תמר (בת דוד)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תָּמָר, דמות מקראית, מתוארת בספר שמואל (ב' יג) כבתו של דוד המלך מנישואיו למעכה בת תלמי מלך גשור וכאחות אבשלום. הייתה ידועה בשל יופיה הרב ובשל סיפור האונס, המתואר במקרא, שעברה על ידי אמנון, אחיה מאב.

תמר במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמר מיוחסת, בכל אזכורי דמותה במקרא, דווקא אל אחיה אבשלום. יופיה ניכר בה, ואמנון אחיה בכורו של דוד, אהב אותה. בעצת רעהו יונדב בן שמעה, העמיד פני חולה וביקש מאביו לשלוח לו את תמר, שתכין לעיניו לביבות ותטפל בו. תמר עשתה כבקשת דוד ובעת הכנת הלביבות ביקש אמנון להשאירם לבד, הביא אותה אל חדרו, ואנס אותה למרות מחאתה. לאחר מכן בקשה ממנו תמר לפרוש עליה את חסותו, מכיוון שבזמנו קידשו את הבתולין ועדיף היה להיות תחת חסות האנס מאשר להיות אישה לא בתולה, אך הוא שנא אותה וגרש אותה. תמר נותרה פגועה מאוד. היא בכתה, שמה אפר על ראשה וקרעה את כתונת הפסים שלה. אבשלום אחיה ראה בצערה ואימץ אותה אליו. לאחר שנתיים שבהן ישבה תמר בבית אבשלום, הרג אבשלום את אמנון וברח לבית סבו שבגשור.

תמר במשנת חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אהבת אמנון לתמר נאמר במסכת אבות:

Cquote2.svg

כל אהבה התלויה בדבר – בטל דבר בטלה אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן.

Cquote3.svg
מסכת אבות, ה טז

בתלמוד הבבלי במסכת סנהדרין (כא, ב) דורש רבי יצחק כי אמנון שנא את תמר מכיוון שהפכה אותו ל"כרות שפכה" (סירוס), על ידי כריכת שערה סביב איבר מינו.

לפי חז"ל בתלמוד הבבלי, כתוצאה ממעשה אמנון ותמר גזרו על איסור ייחוד עם אישה לא נשואה: "אמר רב יהודה אמר רב: באותה שעה גזרו על הייחוד ועל הפנויה [...] גזרו על ייחוד דפנויה." (מסכת סנהדרין, כא א-ב)

פרשנות מעשה האונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

את מעשה האונס של תמר ניתן לפרש כעונש 'מידה כנגד מידה' על חטא דוד ובת שבע.‏[1] גם בסיפור של תמר ישנם גילוי עריות ושפיכות דמים, והפעם דוד הוא הגורם העקיף למעשים אלו.

פרשנים רבים ניסו להסביר מדוע אומרת תמר לאמנון "דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ" (שמואל ב' יג, יג). איך ייתכן שדוד ירשה לאחים להינשא? ברובד הפשוט כוונתה להשהות את האונס או למנוע אותו, ולכן השתמשה בתירוץ זה, אך לא ברור כיצד ניתן להשתמש בתירוץ מופרך מעין זה. חלק מהפרשנים גורסים כי תמר הייתה בתה של מעכה אך לא בתו של דוד. אך הסבר זה נסתר מהכתוב, שכן תמר מכונה מספר פעמים כ'אחותו' של אמנון. אחרים אומרים, על פי חז"ל, שאכן הייתה בתו של דוד, אלא שנולדה למעכה כשעוד הייתה גויה, על פי דין אשת יפת תואר – דין המאפשר לקחת אשה מן האויב במלחמה ולהביאה הביתה – ומכאן שתמר נחשבה לגויה, המיוחסת על-פי התורה רק לאמה ולא לאביה, ולכן התאפשר קשר בין תמר לאמנון. חוקרים מודרניים מציעים שמכיוון שאמנון ותמר היו אחים רק מאב ולא אחים מאם, היו מותרים להנשא בהתאם לחוק המקראי הקדום הנזכר לגבי אברהם האומר על שרה אשתו "וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי, וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה" (בראשית כ, יב).

יש פרשנות הטוענת כי תמר פגעה באמנון בדרך זו או אחרת. רש"י כתב על פי חז"ל: "נימא נקשרה לו ועשאתו כרות שפכה", כלומר באמצעות שערה שנקשרה לאבר מינו היא הצליחה לסרס את אמנון. הרלב"ג אומר כי: "שנתעצמה כפי יכלתה לחלוק על רצונו, ואולי הכאיבה אותו בזה ההתעצמות שהיה ביניהם, או אמרה לו דברי חרפות, ולזה שנאה".

בפרשנות מודרנית לסיפור טענה אריאלה דים-גולדברג, סופרת עברית וחוקרת מקרא, כי אונס תמר היה מעשה שכוון גם כנגד אבשלום.‏[2] לשיטתה, אמנון רצה להפוך את תמר לזונה ואת אבשלום אחיה – לאחי הזונה. דים סבורה כי הטלת פגם בייחוסו של אבשלום נועדה לבטל את הסיכויים להרחבת האימפריה של דוד אל מעבר לגבולות המסורתיים של ישראל ולברית עם השכנים הארמיים.

תמר בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפיסה ששמו הנפוץ של הפרח "אמנון ותמר" (סֶגֶל שְׁלָשׁ גּוֹנִי) לקוח מהסיפור המקראי על אמנון ותמר אינה נכונה. למעשה, השם נלקח מסיפור אהבה של הסופר אברהם מאפו. בספר "אהבת ציון" מופיע סיפור אהבה בין שתי דמויות מרכזיות, אמנון ותמר. מאפו השתמש בשמותיהן של שתי הדמויות מהסיפור המקראי.

"אפר על ראשה" הוא רומן היסטורי מאת חוה עציוני-הלוי, המבוסס על סיפורה של תמר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מ' גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל, כרך 4, עמ' 78
  2. ^ אריאלה דים אהבה התלויה בדבר : עיון בסיפור אמנון ותמר , נדפס ב"הספרות" 28, 1979. עמודים 104-107