תן זהוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
מצב שימור: ללא חשש (LC) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| משפחה: | כלביים |
| סוג: | כלב |
| מין: | תן זהוב |
| שם מדעי | |
 Canis aureus |
|
| תחום תפוצה | |
 |
|
תן זהוב (שם מדעי: Canis aureus; קרוי גם תן מצוי), מין בסוג כלב שגודלו בינוני.
תוכן עניינים |
[עריכה] תפוצה
תפוצה עולמית: מאזור הבלקן וצפון אפריקה במערב ועד להודו ותאילנד במזרח. בישראל, התן הוא המצוי ביותר מבין משפחת הכלביים. נפוץ בעיקר בצפון הארץ ומרכזה, אך נמצא גם בצפון הנגב ובמדבר יהודה. באזור צחיחים התנים שוכנים בסבך צמחייה ליד מעיינות. התנים נפוצים מאוד בסביבת האדם, סמוך למזבלות ובעיקר בקרבת מושבים ליד מצבורי פגרים של תרנגולות הנזרקות על ידי הלולנים.
[עריכה] תיאור
התן הוא כלבי בינוני וצבעו חום זהוב-אפרפר. זנבו קצר יחסית, וקצהו קטום ושחור. על חזהו יש כעין מפית לבנה, שצורתה מיוחדת לכל פרט ועל פיה ניתן לזהותו. ראשו של הזכר רחב מראש הנקבה, ועל עורפו יש רעמת שיער שחור. הנקבות לרוב בהירות יותר. משקלו של התן נע בין 5 ל-12 ק"ג (9-8 ק"ג בממוצע).
[עריכה] ארגון חברתי ופעילות
התן חי בזוגות כשלכל זוג טריטוריה ששטחה כ-1 קמ"ר. הטריטוריה מסומנת בשתן, גללים, סריטות בקרקע וקולות. לעתים הצעירים נותרים עם הוריהם ועוזרים להם לטפל בגורים, וכשהמזון מצוי בשפע יכולות להיווצר כך להקות קטנות. התן פעיל בלילה, אך גם בשעות הבוקר המוקדמות ואחרי הצהריים. התן טורף לרוב חיות קטנות (מכרסמים, עופות וזוחלים), אך ניזון גם מפגרים. התנים ברמת הגולן נצפו טורפים גם עופרי צבאים.
[עריכה] יחסי גומלין עם האדם
בקרבת מושבים וקיבוצים נהנה התן מכמות גדולה של עגלים ותרנגולות למאכל וכך עלול לגרום לנזק רב לחקלאים המגדלים, שמנסים לעתים להרעילו. בנוסף, התן עלול במקרים נדירים לגרום לכלבת. באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20 נפגעה אוכלוסיית התנים בארץ באופן קשה ביותר כתוצאה מהרעלות מכוונות כנגד מחלת הכלבת. ההרעלות בוצעו על ידי משרד החקלאות ופגעו בצורה קשה בחיות ארץ ישראל. בנוסף לתן נפגעו טורפים רבים אחרים הן כתוצאה מהרעלה ישירה והן כתוצאה מהרעלה משנית (עופות דורסים שניזונו מפגרים הורעלו מנבלת התן ומתו משום כך). לפיכך חדל משרד החקלאות מלנקוט בשיטת הרעלה המונית זו.
[עריכה] לקריאה נוספת
- בני שלמון, מדריך היונקים בישראל, הוצאת כתר, 1993.
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
