תנין היאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
Information-silk.svgתנין היאור
Nilecroc100.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: זוחלים
סדרה: תנינאים
משפחה: תניניים
סוג: תנין
מין: תנין היאור
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Crocodylus niloticus
תחום תפוצה
Crocodylus niloticus Distribution.png
תנין יאור בשמש, מציג את גופו הגדול לראווה
תנין יאור על גדת נהר הצ'ובה, יובל הזמבזי בשמורת צ'ובה בבוטסואנה

תנין היאור (שם מדעי: Crocodylus niloticus) הוא מין בסוג תנין בסדרת התנינאים שחי באפריקה. תנין היאור הוא מין התנינאי השני בגודלו (רק תנין הים שחי במזרח אסיה ואוסטרליה) גדול ממנו. אורכו הממוצע נע בין 4.1 ל-5 מטר ומשקלו הממוצע הוא כ-450 ק"ג[1], אך פרטים גדולים במיוחד יכולים להגיע לאורך של יותר מ-6 מטר ומשקל של למעלה מטון.[2] תנין היאור הוא התנין האפריקני הגדול ביותר והטורף העליון בתחום תפוצתו - מרבית אפריקה דרומה לסהרה והאי מדגסקר. בעוד שתנין היאור אינו מצוי בסכנת הכחדה כמין, אוכלוסיות שלו במדינות רבות נמצאות בסכנת היעלמות. הוא נמצא בדרך-כלל בבתי גידול ביצתיים, בנהרות, בבורות מים ובאגמים. תנין היאור הוא טורף מימי-למחיצה שאורב לטרפו כשהוא שקוע במים. הוא עולה ליבשה כדי להתחמם בשמש וכדי להטיל ביצים. בכל הטלה הוא מטיל בין 60 ל-80 ביצים, ואלו בוקעות כעבור 85 - 90 ימים. לרוב הוא ניזון מדגים, מרכיכות, מסרטנים, מעופות ומיונקים, ובהם בני אדם.

תנין היאור הוא טורף על בתחום מחייתו ונחשב לתנינאי אגרסיבי במיוחד, שתוקף כמעט כל ייצור חי, לרבות האדם. למעשה, תנין האור הורג מידי שנה כ-300 בני אדם בממוצע באפריקה, שני רק להיפופוטם (סוס היאור) הגדול שמהווה סכנה גם לתנין היאור. תנין היאור מעדיף לתקוף את טרפו מהמארב. הוא שוחה במים, שרוב גופו שקוע ורק עיניו ונחיריו בולטים, ומחכה לטרף. באמצעות איברי חישה מיוחדים הוא מרגיש לחץ ותנודות במים שנגרמות מתזוזת הטרף, שוחה בשקט אל עבר טרפו - ואז מזנק בפתאומיות וסוגר עליו את לסתותיו, גורר אותו אל המים ומטביע אותו למוות. נשיכתו של תנין היאור היא מן החזקות בעולם הטבע כיום (שנייה אולי רק לתנין הים וקרחה לבנה). שיניו חרוטיות ובנויות לאחיזת הטרף והן ננעצות עמוק בבשר. אחרי שהטביע את טרפו למוות, מבתר אותו התנין באמצעות "גלגול המוות" ובולע נתחים שלמים כולל קרניים, פרסות, עצמות ועור. מערכת העיכול החזקה והיעילה שלו מסוגלת לטפל גם בעצמים קשים אלה.

בגלל שכיחותם היחסית במקווי המים של אפריקה תניני היאור הם בעלי חיים מאוד חברתיים. הם חולקים אתרי שיזוף (התנין צריך להשתזף תחת השמש כדי להעלות את טמפרטורת גופו, בהיותו הטרותרמי, כלומר "בעל דם קר") וכן מזון אותו הם צדים. מקומם של הפרטים בהיררכיה נקבע על פי הגודל, והזכרים הגדולים ביותר זוכים לתנאים הטובים ביותר. נקבות תנין היאור חופרות גומות ליד מקווי מים ושם מטילות את הביצים. הן שומרות על הקן וכאשר התנינים הקטנים בוקעים הן דואגות להם ומשגיחות עליהם מפני טורפים אחרים. למרות זאת, רק מעטים מהאבקועים שורדים עד לבגרות.

לתנין היאור מערכת יחסים מורכבת עם האדם. הוא אולי מין התנין הידוע ביותר בתרבות האנושות שמוצאה מאגן הים התיכון. תנין היאור נודע כאוכל אדם והוא נשנא וגם נערץ, במיוחד במצרים העתיקה שבה נחנטו תנינים ונעבדו כאלים. באפריקה, תוקפים תניני יאור בין 275 ל-745 בני אדם וכ-63% מהתקיפות מסתיימות במוות.[3] בעקבות הביקוש לעור התנין, תניני יאור רבים ניצודו, דבר שהביא לאיום על המין. חוקים להגנת הסביבה והקמת חוות תנינאים בהן מגודלים תנינים לשם סחר בעור, הביאו להתאוששות תנין היאור ומיני תנינאים אחרים בעולם. בארץ ישראל היו תנינים עד תחילת המאה ה-20.

תפוצה ומקום חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המין נפוץ במדינות: בורונדי, אתיופיה, קניה, רואנדה, סומליה, טנזניה, אוגנדה, קמרון, הרפובליקה המרכז אפריקאית, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה של קונגו, גינאה המשוונית, גבון, מצרים, סודאן, אנגולה, בוטסואנה, מדגסקר, מלאווי, מוזמביק, נמיביה, דרום אפריקה, סווזילנד, זימבבואה, זמביה, בנין, בורקינה פאסו, צ'אד, חוף השנהב, גמביה, גאנה, גינאה, גינאה ביסאו, ליבריה, מאלי, מאוריטניה, ניז'ר, ניגריה, סנגל, סיירה לאונה וטוגו.

עד תחילת המאה ה-20 היה נפוץ בישראל. הפרט האחרון בארץ ניצוד כנראה ב-1912 בנחל תנינים. ב-2009 חמשה תנינים נמלטו מחווה לגידול תנינים באזור נחל הבשור שבצפון מערב הנגב, עדיין מסתובבים חופשי בנחל ורשות הטבע והגנים מנסים ללכוד אותם. בתחילת המאה ה-19, עוד היה נפוץ באיי קומורו.

המין מתקיים במקווי מים שונים: אגמים, נהרות, ביצות מים מתוקים, מקווי מים מלוחים. הפרטים המתבגרים מתרחקים מאתרי הרבייה ומתפזרים למקומות המחיה השונים, כאשר אורכם מגיע ל-1.2 מטר. מעריכים כי אוכלוסיית המין מונה 250,000 עד 500,000 פריטים.

תיאור המין[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנין הוא גדול גוף: אורכו הממוצע של תנין בוגר הוא 5 מטרים; נצפו פרטים שאורכם 6 מטרים, הידוע שבהם הוא התנין גוסטב (שידוע גם בהיותו אוכל אדם קטלני). פרטים שאורכם 7 מטרים נדירים ביותר.

בארצות הקרות מרבית הפריטים באורך של 4 מטרים. ידועות שתי אוכלוסיות של תניני יאור גמדיים, במאלי ובמדבר סהרה, שאורכם 2 - 3 מטרים.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנינים צעירים ניזונים מחרקים ומחסרי חוליות מימיים קטנים ותוך זמן קצר לומדים לאכול גם דו-חיים, זוחלים ועופות. אולם אף כבוגר, כ-70% מתזונתו של תנין היאור מורכבת מדגים, על אף שתנינים גדולים מסוגלים לאכול כמעט כל בעל חוליות שבא לשתות משפת המים, למעט היפופוטמים ופילים בוגרים. הם ידועים כאוכלי זברות, היפופוטמים צעירים, תאואים אפריקנים, אנטילופות כדוגמת גנו ואף חתולים גדולים ותנינים אחרים. תועדו אף כמה מקרים של טריפת קרנפים.

תניני יאור בוגרים משתמשים בגופם ובזנבם כדי לאסוף קבוצות דגים לכיוון הגדה, ולאכול אותם באמצעות זינוק מהיר הצידה עם ראשם. כמו כן הם משתפים פעולה כדי לחסום דגים נודדים על ידי יצירת חצי-מעגל לרוחב הנהר. התנין הדומיננטי ביותר יאכל ראשון.

יכולתם לשכב נסתרים כשרוב גופם נמצא תחת המים, בשילוב מהירותם על פני מרחקים קצרים הופכים אותם לציידים סתגלניים אפקטיביים של טרף גדול. הם אוחזים טרף כזה באמצעות מלתעותיהם החזקות, מושכים אותו למים, ומחזיקים אותו מתחת למים עד לטביעתו. כמו כן הם יחפשו אחר נבלות, אף שהם נמנעים מלאכול בשר רקוב. קבוצות של תניני יאור עשויות להתרחק מאות קילומטרים מנתיב מים כדי לאכול גוויה.

תת-מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לתפוצתו הרחבה, משוער כי קיימים מספר תת-מינים. אולם הנחה זו טרם נבחנה בצורה סופית, וטרם נחקרו ההבדלים בין תת-המינים באזורי התפוצה השונים.
תת-המינים המשוערים הם:

  • C. n. africanus - תנין יאור מזרח אפריקאי
  • C. n. chamses - תנין יאור מערב אפריקאי
  • C. n. corviei - תנין יאור דרום אפריקאי
  • C. n. madagascariensis - תנין יאור מדגסקרי
  • C. n. niloticus - תנין יאור אתיופי
  • C. n. pauciscutatus - תנין יאור קנייתי
  • C. n. suchus - תנין יאור מרכז אפריקאי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nile Crocodile (Crocodylus niloticus) - FactSheet. Nas.er.usgs.gov. אוחזר ב־2013-04-25.
  2. ^ Nile crocodile. Philadelphia Zoo (2003-07-25). אוחזר ב־2013-04-25.
  3. ^ Crocodilian attacks. 2008 IUCN SSC Crocodile Specialist Group

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]