תסמונת בראון-סקארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תסמונת בראון-סקארד (Brown-Sequard syndrome) הינה אובדן של תחושה סנסורית ותפקוד מוטורי (שיתוק ואטקסיה) הנגרמים בשל חיתוך חלקי של צד לטרלי (ימני או שמאלי) של חוט השדרה.

Brown-Séquard syndrome's symptoms:
* = Side of the lesion
1 = hypotonic paralysis
2 = spastic paralysis and loss of vibration and proprioception (position sense) and fine touch
3 = loss of pain and temperature sensation

דיאגנוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקת ההדמיה לאבחון פתולוגיות בחוט השדרה הינה MRI. תסמונת בראון-סקארד הינה חיתוך לא מלא של חוט השדרה, אשר מאופיין בתסמינים קליניים אופיינים- שיתוק מוטורי באותו הצד הפגוע, וחוסר בתחושה סנסורית של כאב וטמפרטורה בצד הנגדי של הגוף. ההסבר לכך שאובדן התחושה הסנסורית הינו דווקא בצד הנגדי לפגיעה, הינה משום שהמערכת הסנסורית בנויה באופן בו נוירונים המעבירים תחושה של כאב וטמפרטורה מצד מסוים של הגוף עוברים הצטלבות (דקוסציה) לצד השני ברגע בו הם נכנסים לחוט השדרה מהפריפריה.

סיבות לתסמונת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת בראון סקארד יכולה להיגרם כתוצאה מגידול הלוחץ על חוט השדרה, טראומה כגון פצע ירי, פצע חתך וכדומה בצוואר או בגב, חוסר אספקת דם לאזור זה או תהליכים דלקתיים וזיהומיים שונים (שחפת מפושטת או טרשת נפוצה).

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החתך (המי-סקציה) הנוצר במחצית חוט השדרה פוגע בשלוש מערכות נוירונים:

  • המערכת המוטורית- אלו הם נוירונים היורדים מהמוח אל הפריפריה דרך חוט השדרה במערכת הקורטיקו-ספינאלית.
  • עמודות אחוריות בחוט השדרה אשר אחראיות על תחושות עמוקות, מנח, ויברציה וכדומה.

כתוצאה מהפגיעה בשלוש מערכות אלו, החולה יציג את התמונה הקלינית הבאה:

  • פגיעה במערכת המוטורית תביא לשיתוק ספסטי של אותו צד של הגוף בו אירעה הפגיעה, ומתחת לאזור הפגיעה עצמו- זאת לאור העובדה כי נוירונים מוטוריים עליוניים נפגעו, וכאשר נוירון מוטורי עליון נפגע, השיתוק מאופיין בספסטיות, כלומר טונוס מוגבר של השרירים עצמם. עם זאת, ברמת הפגיעה עצמה (באותו האזור בו חלה הפגיעה ולא מתחתיו או מעליו) יהיה שיתוק מסוג אחר- שיתוק פלסידי (טונוס מופחת) של השרירים המעוצבבים על ידי עצבים הנמצאים באותו אזור, היות שסוג הפגיעה הינו ברמת הנוירון המוטורי התחתון.
  • כתוצאה מהפגיעה בעמודה האחורית של חוט השדרה, נפגעת תחושת הויברציה והפרופריוספציה באזור הפגיעה ותחושות עמוקות, כלומר קושי להבין את מנח הגוף.
  • פגיעה במסילה הספינותלמית העולה, מביאה לאובדן תחושה של כאב וטמפרטורה מהצד הנגדי של הגוף בו אירעה הפגיעה. יצוין כי אובדן התחושה הינו לפחות סגמנט אחד או שניים מתחת לאזור הפגיעה.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול מכוון לפתולוגיה אשר גרמה לפגיעה זו. במידה ומדובר בטראומה חודרת כמו פצע ירי או דקירה, יש לייצב את החולה מאחר שעלולים להיות מצבים מסכני חיים אחרים לרבות אובדן דם או נזק לאיברי מטרה. במידה ותסמונת זו נגרמת על ידי דלקת ובצקת הלוחצות על האזור, יש לעקוב באופן שמרני לשיפור המצב.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת בראון-סקארד היא נדירה. הגורם העיקרי שמביא לפגיעה כאמור הינה דקירת סכין בגב. התסמונת תוארה לראשונה בשנת 1850 על ידי הנוירולוג צ'ארלס בראון-סקארד. הוא תיאר סוג פגיעה זה לאחר שצפה במצבים בהם נגרמה תסמונת זו לאיכרים אשר עסקו בחיתוך קני סוכר במאוריציוס.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.