תנין (סוג)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgתנין
Crocodylus - Crocodile - Krokodil - 01.jpg
תנין היאור
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
סדרה: תנינאים
משפחה: תניניים
סוג: תנין
מינים

ראו בגוף הערך.

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Crocodylus
תנין הים טורף דג
תנין הביצות אורב במים

התנין (שם מדעי: Crocodylus), או תִמסָח, הוא סוג זוחל טורף שניזון מדגים, מיונקים ומעופות מים. כיום התנין הוא אחד מהזוחלים הגדולים ביותר החיים בים וביבשה (יחד עם נחש האנקונדה, האליגטור ולטאת כוח). התנינים הופיעו עוד לפני תקופת הדינוזאורים, ומכאן שהם קיימים בעולם במשך 200 מיליון שנים לערך. התנינים בסוג זה נקראים לעתים תנינים אמיתיים (True crocodiles).

התנינים חיים בנחלים ונהרות רחבים, ותנין הים - גם לחופי ימים. לתנין ארבע רגליים קצרות וזנב חזק. אורכו של התנין מגיע לשבעה מטרים, ואורך זנבו מהווה מחצית מאורך גופו. על גבו של התנין בולטות שורות של לוחיות קשות עד הזנב. הנחיריים, העיניים והאוזניים בולטים מעל הראש, כך שאיברים אלו יכולים להציץ מעל פני המים כשיתר גופו של התנין מוסתר בתוך המים. בדרך כלל התנין זוחל על גחונו, אך יכול גם להתרומם על רגליו. תנינים צעירים יכולים אפילו לדהור (כשכל הרגליים מתרוממות מהקרקע). מהירותו המרבית של התנין ביבשה נעה בין 12 ל-14 קילומטרים בשעה, אולם התנין יכול לנוע במהירות זו למרחקים קצרים בלבד. התנין מתקדם במים על ידי פיתול גופו וזנבו בתנועות גליות.

בדומה לעופות, ליבו של התנין הוא בעל ארבעה חדרים, עובדה המקנה יעילות גבוהה בחמצון הדם. התנין צולל בדרך-כלל לפרקי זמן בני שתי דקות, אך מסוגל לשהות מתחת למים עד חצי שעה כאשר הוא מרגיש מאוים. התנינים הם בעלי דם קר, כיתר הזוחלים, ולכן שינויי הטמפרטורה שלהם גדולים יותר מאלו של היונקים, שהם בעלי דם חם. עם זאת, במים הם שומרים על טמפרטורה קבועה. כשהם רוצים לקרר את גופם, התנינים עומדים בפה פעור כך שהמים מתאדים מפיהם, וכדי להתחמם הם מתמקמים באזור חשוף לשמש.

תוחלת חייו של התנין לא ידועה, אבל ייתכן שתנינים חיים עד כ-100 שנה.

שם הסוג Crocodylus נגזר מצירוף המילים κροκόδιλος שפירושו "תולעת חלוקי-אבן" (κροκό = חלוק אבן, διλος = תולעת) ומתייחס לקשקשי השריון על גופו הארוך והגלילי דמוי התולעת של הסוג.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנין הוא טורף-על, ואין לו אויבים טבעיים (למעט האדם ותנינים אחרים). התנין טורף את כל בעלי החיים - החל מבקר ומיונקים הבאים לשתות בנחלים ובנהרות בהם הוא חי, וכלה בדגים החיים בו. החיה היחידה שחיה באזור החיות של התנינים היא ההיפופוטם, שגודלו הרב ועורו העבה מקנים לו ביטחון יחסי מול התנין. הוא ניזון מחרקים קטנים ועד תאו, והתצרוכת השנתית שלו מהווה עשירית מצריכת בשר ממוצעת של אריה, כך שהתאו משביע את התנין למשך מספר חודשים. מכיוון שהמטבוליזם של התנין איטי למדי, הוא יכול לצום למשך חודשיים בממוצע. בחורף התנין צם לחלוטין.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש אוקטובר הזכרים נאבקים על שטחי מחיה ועל הנקבות, ובנובמבר נגמרת עונת הרבייה. הנקבה חופרת בור בעומק של 30 עד 40 סנטימטרים, ושם היא מטילה את הביצים. היא משאירה את הביצים בבור שבחול למשך שלושה חודשים. היא עוזרת לתנינים לבקוע על ידי נגיסה קטנה בהם. בממוצע, רק ביצה אחת מתוך 50 זוכה להביא לעולם תנין שישרוד עד למוות טבעי. כלומר, לאחת מתוך שתי נקבות ישרדו בין וולד אחד לשניים בממוצע.


מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוג תנין (Crocodylus) כלולים המינים הבאים:

התנין בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנין מוזכר רבות בתנ"ך והוא מן החיות הבודדות המוזכרות בסיפור הבריאה. כבר ביום החמישי בורא ה' את התנינים והיא החיה היחידה המוזכרת בשמה. לתנינים ישנה גם משמעות סימבולית ומיסטית:

  • "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ, עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם לְמִינֵהֶם, וְאֵת כָּל עוֹף כָּנָף לְמִינֵהוּ, וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" (בראשית א כא)
  • ""כי ידבר אליכם פרעה לאמור תנו לכם מופת ואמרת אל אהרון קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין"" (שמות ז ח)
  • "אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם; שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם." (תהלים עד יג)
  • "הַלְלוּ אֶת יְהוָה מִן הָאָרֶץ; תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת" (תהלים קמח ז)
  • "חֲמַת תַּנִּינִם יֵינָם, וְרֹאשׁ פְּתָנִים אַכְזָר" (דברים לב לג)
  • "הֲלוֹא אַתְּ הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב, מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין" (ישעיהו נא ט)
  • "הֲיָם אָנִי, אִם תַּנִּין, כִּי תָשִׂים עָלַי מִשְׁמָר" (איוב ז יב)

לעתים משמש התנין כשם נרדף לנחש.

לפי ביקורת המקרא, אזכורי התנין במקרא מראים על כך שהמקרא דוחה את סיפורי הבריאה הקדומים. לפי סיפורים אלו, התנין נחשב לחיה חזקה בעלת כוחות אדירים. אולם, המקרא מדגיש כי אלוהים ברא את התנינים ("ויברא אלהים את התנינים"), ומכאן שהם יצורים הכפופים לו. אזכורים נוספים במקרא, כמו אלו שמופיעים בישעיהו ובאיוב, מראים על כוחו הרב של התנין כפי שנתפס בתקופה הקדומה, לפי שנרמז כי לתנין הייתה מלחמה גדולה עם האל, ובסופה אלהים ניצח. ניתן לראות זאת בציטוטים שלעיל: ישעיהו רומז כי אלוהים ניצח את התנין בקרב, ואיוב מוחה כנגד מעשי האל נגדו, וגורס שאין האל צריך לשים עליו משמר, כפי שעשה לתנין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]