תמיסת הרטמן
תמיסת הרטמן או תמיסת לקטט רינגר היא תמיסה פיזיולוגית המשמשת להזרקה תוך ורידית לבני אדם ולבעלי חיים.
התמיסה מורכבת מן היונים נתרן 130 מילימולר, כלור 109 mM, אשלגן 4 mM, סידן 3 mM ולקטט 28 mM, התמיסה דומה לתמיסת רינגר פרט ללקטט המחליף את יון הביקרבונט. הלקטט שבתמיסה עוזר בטיפול נגד חמצת מטבולית (מצב המאופיין בעליית חומציות הדם, ונגרם כתוצאה מירידת נפח הנוזלים בדם או מאי ספיקת כליות) שלא נגרמה עקב עליה בחומצה לקטית. ההיגיון מאחורי מתן התמיסה לחולים עם חמצת הוא שתוצרי פירוק הלקטט בכבד נוגדים את החמצת המטבולית ובכך מסייעים לגוף להיחלץ ממנה. קצב הטיפול המקובל הוא 20-30 מיליליטר בשעה לכל קילוגרם משקל גוף.
התמיסה משמשת לעירוי נוזלים במקרים של התייבשות, טראומה גופנית, ניתוח או כווייה, כמו כן היא משמשת להגברת שתן בחולים הסובלים מאי ספיקת כליות.
התמיסה היא איזוטונית - הלחץ האוסמוזי בתמיסה זהה לזה שבדם.
התמיסה הוצגה לראשונה על ידי רופא הילדים אלקסיס הרטמן בשנות השלושים של המאה העשרים כטיפול בילדים חולי חמצת. פיתוח זה של הרטמן היה שדרוג של תמיסה שפיתח סידני ריינגר בשנות ה-80 של המאה ה-19[1].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.