תסמונת החלוק הלבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חלוק לבן, המשמש את הצוות הרפואי

תסמונת החלוק הלבן היא מונח בתחומי הרפואה והפסיכולוגיה, המתייחס למצב בו לחץ הדם עולה באופן זמני בסביבה קלינית ובנוכחות אנשי מקצוע מתחום הבריאות, כמו רופא או אחות, אך תקין במסגרות אחרות. התופעה שכיחה, וניתן למצוא אותה בקרב 10%-20% מהאוכלוסייה.‏[1]

ג'וזפה מאנסיה ועמיתיו טבעו את שם התסמונת בשנת 1983. במחקרם נמצא כי לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי של נבדקים עלה בממוצע ב-27 וב-15 מילימטר כספית בהתאמה, כאשר רופא נכנס לחדר בו שהו.‏[2]

משערים כי המתח והחרדה הנלווים לשהות במוסד רפואי הם המובילים לתסמונת. ניתן להסביר את הופעתה גם במושגי למידה: המטופל חווה בעבר ביקור לא־נעים או מכאיב אצל רופא, אשר גרם, בין היתר, לעלייה בלחץ הדם. בתהליך של התניה קלאסית, למד המטופל לקשר בין ההרגשה הרעה לחלוק הלבן של הרופא שטיפל בו. מאז עולה לחץ הדם שלו כאשר הוא נתקל בגורמים רפואיים.

לחץ דם אמבולטורי בשעות היום משמש כנקודת התייחסות כיוון שהוא לוקח בחשבון רמות שגרתיות של מתח יומיומי. ניתן להשתמש במונח "יתר לחץ דם סמוי" לתיאור התופעה המנוגדת, בה לחץ הדם גבוה בחיי היומיום, אך לא בעת מדידה בסביבה קלינית.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרים, תסמונת החלוק הלבן יכולה להיות מוגדרת כנוכחות של לחץ דם ממוצע גבוה בסביבה קלינית אבל לא בבית.

האבחון נעשה קשה כתוצאה מהמדידות הלא אמינות שנדגמו על ידי השיטות המקובלות לזיהוי יתר לחץ דם (ראה: אטיולוגיה). שיטות אלה כרוכות לעתים קרובות במפגש עם אנשי מקצוע מתחום הבריאות ולעתים קרובות התוצאות מושפעות על ידי רשימה של גורמים, כולל השתנות בלחץ הדם של האדם, אי דיוקים טכניים, חרדה של המטופל, צריכה של חומרים כימיים שונים טרם הבדיקה, ודיבור, בקרב גורמים רבים נוספים.

האמצעי הנפוץ ביותר למדידת לחץ דם הוא בעזרת מכשיר לא פולשני הנקרא מד לחץ דם. "בסקר שנערך התגלה כי 96% מרופאי המשפחה נוהגים להשתמש בשרוול בגודל קטן מדי",‏[3] דבר המוסיף לקושי בקבלת אבחנה מושכלת.

מסיבות כגון אלו, תסמונת החלוק הלבן לא יכולה להיות מאובחנת רק על ידי ביקור קליני סטנדרטי. ניתן לצמצם את התופעה (אך לא לבטלה לחלוטין) עם מדידות לחץ דם אוטומטיות לאורך 15-20 דקות בחלק שקט של המשרד או המרפאה, בתקווה שהדבר יאפשר התרגלות למצב והפחתת החרדה.

חולים עם תסמונת החלוק הלבן אינם מציגים את סימנים המעידים על חשש ויתר לחץ הדם שלהם לעתים קרובות לא מלווה בטכיקרדיה. עובדה זו נתמכת על ידי מחקרים המצביעים שוב ושוב כי 15% -30% מאלו שנחשבו כבעלי יתר לחץ דם קל כתוצאה ממדידות במרפאה או במשרד, מציגים לחץ דם תקין ואינם בעלי תגובה בלתי רגילה לגירוי לחץ. אנשים אלה לא הראו שום מאפיינים ספציפיים כמו גיל שעשויים להצביע על רגישות גבוהה יותר לתסמונת החלוק הלבן.

ניטור לחץ דם אמבולטורי ומדידה עצמית של המטופל באמצעות ניטור לחץ דם בעזרת מכשיר ביתי נמצאים בשימוש יותר ויותר כדי להבדיל את אלו הסובלים מתסמונת החלוק הלבן מאלו עם יתר לחץ דם כרוני. זה לא אומר ששיטות אלו הן ללא דופי; ערכים אמבולטוריים בשעות היום, למרות לקיחה בחשבון של לחצים של חיי היומיום כאשר נלקחו במהלך השגרה של החולה מדי יום, עדיין רגישים להשפעות של משתנים יומיומיים כמו פעילות גופנית, מתח ומשך השינה. ניטור אמבולטורי כבר נמצא להיות השיטה המעשית והאמינה יותר באיתור מטופלים עם תסמונת החלוק הלבן ולצורך חיזוי של נזק לאיבר מטרה. החשודים כסובלים מהתסמונת מתבקשים בדרך כלל למדוד באופן עצמאי את לחץ הדם בביתם, מספר פעמים ביום, ולתעד את התוצאות בתוך יומן מסודר. לאחר כשבועיים, משווים את המדידות הביתיות לאלו שנעשו במסגרת הרפואית. ניתן אף לבצע רישום של ערכי לחץ הדם באמצעות מכשיר הולטר העוקב אחר המצב במשך 24 שעות.

למרות כל זאת, האבחון והטיפול בתסמונת החלוק הלבן נשארים שנויים במחלוקת.

השלכות על טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי, בקרב אנשים הסובלים מתסמונת החלוק הלבן תחלואה נמוכה יותר בהשוואה לחולים עם יתר לחץ דם מתמשך, אך תחלואה גבוהה יותר מאשר אלו שאינם סובלים מהתופעה.

עם זאת, יש לזכור כי כל המחקרים שפורסמו על ההשלכות של לחץ דם גבוה ועל יתרונות הטיפול בו מבוססים על מדידה חד פעמית במסגרות קליניות ולא קריאות מעט נמוכות יותר המתקבלות בדרך כלל מניטור אמבולטורי.

הדיון והרעיונות הסותרים בנושא סובבים סביב השאלה האם יהיה אפשרי לטפל בתסמונת החלוק הלבן, היות שעדיין אין ראיות חותכות כי לעלייה זמנית בלחץ דם במהלך ביקורים קליניים יש השפעה שלילית על הבריאות.

רבים מאמינים כי בחולים עם יתר לחץ דם הנגרם עקב תסמונת החלוק הלבן אין צורך בטיפול אפילו במינונים קטנים של תרופות להורדת לחץ דם היות שהדבר עלול לגרום לתת לחץ דם, אבל עדיין יש לנהוג בזהירות כיוון שהחולים עלולים להראות סימנים של שינויים בכלי הדם ובסופו של דבר עלולים לפתח יתר לחץ דם כרוני.


מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Pickering, T.G., James, G.D., Boddie, C., Harshfield, G.A., Blank, S. & Laragh, J.H. How common is white coat hypertension? JAMA 259, pp. 225-228, 1988.
  2. ^ Mancia, G., Bertinieri, G., Grassi, G., Parati, G., Pomidossi, G., Ferrari, A. et al., effects of blood-pressure measurement by the doctor on the patient's blood pressure and heart rate. Lancet 2(8352). 1983.
  3. ^ ^ Jump up to: a b Pickering T (1994). "Blood pressure measurement and detection of hypertension". Lancet 344 (8914): 31–5. doi:10.1016/S0140-6736(94)91053-7. PMID 7912303.