תמיכות דואות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תמיכות דואות, קשתות דואות או כנפיים דואות הם אלמנט אדריכלי אשר נפוץ בבנייה של מבנים בסגנון הגותי. אלמנט זה התפתח מתוך צורך הנדסי לתמוך את קמרונות הקתדרלות אשר בוניהן שאפו לבנות אותם כמה שיותר גבוהים.
השימוש בתמיכות דואות החל במאה ה-12. השימוש הראשון בשיטה זו נעשה בעת שניסו אדריכלי קתדרלת נוטרדאם דה פארי לבנות אולם תווך גבוה יותר מכל אולם שנבנה עד לתקופתם, וזה הצריך תמיכה מבנית נוספת. התמיכות הדואות הן שכלול של התמיכות המלאות בהן השתמשו באדריכלות הרומנסק כדי לתמוך קמרונות מהצד. התמיכה הדואה בנויה מחצי קשת "המרחפת" באוויר ותומכת מצד אחד את הקמרון הפנימי של המבנה ומעבירה את הכוחות שהוא מפעיל כלפי חוץ לעמוד רחב. התמיכות הדואות נראות מחוץ למבנה כמו צלעות דקות. העמוד אליו עוברים הכוחות היה רחב ומדורג על מנת שיוכל לתמוך בכוחות הגדולים שנבעו מהקמרון. ברוב המקרים גם הוצב מעל העמוד, בנקודה בה הקשת מתחברת אליו, צריח או פסל עופרת הנקרא "פינקל" (Pinnacle), שמטרתו הייתה הגברת הלחיצה של העמוד לכיוון האדמה על מנת שלא יקרוס הצדה. הפינקל עוצב כפסל או כצריח מחודד והתאים בסגנונו לגותיקה. מתחת לתמיכה הדואה הייתה תמיכה נוספת מקורה אשר מתחתיה היה חלל הספינה המשנית של הקתדרלה.
 תמיכות דואות בנות שלוש קומות בקתדרלת לה-מאן |
 תמיכות דואות בקתדרלת נוטרדאם דה פארי |
 תמיכות דואות וצריחונים בקתדרלת קלן |
 תמיכות דואות, הקתדרלה הלאומית של וושינגטון |
[עריכה] ראו גם
- אדריכלות של כנסיות
- אדריכלות גותית
- פינקל (צריחון)
- אמנות גותית
