תנועה ללא שם

התנועה ללא שם היא שם לא רשמי אותו בחרו לעצמם צעירים בני מושבי עובדים ומושבים שיתופיים שבחרו לעזוב את מושביהם ומשקיהם לפרק זמן מסוים (בין חצי שנה לשנתיים) על מנת להענות לקריאתם של דוד בן-גוריון וראשי תנועת המושבים ולקבל על עצמם בתור "צו השעה" תפקיד של מדריך חברתי או מדריך חקלאי-חברתי באחד ממושבי העולים שהוקמו בישראל בשנותיה הראשונות.

רקע היסטורי

בראשית דרכה של מדינת ישראל הוקמו במהלך מספר שנים כ-200 מושבי עולים שהתפרסו על פני כל שטחי המדינה. מושבי עולים אלו הורכבו מקבוצות עולים, לעיתים הומוגניות במקום מוצאן ולעיתים לא, אשר יועדו להפוך למושבי עובדים. מכיוון שאותם "מושבניקים" חדשים היו לרוב חסרי כל הכשרה חקלאית ובנוסף על כך חסרי זיקה ערכית להתיישבות שיתופית, החליטו בתנועת המושבים לשלוח בני משקים ותיקים כנהלל, כפר יהושע וכפר יחזקאל שידריכו את המתיישבים מקצועית בעבודה חקלאית וחשוב מכך - חברתית בהפיכתם לקהילה שיתופית חקלאית בארץ ישראל (ביישובים רבים הייתה הפרדה בין מדריך מקצועי למדריך חברתי וכשהפרדה כזאת הייתה מילאו תמיד בני המושבים את תפקיד המדריך החברתי).

עבודתם במושבי העולים

חברי "התנועה ללא שם" היו אוטונומיים מאוד בפעולתם במושבי עולים והדבר ניכר הן בשיטות הפעולה שלהם והן בתפקידים אותם בחרו לקחת על עצמם במושבים. חלקם לקחו על עצמם את תפקיד מזכיר המשק או הגזבר (ולעיתים אף את שניהם) בניגוד לאלו שדרשו מהמתיישבים החדשים לקיים בעצמם בחירות דמוקרטיות לתפקידים אלו (מה שלעיתים גרר מאבקי חמולות שהובילו במספר מקרים מצומצם לפירוק נקודת התיישבות), חלקם התגוררו ב"קומונות" של מדריכי מושבים וחלקם עברו יחד עם משפחתם הצעירה להתגורר במושב בו עבדו, ועל ידי כך אפשרו גם לנשותיהם לקחת חלק פעיל כמדריכות חברתיות של נשות המושב שהגיעו לרוב מתרבות בה כוחה הפוליטי-חברתי של האישה מצומצם מאוד, אל המושב בו נדרשו לקיים שוויון בין המינים (מה שלעיתים גרם לתסיסה בקרב המתיישבים כלפי המדריכים עקב מה שקראו לו "המרדת נשיהם"). הבדל המהותי מכולם, היו מדריכים שבחרו להתעמת עם המתיישבים על קיום עקרונות המושב - קיום ערבות הדדית, שיווק משותף, עבודה חקלאית עצמית וכו', ולעומתם מדריכים שקיבלו את דרישותיהם של המתיישבים, שבחלקם לא היו מעוניינים בחיי שיתוף מכל סוג, וייצגו אותם אל מול המוסדות בדרישותיהם אלו (התנועה המיישבת והמחלקה להתיישבות בממשלה שתבעו מהמתיישבים התקדמות בכיוון מושב עובדים).

הישגיה של התנועה

בשום שלב לא ענתה התנועה ללא שם על כל צורכי ההדרכה של ההתיישבות החדשה, הן מפאת מספרם המצומצם של בני המושבים הוותיקים שבחרו לקחת בה חלק (מה שהוביל להשלמת המכסה הנדרשת לא פעם מבני קיבוצים עוזבי משק ולעיתים אף עירוניים מוחלטים) והן מפאת חוסר ההצלחה של חלק מן המדריכים להתמודד עם הקשיים הכרוכים בניסיון ליישב עולים חדשים חסרי אוריינטציה חלוצית, לא אחת מסוכסכים בינם לבין עצמם, בעלי תחושת קיפוח ושאין בינם לבין מדריכיהם מכנה משותף ולו הנמוך ביותר כגון שפה או תרבות. ולמרות זאת ניכרים בצורה בולטת ההבדלים בהתפתחות החברתית והמשקית בין מושבים שזכו להדרכה רציפה לבן אלו שנשללה מהם. מדריכים רבים הצליחו בצורה לא מבוטלת במשימתם וזכו להערכה רבה מצד העולים המתיישבים. מספר מושבים מצומצם אף הוכר על ידי תנועת המושבים כמושבי עובדים.

לקריאה נוספת

• דרכי למושב: קובץ / הוכן ונערך על ידי יוסף רובין, תל אביב: תנועת מושבי העובדים בישראל, תשכ"ד 1964.
• ברכה חבס, תנועה ללא שם: מעשה היחלצותם של הבנים להדרכת ישובי העולים, תל אביב: דבר, תשכ"ה 1964.
• יוסי יסעור, תחום המושב, תל אביב: רמות, תש"ן 1990.
• דבורה הכהן, הגרעין והריחיים: התיישבות העולים בנגב בעשור הראשון למדינה, תל אביב: עם עובד, תשנ"ט 1998.
• תנועה ללא שם, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן