תנועת החזרה לאפריקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרטיס חבר בתנועה

תנועת החזרה לאפריקה הייתה תנועה בארצות הברית שמטרתה הייתה להחזיר את השחורים בארצות הברית לאפריקה, המקום שממנו הגיעו אבותיהם כעבדים. במשך ההיסטוריה היו לתנועה פנים שונות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולות בעד הגירה שחורה לאפריקה נשמעו בארצות הברית כבר בשנות ה-1810, אז נפוץ היה לחשוב שהאדם השחור, גם בהיותו בן חורין, לא יצליח להשתלב בחברה הלבנה בגלל גזעו, ושהוא ימצא את מקומו רק בחברת בני גזעו בארץ מולדתו.

ב־1816 נוסדה "חברת ההתיישבות האמריקנית" (שרשמית נקראה "חברת ההתיישבות הלאומית של אמריקה") במטרה להחזיר את השחורים לאפריקה "בהסכמתם". ב-44 שנות פעולתה הצליחה החברה לשלוח לאפריקה 12,000 שחורים - כשליש מהם היו שחורים שנולדו בני חורין, וכשני שליש מהם היו שחורים שזכו בחירות בתנאי שיסכימו לעזוב את ארצות הברית. חברה זו ייסדה מושבות בחוף אפריקה המערבית, שהתלכדו ב-26 ביולי 1847 לרפובליקה עצמאית, היא ליבריה.

בשנות ה־20 של המאה ה-20 הייתה בארצות הברית תנועה אחרת של חזרה לאפריקה. הפעם זו הייתה תנועה שחורה שבראשה עמד מרקוס גארוי, שהיה דמגוג ומארגן בעל כישרון. הוא השכיל לנצל את הרגשת הדיכוי הגזעי והחברתי שהייתה בקרב המוני השחורים, והשתדל לקומם אותם - לא רק נגד הלבנים, אלא גם נגד המעמד הבינוני שבקרבם, ולהרחיקם ממנהיגיהם השמרניים ומן הכמרים. לפי גארוי, חופש ושוויון חברתי לשחורים יושגו רק במדינה שחורה עצמאית באפריקה. ב־1925 הקיפה תנועתו של גארוי יותר ממיליון חברים. גארוי נחשב לאבי תנועת הראסטפארי ולנביא בעיניהם.