תמר, מלכת גאורגיה
| תמר თამარი |
|
|---|---|
| מלכת הממלכה הגאורגית המאוחדת | |
 |
|
| שם מלא | תמר בָּגְרַטְיוֹנִי |
| כינוי | תמר מפה (המלך תמר) |
| תקופת שלטון | 1184 - 14 במאי 1213 |
| הקודם | גיאורגי השלישי |
| יורש | גיאורגי הרביעי לשה |
| בן זוג | הראשון יורי בוגוליובסקי והשני דוד סוסלן |
| צאצאים | גיאורגי לשה ורוסודן |
| שושלת | שושלת בגרטיוני |
| אב | גיאורגי השלישי |
| אם | בורדוחאן (גוראנדוחט) |
| תאריך לידה | 1160 מצחתה  גאורגיה |
| תאריך פטירה | 14 במאי 1213 טבחמלה, טביליסי גאורגיה |
| מקום קבורה | מנזר גלאתי |
תמר בָּגְרַטְיוֹנִי (בגאורגית: თამარი, תַמַרי; או თამარ მეფე, תַמַר מֶפֶּה; 1160 לערך - 1213) הייתה מלכת הממלכה הגאורגית המאוחדת מ-1184 ועד 1213. תקופת שלטונה נחשבת כתור הזהב של המונרכיה הגאורגית בימי הביניים, והיא עצמה נחשבה בעיני נתיניה למלכה מוצלחת ומיטיבה שכונתה "מלך המלכים ומלכת המלכות" ו"תמרה הגדולה".
בתחילת שלטונה הצליחה תמר לנטרל את האופוזיציה האריסטוקרטית. בתקופת שלטונה הפעילה באופן נמרץ מדיניות חוץ שאפתנית, התעמתה עם הכוחות המוסלמיים השכנים ובכלל זה הסלג'וקים ואף עם האימפריה ביזנטית הנוצרית אורתודוקסית.
כשהיא נתמכת באליטה צבאית רבת עוצמה, הצליחה תמר לחלוש על אימפריה כלל-קווקזית קצרת-ימים. בנוסף לזה היא שימשה כפטרונית האמנות וההשכלה בממלכה וקידמה הישגים תרבותיים בגאורגיה של ימי הביניים. היא עברה קאנוניזציה כקדושה על ידי הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית המנציחה את האירוע מידי ה-1 במאי מדי שנה.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייה
תמר נולדה ב-1160 כבתו של המלך גיאורגי השלישי (1156-1184) ואשתו גורנדוחט, בתו של מלך ממלכת אלניה. בשנת 1178, מינה גיאורגי את בתו הבכורה, תמר כשליטה יחד עמו, וכיורשת מוחלטת,[1] כדי למנוע כל ויכוח אחרי מותו. הוא נותר כשליט משותף עד למותו בשנת 1184, ותמר ירשה אותו. בהתאם לירושת שלטונה נקרא ה"מלך תמר" ("תמר מֶפֶּה").
[עריכה] תחילת שלטונה ונישואיה הראשונים
גיאורגי שלט עם בתו בממלכה חזקה יחסית במשך שש שנים, ועם מותו בשנת 1184 קיבלה תמר את השליטה המלאה והוכתרה שוב למלכה במנזר גלאתי. אולם שאיפותיהם של האצילים הבכירים היו רחוקים מלהשביע את רצונם. האופוזיציה הנרחבת כנגד המדיניות המדכאת של אביה, עודדה על ידי העובדה כי היורשת היא מלכה אישה. כיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שמלכה אישה עמדה בראש ממלכה גאורגית, פיקפקו חלק מאצילי גאורגיה בלגיטימיות של המינוי, בעוד אחרים ציינו את העובדה כי היא צעירה ותבעו אוטונומיה גדולה יותר לעצמם.
עם עלייתה של תמר לכס השלטון, תבעה קבוצת אצילים, שהונהגה על ידי ק'ותלו ארסלן, שר האוצר של הממלכה (מאצ'רוצ'לטוחוצסי), כי הכוח המלכותי יוגבל בידי רשות מחוקקת (קאראבי). בתגובה לסירובה של המלכה ויחד עם מעצרו של ק'ותלו ארסלן, הנהיגה האופוזיציה מרידה וצעדה לכיוון הארמון המלכותי. תמר ניהלה משא ומתן עם המורדים ושיחררה את מנהיגם בהבטיחה להגביל את סמכויותיה לקאראבי [2].
בשנת 1185 אירגנה קבוצת אצילים גאורגים נישואין לנסיך הרוסי יורי בוגוליובסקי[3]. אולם, עקב אכזבתה של תמר מהיותו של יורי מושחת ושתיין כבד, הנישואין נמשכו פחות משנתיים, ולא נולדו להם ילדים.
[עריכה] נישואים שניים
תמר שיכנעה את מועצת האצילים של הממלכה לאשר את גירושיה מבוגוליובסקי שהואשם בהתמכרות לשתייה ובמעשה סדום, ונשלח בשנת 1187 לקונסטנטינופול.
את בעלה השני בחרה תמר בעצמה. היה זה הנסיך האלאני דוד סוסלן, משושלת בגרטיוני. היא הכירה אותו בשנת 1187 ונישאה לו בשנת 1188. מעמדו המשפטי של סוסלן היה מעמד של מלך מלווה[4] של הממלכה הגאורגית המאוחדת. תמר מצידה קיבלה את התואר "מלך המלכים" [5].
בעלה הראשון של תמר, יורי, כרת ברית עם קבוצת אצילים גאורגים בעלת עוצמה, וערך שתי מרידות כנגד תמר, כשהראשונה יצאה לדרך בשנת 1191 [6].
[עריכה] תור הזהב של גאורגיה
לאחר ייצוב הממלכה, ומתן פתרון לסכסוכים הפנימיים, שיחזרה תמר את המדיניות האגרסיבית של אביה ותקפה את השליטים הסלג'וקים השכנים. המלכה מילאה תפקיד חשוב גם בפיקוד על צבאותיה. היא הובילה מערכות מוצלחות לכיבוש הערים בארדאב וארזורום בשנת 1193[3], ולהבסת הסלג'וקים, במתקפת חורף על גדות הנהר אראס.
בראש קואליציית הצבאות המוסלמיים שקמו כנגדה הועמד אבו באכר, האטאבאג (שליט) של אזרבייג'ן. בקרב המכריע, קרב שמכור, שהתקיים בשנת 1195, ניצחו הגאורגים ניצחון מוחץ. שלל ושבויים רבים נתפסו בקרב, וכן דגלו של הח'ליף, שתרמה לכנסיית חאחולי (טאו). הגאורגים השתלטו על העיר שמכור (כיום שמקיר (Şəmkir) בטורקיה) והאזורים הסמוכים אליה. השטחים הכבושים הועברו לשירוואנשאח [7] בתנאים של וואסליות. משם צעד הצבא הגאורגי בראשות תמר לגנג'ה (Gəncə).
ניצחונות אלו של המלכה הנוצרית הדאיגו את שכניה המוסלמים, ובמיוחד את רוח אד-דין, הסולטאן הסלג'וקי של אסיה הקטנה. בשנת 1203, התחולל הקרב המכריע, קרב בסיאן, בו נלחמו כוחות הסולטאן בצבא המלכה, ולמרות גודלו העצום של הצבא הסלג'וקי, שנאמד בכ-400,000 חיילים, זכו המלכה תמר והמלך דוד בניצחון.
תחת שלטונה של תמר הגיעה הממלכה הגאורגית לשיאה מבחינה פוליטית כלכלית ותרבותית, והייתה לכוח החזק ביותר במזרח התיכון, סביב הים השחור ובקווקז. בשנים 1021-1203 סיפחו הגאורגים את הבירות הארמניות אני ודווין, ובשנת 1204 כבש צבאה של תמר את קארס[3]. כמו שליטים אחרים של ימי הביניים, הייתה תמר מעורבת גם בתרבות ובדת של מדינתה, בעיקר במימון בנייתן של כנסיות אורתודוקסיות.
[עריכה] האימפריה של טרפזונטס
בשנת 1204 עזרה תמר לייסד את האימפריה של טרפזונטס לחופיה הדרום-מזרחיים של הים השחור, שבירתה טרבזון שבטורקיה. אוכלוסיית האימפריה כללה שבטים לאזים (צ'אנים), שמוצאם גאורגי, ונשלטה בידי האחים אלכסיוס הראשון ודוד קוממנס, שאימם רוסודן הייתה אחותה הצעירה של תמר. הממלכה החדשה הייתה בת חסותה ובעלת בריתה של תמר.
[עריכה] שותא רוסתוולי
המשורר שותא רוסתוולי, שהיה יועצה ושר האוצר שלה, הנציח את שמה בפואמה הלאומית הגאורגית "עוטה עור הנמר". יש האומרים שרוסתוולי עזב את ארצו, למנזר המצלבה בירושלים, כיוון שלא יכול לממש את אהבתו למלכה.
המלכה תמר נפטרה ב-14 במאי 1213, והוכרזה כקדושה בידי הכנסייה הגאורגית האורתודוקסית-אפוסטולית, ונקברה במנזר גלאתי.
[עריכה] נישואין וילדים
תמר נישאה לנסיך הרוסי יורי בוגוליובסקי למשך שנתיים, התגרשה ממנו ללא ילדים ונישאה לדוד סוסלן ממנו נולדו לה שני ילדים:
- גיאורגי לשה - יורשה
- רוסודן - ירשה את אחיה גיאורגי לשה
[עריכה] קישורים חיצוניים
- שלמה ארד, מנחת אהבה לתמר, באתר הארץ - על שותא רוסתוולי ותמר
- תמר המלכה, (בגאורגית)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ יורש מוחלט (heir apparent) - מי שבעל זכות לרשת את הכתר, וזכות זו אינה יכולה להשתנות בעקבות הולדתו של יורש אחר
- ^ דוד מרשל לנג (1966), הגאורגים
- ^ 3.0 3.1 3.2 רולנד גריגור סאני (1994), יצירת האומה הגאורגית, ISBN 0-253-20915-3, (באנגלית)
- ^ מלך מלווה (king consort) - הוא תואר שניתן במונרכיה לבעלה של מלכה שולטת (Queen regnant), שהחזיקה בפועל בכל הסמכויות המונרכיות
- ^ מלך המלכים - תואר גבוה שניתן לשליטים בתקופה הפיאודלית והיה מקביל, בחלק מהמקרים, לתואר קיסר. בגאורגיה היה נהוג גם תואר דומה שנקרא "נסיך הנסיכים"
- ^ Salia, K.: A History of the Georgian Nation, Paris, 1983
- ^ שירוואנשאח (شروان شاه) - תוארם של השליטים הפרסים מימי הביניים, שהיו ממוצא ערבי, באזור אזרבייג'ן של היום.
