תמונתו של דוריאן גריי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "דוריאן גריי" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט קולנוע המבוסס על הספר, ראו דוריאן גריי (2009).
תמונתו של דוריאן גריי
כריכת הגרסה העברית (1960), יעקב וכסלר
מחבר אוסקר ויילד
שם בשפת המקור The Picture of Dorian Gray
שפת המקור אנגלית
שנת הוצאה 1890

תמונתו של דוריאן גרייאנגלית: The Picture of Dorian Gray) הוא רומן מאת הסופר אוסקר ויילד, אשר התפרסם לראשונה בגיליון יולי 1890 של כתב העת Lippincott's Monthly Magazine בפילדלפיה, והכה גלים מיד עם פרסומו. ביצירה זאת, המגוללת את סיפורו של צעיר המוכר את נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים, באים לידי ביטוי שנינותו, ביקורתו החברתית החדה והפרוזה של אוסקר ויילד. גיבור הרומן דוריאן – ההדוניסט קצר הרוח וחסר המוסר, שאינו משתנה כלל בעוד תמונתו מזדקנת והופכת דוחה יותר ויותר עם השנים – הפחיד, הקסים, משך ואף השחית קוראים רבים במשך למעלה ממאה שנים.‏‏‏[1] באמצעות מעלליו של דוריאן הביע ויילד בפשטות את התאוריות האסתטיות שלו, המחיש אותן ואת הסיכונים הטמונים בהן, ואף הציע קווים מנחים למי שיחליט לחיות חיים של יופי חסר תוחלת.

כשיצא הספר לאור ב-1891, הוא נחשב למסוכן, טיפשי, וולגרי ולא-מוסרי, ואילו ויילד עצמו כונה "קפדן קשקשני"‏‏.‏[2] הספר שימש כהוכחה ל"חוסר צניעות דוחה" במשפטים כנגד ויילד, שהביאו בסופו של דבר למאסרו ולהגלייתו. למרות זאת, "תמונתו של דוריאן גריי" ביססה את מעמדו של ויילד כאחד ממייצגיה החשובים של התנועה האסתטית שדגלה ב"אמנות לשם אמנות", ויחד עם גיבורה הפכה ליצירה קלאסית.

סיפור העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתאר את קורות חייו של דוריאן גריי, צעיר יפה תואר החובר אל הצייר המוכשר, באזיל הלווארד, הרואה בדוריאן מקור השראה לאומנותו. באזיל הלווארד מצייר את דיוקנו האישי של גריי. הדיוקן מצויר בנאמנות מופלאה למקורו החי, ומשקף את הערצתו העזה של הצייר לדוריאן גריי, על שום יופיו ותמימותו.

בסדנתו של באזיל פוגש גריי את הלורד הנרי, איש החברה הגבוהה, ציניקן ונהנתן, שהופך לחברו הטוב ומלווה אותו לאורך היצירה. הלורד הנרי משתף את גריי בעמדותיו הרואות ביופי ובנעורים אידאל ודוריאן גריי מושפע מדבריו עמוקות. הוא נעצב על ארעיותם של היופי והנעורים, ובצערו הוא מביע משאלה, ומבקש שתמיד ימשיך להיראות צעיר ויפה כמו בתמונה, בעוד שהיא תזדקן ותתכער במקומו:

פרסומו הראשוני של הספר במגזין Lippincott's Monthly Magazine, 1890

כמה עצוב הדבר! אני אזדקן ואהיה נורא ומחריד, אבל התמונה תישאר צעירה תמיד. לעולם לא תהיה זקנה יותר משהיא כעת, ביום זה של חודש יוני... אילו היה הדבר להפך, אילו יכולתי אני להיות צעיר תמיד -והתמונה תזקן... את נשמתי הייתי נותן!

גריי הצעיר מתאהב בשחקנית צעירה, סיביל ויין, ושובר את לבה. שברון לבה כה גדול עד שהיא מתאבדת. כאשר גריי מתבונן בדיוקנו התלוי על הקיר הוא מבחין בהבעת פנים אכזרית שמופיעה בו ומבין שרצונו אכן התגשם – התמונה היא זו שמתכערת במקומו.

הלורד הנרי משאיל לגריי הצעיר ספר המשפיע עליו עמוקות וגורם לו לפנות אל חיים נהנתניים ולבצע מעשים הנוגדים את המוסר ואת המידות הטובות. כשחולף הזמן, גריי נשאר יפה כשם שהיה ביום ציור הדיוקן שלו ואילו דיוקנו, אותו הוא מסתיר בחדר נעול, מזדקן ומתכער.

בערב יום הולדתו השלושים ושמונה מבקר באזיל הלווארד את גריי הצעיר וטוען בפניו שהוא ידוע לשמצה בשל מעשיו ומידותיו. גריי מראה להלווארד את הדיוקן שצייר, שנראה עתה מכוער ומרושע עד מאוד, והלווארד, הרואה בהתכערות הדיוקן סימן להדרדרותו המוסרית של גריי, קורא לו לבקש מחילה מהאל ולשנות את מעשיו. גריי כועס על הלווארד ועל דבריו ובתגובה רוצח אותו בדקירות סכין. גריי קורא למכר שלו, כימאי, ומשדל אותו לעזור לו להעלים את הגופה בטיעון שאם ייסרב, גריי יחשוף סוד גדול ונורא שלו. מכרו הכימאי עוזר בהעלמת הגופה בניגוד לרצונו ולאחר תקופה מסוימת מתאבד.

לאחר השנים שחלפו, אחיה של סיביל ווין, אהובתו לשעבר של גריי, מחליט לנקום את מותה של אחותו ורודף את גריי. לבסוף, מת אחיה בתאונה במהלך ציד.

האירועים הסוערים גורמים לבסוף לגריי להחליט לשנות את דרכיו ולהפוך לטוב. הוא מספר ללורד הנרי על החלטתו לאחר שכצעד ראשון למימושה ויתר על מערכת יחסים אפשרית עם צעירה כפרית יפה. הלורד הנרי מפקפק במניעיו ומציע שמעשיו של גריי לא נבעו מתוך רחמים על הצעירה, אלא מתוך גאווה וסקרנות. גריי מחליט לבדוק האם המעשה הטוב שעשה משתקף בתמונתו ומגלה שבמקום שהתמונה תחזור להיות יפה כביום ציורה, היא נראית מחרידה יותר מתמיד. גריי מהרהר באפשרות להתוודות על מעשיו אך לבסוף חוזר בו ומחליט להשמיד את תמונתו, בה תלה את הדרדרותו המוסרית. הוא מנסה להשמידה בדקירת סכין, אותה הסכין בה רצח את הלווארד חברו. כשמשרתיו נכנסים לחדר, לאחר הניסיון הזה, הם מוצאים אותו שרוע על הרצפה, זקן ומכוער עד מאוד, את הסכין תקועה בחזהו ואת תמונתו יפה כמו ביום שבו צוירה.

דיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מתייחס להשפעה השלילית של היופי החיצוני מחד, וההשפעה החברתית מאידך, על האדם. הוא דן למעשה במסכה החיצונית שהאדם שם על עצמו, מסכה שקיימת עקב דרישות החברה המוקצנות, ודנה את האדם הפשוט לחיים של סבל ולהשחתה מוסרית.

ויילד מתאר בספר את ההבדל בין נקודות המבט של האדם הסובייקטיבי לבין אופן הראייה של האנשים הסובבים אותו, ושם דגש על השינוי באופיו של האדם ובמעשיו בעקבות חשיפה לפיתויים ולחץ חברתי.

במקור התכוון ויילד ללעוג לצביעות החברה הלונדונית האריסטוקרטית. אולם למעשה, ביקורת זו מתאימה לכל חברה, ואף לחברה שבה אנו חיים כיום.

בסיום הספר, עומד דוריאן גריי, כרוצח יפה תואר ומושלם, מול התמונה הכעורה, ודבריו מתמצתים את כאבו, כמו גם את ביקורתו של ויילד על החברה:

קיימת סכנת נפש בכל הצטיינות גופנית או שכלית.
...מוטב לא להיות שונה מאחרים. למכוערים ולשוטים ניתן הטוב שבעולם הזה. הם יכולים לשבת בשקט ולצפות במחזה. אם אינם מכירים את הניצחון, לפחות אין להם חלק גם בתבוסה. הם חיים כפי שהיה על כולנו לחיות, בלי הפרעה, בלי התרגשות, בלי דאגה. הם אינם מחריבים את האחרים, ואינם נחרבים בידיים זרות.

– אוסקר ויילד, תמונתו של דוריאן גריי

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונתו של דוריאן גריי, כרזת הסרט, בהשתתפותו של הלמוט ברגר, 1970 [1].

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1945 נעשתה הפקה מפוארת ויקרה של MGM, בעיבודו ובבימויו של אלברט לווין, ובכיכובו של הרד הטרפילד. הפיכתו של דוריאן גריי למפלצת חסרת רגשות מוצגת כתהליך רציף בסרט. הסרט זכה בשלוש מועמדויות לפרס אוסקר (לרבות מועמדות של אנג'לה לאנסברי, ששיחקה את קורבנו של דוריאן, סיביל ויין), וזכה בפרס לקולנוע שחור-לבן. הסרט אופיין בדיוקן אותו צייר הצייר איוון אולברייט בצבעי טכניקולור בוהקים - האלמנט היחיד בסרט שצולם בצבע. ציורו המבעית של אולברייט, "תמונתו של דוריאן גריי" (1944-1943), מוצג במכון לאומנויות בשיקגו.

בסרט "ג'נטלמנים מובחרים" (2003) הופיעה דמותו של דוריאן גריי, שגולם על ידי סטיוארט דאונסנד.

בשנת 2009 יצאה לאקרנים גרסה חדשה של "תמונתו של דוריאן גריי", בכיכובם של בן ברנס וקולין פירת'.

מלבד להפקות הקולנועיות האלו, היו הפקות נוספות ופחות גרנדיוזיות של הסיפור.

אופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחין האמריקאי לוול ליברמן הציג לראשונה את "תמונתו של דוריאן גריי" באופרה של מונטה קרלו ב-8 במאי 1996. הדיאלוגים בין דוריאן לבין הדיוקן שלו מועמדים כדואטים בין זמר טנור לתזמורת. ככל שמתפתחת האופרה, והדרמה מובילה להשחתתו הגמורה של דוריאן, כך המוזיקה הופכת לכאוטית וצורמת יותר. ליברמן הלחין גם יצירות קלאסיות המבוססות על שירים של סטיבן קריין, ויליאם באטלר ייטס, וולט וויטמן והנרי וודסוורת' לונגפלו.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תמונת דוריאן גריי" בהוצאת עם עובד, 1960. על הכריכה: ציור מאת יעקב וכסלר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Introduction, Notes and For Futher Reading of The Picture of Dorian Gray by Camille Gauti.
  2. ^ ראו דבריו של לורד אלפרד דאגלס (מאהבו של ויילד) על שו"א הנלי, The Academy,‏ 11 ביולי 1908‏.