תמר גוז'נסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמר גוז'נסקי
Tamar Gozansky.jpg
תאריך לידה 3 באוקטובר 1940 (בת 74)
כנסות 12 - 15
סיעה חד"ש, חד"ש-בל"ד
תפקידים בולטים יו"ר הוועדה לזכויות הילד

תמר גוז'נסקי (נולדה ב-3 באוקטובר 1940) היא פוליטיקאית ישראלית ממנהיגי השמאל החברתי והמדיני, קומוניסטית בהשקפת עולמה ובפעילותה, מחוקקת סוציאליסטית פורה. עיקר פועלה בתחומי זכויות העובדים, זכויות האדם, זכויות האישה וזכויות הילד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוז'נסקי נולדה בפתח תקוה בשם תמר אלכופר, בת לשלמה ומרים אלכופר - חברי מפא"י, וגדלה בתל אביב. למדה בתיכון חדש ובבית המדרש למורים ע"ש שיין בפתח תקוה.

בנעוריה הייתה חברת התנועה המאוחדת ובגיל 14 הצטרפה לברית הנוער הקומוניסטי הישראלי. בשנת 1961 הצטרפה למפלגה הקומוניסטית הישראלית ונשלחה מטעמה, יחד עם בעלה יורם, לחמש שנות לימודים בברית המועצות. קיבלה תואר מוסמך אוניברסיטה בכלכלה פוליטית, מהאוניברסיטה הממלכתית של לנינגרד.

לאחר שובה מלימודיה, בשנת 1966, המשיכה בפעילות פוליטית וחברתית במסגרת מק"י. בשנת 1971 נבחרה לוועד המרכזי של מק"י. ייסדה והייתה העורכת של כתב העת הרעיוני-פוליטי "ערכים". בשנות השמונים הייתה מזכירת מחוז תל אביב של המפלגה. בשנת 1981 נבחרה ללשכה הפוליטית של מק"י. בין השנים 1984 ו-2011 הייתה העורכת של שבועון מק"י, "זו הדרך". הייתה חברה בסיעות מק"י-חד"ש בוועד הפועל של ההסתדרות בשנים 1973 עד 1990. בשנת 1977 נמנתה עם המייסדים של החזית הדמוקרטית לשלום ושוויון (חד"ש). משנת 1992 מכהנת כסגנית יו"ר מועצת חד"ש. בבחירות לכנסת ה-18 הוצבה במקום ה-113 הסמלי ברשימת חד"ש לכנסת.

כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה (1982) נמנתה עם המייסדות של הוועד נגד המלחמה בלבנון, שארגן פעולות מחאה והפגנות נגד המלחמה. בהמשך כונה הוועד "די לכיבוש" ותבע במקביל את סיום הכיבוש בלבנון ובשטחים הפלסטיניים הכבושים מאז יוני 1967.

בשנות ה-70 וה-80 הייתה פעילה במאבקי הדיור של תושבי יפו והשכונות בת"א-יפו בדרישה ל"דירה תמורת דירה" ובמאבקי עובדים ונשים נגד היוקר והאבטלה.

גוז'נסקי הייתה חברת הכנסת מן הכנסת ה-12 ועד ה-15, מטעם חד"ש. בתקופה זו הייתה חברה, בין היתר, בוועדת הכנסת, בוועדה לקידום מעמד האישה, ובוועדת העבודה והרווחה. ייסדה את הוועדה לקידום זכויות הילד (ששמה הנוכחי – הוועדה לזכויות הילד) ועמדה בראשה. שילבה את עבודתה כמחוקקת עם פעילות ציבורית רחבה בקרב תושבי שכונות ועיירות עוני, בקרב הבדואים, בקרב נשים יהודיות וערביות, ושיתפה פעולה עם ועדי עובדים וארגונים חברתיים רבים.

חוקים שהעבירה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת כהונתה כחברת כנסת, אישרה הכנסת 37 חוקים שיזמה ועוד שני חוקים שיזמה אושרו לאחר סיום כהונתה.‏[1] החוקים שאושרו עוסקים בהגנת זכויות של עובדים, נשים, ילדים ונכים, בבריאות, בדיור ובחינוך. בין החוקים שאושרו:

  • החלה של חוק חינוך חינם מגיל שלוש, ולא מגיל חמש כפי שהיה לפני כן. החוק, שאושר ב-1999, בוצע באופן חלקי בלבד בשל התנגדות משרד האוצר. ב-2012 החליטה הממשלה, בעקבות מסקנות ועדת טרכטנברג, ליישם את החוק באופן מלא בתוך 4 שנים.
  • חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, הנודע בכינויו: "חוק גוז'נסקי". הגן לראשונה על זכויות דיירי השיכון הציבורי (עמידר, עמיגור, חלמיש וכו'). החוק קובע את זכותו של דייר לתיקון הליקויים בדירתו, וכן את הזכות של בן הזוג, הבן או הנכד להמשיך ולהתגורר בדירה.
  • חוק הגנה על מקימי ועד עובדים והפועלים בו (2001), המגן על זכות ההתאגדות של העובדים ומגן על המתאגדים מפני פיטורים בידי המעסיקים.
  • חוק המחייב לשלם למובטלים דמי אבטלה שלא יפלו בשום מקרה משכר המינימום (1995).
  • העלאת שכר המינימום וביטול הכללת הפרמיות בחישובו (1997).
  • הבטחת קיומן ועצמאותן של התחנות לבריאות המשפחה (טיפות חלב) מפני נסיונות האוצר לחסלן (1996).
  • העלאת גיל הזכאות של נשים לדמי אבטלה מ-60 ל-65 (1993).
  • חוק מעונות יום שיקומיים, המעניק לילדים עם נכויות ומוגבלויות קשות בגיל שנה עד שש, את הזכות למעון יום, שבו יקבלו טיפולים פרא-רפואיים, חינוך והעשרה (2000)
  • חוק פעוטות בסיכון, שלראשונה הבטיח לכל פעוט בסיכון מקום במעון יום או במשפחתון (2000).
  • חוק עברייני מין, המעניק למשטרה ולשירותי הרווחה כלים לפיקוח הדוק על עברייני מין ומחייב להשקיע בשיקומם (2006).
  • חוק שיקום נכי נפש בקהילה (2000 )

פעילותה לאחר פרישתה מהכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נשיאת תנועת נשים דמוקרטיות בישראל
  • חברה מייסדת שלמכללה החברתית-כלכלית
  • חברת הנהלת ארגון בת שלום, בעת שפעל.
  • כיהנה כיו"ר הפורום הארצי לקידום זכויות נפגעי התמכרויות
  • לימדה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ובמכללה האקדמית ת"א-יפו‏[2]

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוז'נסקי מבטאת את דעותיה הפוליטיות והאידאולוגיות ואת הערכותיה הכלכליות והחברתיות במאות מאמרים שראו אור ב"זו הדרך", ב"אל אתיחאד", ב"ערכים", ב"הארץ", באתר ynet ובקובצי מאמרים שונים. מתנגדת בעקביות לכיבוש ודוגלת בפתרון שלום המבוסס על כינון מדינה פלסטינית בצד ישראל; בשוויון חברתי, לאומי ומגדרי; בשיתוף פעולה יהודי-ערבי. פועלת בהתמדה לקידום שיתוף פעולה פוליטי רחב ככל האפשר בין כוחות שמאל, דמוקרטיה ושלום בישראל.

תמר גוז'נסקי נשואה ליורם גוז'נסקי, בנו של אליהו גוז'נסקי, ממנהיגיה ההיסטוריים של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. אם לשניים. בנה אלי הוא איש מחשבים. בנה השני, ד"ר יובל גוז'נסקי, הוא במאי, ראש המסלול לעיתונות וטלוויזיה במכללת ספיר[3] ומלמד באוניברסיטת תל אביב[4].

בשנים האחרונות, מגינה גוז'נסקי בתוקף על סיכומי הוועידה ה-25 של מק"י (יוני 2007), המדגישים את ייחודה הרעיוני של המפלגה הקומוניסטית, את תפיסתה האינטרנציונליסטית היהודית-ערבית ואת אופייה המהפכני, ואשר אושרו בוועידה פה אחד. בוועידה ה-26 של מק"י (מרס 2012) הודיעה על פרישתה מהוועד המרכזי וממוסדותיו ונימקה זאת בשנות פעילותה הארוכות ובצורך להצעיר את ההנהגה.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • התפתחות הקפיטליזם בפלשתינה. חיפה: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1986.
  • עצמאות כלכלית - כיצד?: סיכומים בהתפתחותה הכלכלית של ישראל 1948-1968. תל אביב: עיון, 1969.
  • לחם עבודה: מעמד הפועלים הישראלי - מבט עכשווי והיסטורי. חיפה: פרדס, 2013.

בעריכתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קום התנערה!: אליהו (אליושה) גוז’נסקי — כתביו ועליו. חיפה: פרדס, 2009.
  • בעד הנגד, המפלגה הקומוניסטית הישראלית 2009-1919, מאמרים וכרזות (יחד עם ד"ר אנגליקה טים), תל אביב: קרן רוזה לוקסמבורג, 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


יושבי ראש הוועדה לזכויות הילד של הכנסת

תמר גוז'נסקירן כהןמיכאל מלכיאורנאדיה חילושלי יחימוביץ'דני דנוןזבולון אורלבאורלי לוי-אבקסיס