תסמונת הנעילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
CerebellumArteries.svg

תסמונת הנעילה (נקראת גם תסמונת נעול-בפנים), או - Locked-in syndrome, הינה תסמונת בה קיימת פגיעה באספקת הדם לאזור במוח הנקרא pons המצוי בגזע המוח. תסמונת זו דומה לקומה ואף קרויה לעתים גם פסאודו-קומה, היות שהחולים בה משותקים לחלוטין. אולם, בשונה מקומה, חולים אלו נמצאים בהכרה מלאה ויכולים להניע את עיניהם על פי פקודה. תסמונת זו קרויה גם "תסמונת מונטה-כריסטו" על שם התיאור המפורט בסיפור הרוזן ממונטה כריסטו, בה לוקה נאורטיה דה וילפור בתסמונת זו, כאשר הוא מוצג כמשותק בכל חלקי גופו ומתקשר עם הסביבה באמצעות עיניו בלבד. תיאורי מקרה מפורסמים של תסמונת זו מצביעים על החשיבות שבאפיון מצב זה לעומת מצב של קומה.

פרזנטציה קלינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת הנעילה מאופיינת בקוואדריפלגיה (שיתוק של כל ארבעת הגפיים) וחוסר יכולת לדבר, אולם עם הכרה וקוגניציה שמורות. ניתן לתקשר באמצעות מצמוץ או תנועות עיניים בלבד, שלרוב אינן נפגעות בתסמונת זו.

סיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה ממצב ווגטטיבי (צמח), שבו החלקים הגבוהים של המוח פגועים, בתסמונת זו אין פגיעה בתפקודים גבוהים של המוח אלא רק באזורים נמוכים במוח ובגזע המוח. סיבות למצב זה יכולות להיות-

  • פגיעת ראש כתוצאה מטראומה
  • מחלות במערכת הדם
  • מינון יתר של תרופות מסוימות
  • נזק לנוירונים עצביים, בעיקר הרס של עטיפת המיאלין, הנגרם על ידי מחלה (כגון מצב בו יש תיקון מהיר של היפונתרמיה המביא ל- central pontine myelonolysis.
  • שבץ או דימום תוך מוחי, לרוב של העורק הבזילרי המספק את אזור ה- pons.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור האחראי על ההכרה בגזע המוח- Reticular formation, נמצא אנטומית מעל רמת האמצע של ה- pons. פגיעה מתחת לרמה זו, כגון פגיעת ראש, גידול, אנצפליטיס, דימום או חסימה כאמור לעיל, תביא לפגיעה במסלולים נוירונליים יורדים ולגרום לשיתוק מוטורי מלא ואילמות, אולם עם הכרה שמורה. ה- EEG של חולים אלו הוא תקין, ויש לבקש מהם להרים את המבט למעלה, לפתוח את העיניים ולהזיזן כדי לאבחן את רמת ההכרה.

פרוגנוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרוגנוזה משתנה בהתאם לפגיעה ולסיבה שהביאה לפגיעה עצמה. תמותה, כתוצאה מדלקת ריאות, מתרחשת בקירוב אצל כ- 70% מן החולים שהסיבה למצבם הייתה סיבה ווסקולרית (למשל, שבץ) ואצל 40% מן החולים שהסיבה למצבם לא הייתה ווסקולרית.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא קיים טיפול סטנדרטי למצב זה, אולם קיימים נסיונות לשפר את יכולת התקשור של החולה עם הסביבה באמצעים טכנולוגיים שונים המתרגמים את תנועות העיניים לתקשורת מובנת. לכך למשל, חוקרים ממכון וויצמן פיתחו לאחרונה מכשיר אשר פועל על ביצוע פעולות של sniffing מהאף.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.