‏ עולה לארץ ישראל במהלך העלייה השנייה ומגיע ליפו. הוא מחפש עבודה במושבות, אך האיכרים מעדיפים פועלים ערבים על פניו. בסופו של דבר הוא חוזר ליפו ומתפרנס כצבע, תוך שהוא פורק עול תורה ומצוות. הוא נעשה לבן זוגה של צעירה מתירנית בשם סוניה צוויירינג.

קומר עובר לירושלים, והולך אל הכותל המערבי, שם אמר קדיש על אמו המנוחה. הוא מתחבר לאנשי היישוב הישן וחוזר לשמור מצוות. שפרה פועה, שהכירה את קומר עוד בשבוש, משדכת לו את שפרה, בתו של ר' פייש, בן העדה החרדית.

גיבור נוסף של הרומן הוא הכלב בלק, המשוטט בירושלים. קומר נתקל בבלק, וצובע על עורו את המילים "כלב משוגע". לקראת סוף הסיפור נושך בלק את יצחק קומר, ומדביקו בכלבת המביאה למותו בייסורים.

פרשנויות

סופו הטראגי של יצחק קומר, והמשמעות מאחורי דמות הכלב "בלק", היוו מקור לדיונים ארוכים סביב הרומן. הביקורת נוטה לראות בבלק ביטוי לתשוקותיו החבויות של יצחק קומר, אך קשת הפרשנויות רחבה מאוד: מאמירה על אופייה של היצירתיות והאמנות (מיכל ארבל בספרה "כתוב על עורו של הכלב"), ועד לתובנות פסיכולוגיות המושתתות על השקפותיו של פרויד.

פרטים אוטוביוגרפיים

ישנם הרבה מוטיבים אוטוביוגרפים בתמול שלשום, ולמעשה רבים רואים ביצחק קומר את עגנון עצמו. הפרטים האוטוביוגרפיים באים הן במישור הישיר, והן במטפורי. למשל העלייה של יצחק לארץ ישראל מתאימה לזו של עגנון, תיאור משפחתו של קומר מרמז על משפחת צ'צקס (משפחתו של הסופר) בגולה, וכן הלאה. את מוטיב הצביעה בספר אפשר לראות כאנלוגיה לכתיבה של עגנון, החל מהמלאכה עצמה, דרך הקשיים שבהם הוא נתקל והדרך שלו להתמודד אתם.

כמו כן עגנון לקח סיפורים רבים שהוא שמע מתושבי יפו של התקופה ושילב אותם ברומן, לדוגמה סיפורו של "רגל מתוקה" הוא סיפור של אדם שעגנון ראה משתכר במסיבה, ולאחר מכן התיידד עימו. האדם סיפר לו שבצעירותו הרגל שלו התנפחה עד שהרופא אמר שעליו לכרות אותה, ולמזלו ערבי זקן שעבר באזור חבש אותו בגפת שומשמין והוא נרפא.

מקום מגוריו של הגיבור

לאורך הרומן נד יצחק קומר בין יפו, שכונת נווה צדק לירושלים מספר פעמים. בביקורת מוזכרת יפו כעיר המסמלת את החומר, ואילו ירושלים את הרוח.

הוצאת הספר

הרומן "תמול שלשום" יצא לאור בשנת 1945, אך סיפורים ששולבו בו פורסמו שנים רבות קודם לכן, החל משנת 1909, כסיפורים קצרים עצמאיים. סיפורים אלה כוללים את:

• "בארה של מרים", הפועל הצעיר, 1909.‏
• "ר' גרונם יקום פורקן", מאזנים, תרצ"א.
• "בלק", ספר השנה של ארץ ישראל, תרצ"ד.
• "תחלתו של יצחק", ספר השנה של ארץ ישראל, תרצ"ה.
• "שמונה פרקים מחייו של אדם אחד", דבר, כ"ח באייר תרצ"ה.‏
• "יום אחד", דבר, י"ב באדר תרצ"ו.‏
• "עורו של בלק", תש"א.

גיבורם של אחדים מסיפורים אלה הוא יצחק קומר, וגיבורם של סיפורים אחדים הוא הכלב בלק, המופיעים שניהם ביצירה המוגמרת. בנוסף לסיפורים אלה, התפרסמו גם פרקים מהרומן השלם קודם צאתו לאור.

הספר פורסם תחילה בשני חלקים - הראשון יצא לאור בנובמבר 1945, והשני - בינואר 1946. מאוחר יותר יצא לאור בכרך אחד.

עיבוד לתיאטרון

בשנת 2011 עובד הרומן למחזה ובוים על ידי פנינה גרי, בתיאטרון הערבי-עברי ביפו.‏

לקריאה נוספת

מחקרים

• שירה חדד, מי שעושה סימן: קריאה סמיוטית ב"תמול שלשום" מאת ש"י עגנון (מבט אחר: עיונים בביקורת ובפרשנות), מוסד ביאליק, ירושלים, 2011.
• בעז ערפלי, רב-רומאן: חמישה מאמרים על "תמול שלשום" מאת ש"י עגנון, המכון לפואטיקה וסמיוטיקה על שם פורטר, אוניברסיטת תל אביב, הקיבוץ המאוחד, בני ברק, תשנ"ח 1998.
• הלל ברזל, "משלי חיות בתמול שלשום: 'מעשה בראשית', 'מעשה בצבוע'", בספרו המאה החצויה - ממודרניזם לפוסט-מודרניזם, ספרית פועלים, 2011, עמ' 293-285.

עבודות גמר ודוקטור

• אהובה אלקון, הטקסט המרחבי כתומך המשמעות ב"תמול שלשום" לש"י עגנון, עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשנ"ו 1995.
• ראובן טבול, עיצוב המספר ב"תמול שלשום" כהבניית זהות, עבודת גמר לקבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן, תשס"ו 2005.
• יעקב מנצור, הפסוק הפעלי ב"תמול שלשום": פרק בחקר התחביר של ש"י עגנון, חיבור לשם קבלת התואר "דוקטור לפילוסופיה", האוניברסיטה העברית בירושלים, תשכ"ד 1963.
• רבקה צור, עיצוב דמויות נשים ברומנים של ש.י. עגנון ["שירה", ו"תמול שלשום"], אוניברסיטת חיפה, 1987.

קישורים חיצוניים

• רשימת מאמרים על תמול שלשום באתר רמב"י
• י. יציב, "תמול שלשום", דבר, 1 במרץ 1946, המשך
• משולם טוכנר, גיבורו של "תמול שלשום", דבר, 27 באוגוסט 1948
• ציטוטים מתמול שלשום