מצד חצבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תמר המקראית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונה כללית של האתר

מצד חצבה היא תל ארכאולוגי בקרבת עיר אובות. שמו הנוסף של האתר הוא עין חצבה. הזיהוי המודרני של המקום עם תמר המקראית, שנזכרת במקרא כאחת מן הערים שנבנו על ידי שלמה המלך‏‏‏[1], נעשה כבר בשנות ה-50. מעלה עקרבים מוזכר בכמה מקומות כחלק מהגבול הדרומי של ארץ ישראל או של ממלכת יהודה או של נחלת שבט יהודה. עין חצבה נמצא על הגבול הדרומי של הממלכה, בקצה נחלת שבט גד, והגיוני שבספר המדבר יתקיים ישוב בעל אוריינטציה של הגנה. תמר המקראית זוהתה בעבר גם עם מצד תמר (קצ'ר ג'הינייה) שעל כביש מס' 25 בין צומת צפית וצומת הערבה. בעקבות החפירות שהתבצעו במצד תמר בין 1973 ל-1976, התברר כי המצד התקיים כנראה מהתקופה הנבטית ועד התקופה הביזנטית, וכי השלבים בו ניתנים לאבחנה בעיקר במישור הארכיטקטוני ופחות במישור הסטרטיגרפי. לפי הנראה כיום, מצד תמר ניטש במהלך התקופה הביזנטית או לקראת סופה. היות שבעין חצבה המצודה הרומית יושבת על שרידים קדומים יותר, הקשורים כפי הנראה לגבולה הדרומי של ממלכת יהודה, מקובל על רוב החוקרים לזהות את תמר המקראית ותמרה הרומית (הנזכרת אצל תלמי (גאוגרפיה ה' 5), במפת פויטינגר, במפת מידבא, באונימסטקון של אבסביוס (8, 8), ובנוטיציה דיגניטטום (46, 74) בעין חצבה ולא במצד תמר. הראשון שהציע לזהות את המקום עם תמר המקראית היה פרופ' יוחנן אהרוני, אך כיוון שהזיהוי היה נתון במחלוקת, הועדף ה"עיברות" של השם הערבי של המקום.

האתר ממוקם על צומת דרכים חשוב, שבו נפגשות גם היום הדרך היורדת ממעלה עקרבים עם הדרך המגיעה מים המלח. במקום יש גם מעיין, "עין חוצוב", אולם קידוחי מים שביצעה חברת מקורות באזור בשנות ה-60 גרמו לירידת מי התהום ולהתייבשות המעיין, וכיום רק עץ השיזף הגדול מעיד על מקומו של המעיין. מסורות שונות מספרות שזהו העץ העתיק ביותר בישראל, וההערכות הן שגיל העץ הוא בין 500 ל-1000 שנים. קשה לקבוע בוודאות את גיל העץ היות שעץ השיזף לא יוצר טבעות שנתיות בגזע. העץ מושקה כיום‏[2].

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהמצד

צומת הדרכים החשוב והמעיין הנובע במדבר הפכו בימי קדם את תמר למקום בעל חשיבות רבה, ונתגלו במקום 6 שכבות:

  1. מצודה מהמאה ה-10 לפנה"ס (תקופת דוד ושלמה).
  2. מצודה ישראלית גדולה מאד (כ-10 דונם, כגודלו של כל תל באר שבע) מוקפת חומת סוגרים ומגדלי פינה, כאשר הפן הקיצוני של החומה הוא קדמות ונסוגות. המצודה, שמתוארכת למאות ה-9-8 לפנה"ס, יכולה להיות מיוחסת למלך יהושפט[3] שבנה אוניות תרשיש, או לאמציה בן יואש[4] שכבש את סלע ונלחם עם האדומים, או לעוזיהו בן אמציה‏[5], שבנה מגדלים וחצב בורות רבים. הממצא מתאים לתקופת המלכים האלה, ויכול להיות שמלך אחד התחיל ואחר המשיך. כיום אפשר לראות בשטח את יסודות הקירות של המצודה הזו, כמו גם שרידי שתי ממגורות ששימשו לשמירת תבואות. הממגורות היו מדופנות בטיח על מנת למנוע חדירת לחות ומכרסמים פנימה. לתוך אחת הממגורות בנו הרומאים מאוחר יותר בור מים. בפינת המצודה נמצאת חומה עליונה גבוהה, חלקה משוחזר בבנייה חדשה לגמרי - זהו קו החומה הרומית. כן אפשר לראות את השער היהודאי, שלו 2 תאים מכל צד, ואומנות בולטות פנימה. משני צידי השער יש גם מגדלים גדולים שנראית בהם אומנה גדולה שכנראה תמכה במדרגות עץ שעלו למעלה. לחומה יש מין חלקלקה קדמית קטנה- היא בנויה קדמות ונסוגות. בנוסף, לחומה יש סוגרים קונסטרוקטיביים- חללים שמולאו בעפר ולא שימשו כחדרים כמו בבאר שבע. בנו קיר קדמי וקיר אחורי, ואת החלל באמצע מילאו בעפר. במצודה שבתל אל-ח'ליפה (ליד עקבה) סגנון הבנייה דומה, כמעט זהה בתוכנית של המצודה הזו. המצודה הגדולה נהרסה כנראה ברעש האדמה הגדול שאירע בשנת 760 לפנה"ס, שנזכר על ידי הנביא עמוס.
  3. לאחר מכן נבנתה כאן מצודה קטנה יותר שמשויכת לימי יאשיהו, המלך האחרון ממלכות יהודה, שבסוף המאה ה-7 חיזק את ממלכת יהודה והחיב את שטחיה אל תוך שטחיה של ישראל החרבה ועשה מספר מפעלי בנייה. מתקופה זו התגלה באתר ממצא נדיר: גניזה של מקדש קטן, שהיה מחוץ לחומות המצודה ובו עושר של כלי פולחן וצלמיות חרס, כולם מנותצים וקבורים. הממצא המרשים ביותר היה של כנים מחרס בצורת אדם שנקראים "מקטרים". כמו כן התגלה חותם אדומי. ייתכן שהכלים שייכים למקדש אדומי, שכן ידוע כי האדומים חדרו ליהודה בסוף ימי הבית הראשון, ולאחר חורבן הבית כבר נמצאה נוכחות אדומית גם במרשה ובבית גוברין, לאחר שהאדומים חדרו עמוק יותר לתוך מרחב יהודה. האדומים הביאו איתם את התרבות והדת שלהם, ומכתבי ערד הם עדות נוספת לנוכחותם במרחב. הכלים התגלו כשהם מנותצים. הארכאולוגים סבורים שהכלים נותצו בכוונה תחילה, אולי בימי המלך יאשיהו (622-609 לפנה"ס), שביצע רפורמות דתיות בממלכתו. כיום כל הממצאים נמצאים במחסני רשות העתיקות.
Metsad-Hatseva-287.jpg
  1. השלב הבא של תפקוד המקום הוא שלב נבטי, שאין הרבה ממצא ממנו בשטח, קצת מטבעות וחרסים ויסודות של קיר.
  2. השלב הרומי - מצודה רומית תקנית מדגם 'קסטלום' בגודל 50 על 50 מ' בערך. המצודה הייתה חלק מסדרת מצודות רומיות שנבנו בימי דיוקלטיאנוס בסוף המאה ה-3 לס', תקופה שבה הרומאים הידקו את האחיזה במרחב, ובעזרת הלגיון העשירי (שישב באילה, היא עקבה) פרצו את מעלה עקרבים ודרכים נוספות, הציבו אבני מיל ובנו מצדים לאורך הדרך. בצמוד למצודה היו בית מרחץ ואכסניה. בית המרחץ נחפר ושומר ואפשר לראות את מערכת ההיפוקאוסט שלו.
  3. השכבה האחרונה מהתקופה המוסלמית הקדומה, סוף המאה ה-7 לספירה.

בתקופת המנדט בנו כאן הבריטים את משטרת עין חוצוב. צה"ל השתלט על המקום במסגרת מבצע לוט (נובמבר 1948) וכאן התארגנה חטיבת גולני בדרכה לכיבוש אילת.

העצים שנראים כיום באתר הם נטיעה של קק"ל.

כיום מתוחזקים המבנים שבמקום על ידי קבוצה אמריקאית אוונגליסטית, אשר עובדת בשימור האתר ובכל שנה מקיימת במקום קורס משותף עם רשות העתיקות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מצד חצבה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "החפירות בעין חצבה, תמר המקראית והרומית", קדמוניות 112 (1996).

קואורדינטות: 30°48′31.20336″N 35°14′45.19212″E / 30.8086676000°N 35.2458867000°E / 30.8086676000; 35.2458867000