תסמונת ולנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תסמונת ולנברג
תחום נוירולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים בחילה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 794678 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D014854
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תסמונת ולנברג (Wallenberg), הידועה גם בשם תסמונת המֶדוּלָה הלָטֶרלית (Lateral medullary syndrome) היא סוג של שבץ נוירולוגי, המתבטאת בממצאים נוירולוגיים ספציפיים כתוצאה מנזק שנגרם באזור הצדדי של המוח המוארך (מדולה אובלונגטה). תסמונת זו קרויה גם תסמונת PICA, לאור העובדה כי הפתולוגיה מתרחשת כאשר עורק ה- posterior inferior cerebellar artery, המספק את אזור זה, עובר איסכמיה או אוטם וכך גורם לתסמינים האמורים. תסמונת זו תוארה לראשונה בשנת 1808, ובשנת 1895 פורסמה לראשונה על ידי הנוירולוג הגרמני ד"ר אדולף ולנברג.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת זו מאופיינת על ידי חסרים סנסוריים (חוסרים של המערכת הסנסורית- לדוגמה, אובדן תחושת כאב או טמפרטורה) המשפיעים על הגו והגפיים באזור הנגדי (קונטרה-לטרלי) מאזור האוטם, וכן בחוסרים סנסוריים המשפיעים על הפנים ועל עצבים קרניאליים באותו הצד (איפסי-לטרלית) בו נוצר האוטם- למשל, מצב בו האוטם התרחש במדולה הימנית, יתאפיין בחוסר תחושה של הגפיים השמאליות ובחוסר תחושה בצד הימני של הפנים. ממצאים אלו, הכוללים היפוך בחוסר התחושתי במעבר מן הגוף לפנים, הם דיאגנוסטיים לתסמונת.

בתמונה-שלושת העורקים העיקריים של המוח הקטן: SCA‏, AICA‏ ו- PICA

תסמינים קליניים כוללים קושי בבליעה (דיספאגיה), דיבור לא ברור, אטקסיה, ורטיגו, ניסטגמוס, תסמונת הורנר, דיפלופיה (ראייה כפולה) ולעיתים מיוקלונוס. ההסבר לתסמינים אלו בפנים קשור למעורבות של עצבים קרניאליים- כגון מעורבות של גרעין העצב החמישי (טריגמינלי) המביא לחוסר תחושת כאב בצד אחד של הפנים וחוסר של ה- corneal reflex באותו צד במהלך ביצוע בדיקה נוירולוגית. תסמינים כגון דיספאגיה, דיסארתריה (דיבור לא ברור) ואף דיספוניה (עיוות בקול עצמו) נובעים ממעורבות של גרעין ה- nucleus ambiguus.

המעורבות בגו ובגפיים קשורה לכך שהמסילה הספינו-תלמית, אחת מהמסילות הקיימות בתוך המערכת הסנסורית אשר אחראית על העברת מידע הנוגע לכאב וטמפרטורה, נפגעת. כתוצאה מכך, יש אובדן תחושה של כאב וטמפרטורה בצד הנגדי לצד האזור הפגוע. בנוסף, קיים נזק למוח הקטן אשר עלול להביא לאטקסיה. נזק לסיבים היפותלמוספינאליים פוגע במערכת העצבים הסימפתטית ומדמה פגיעה דומה לזו הנגרמת בתסמונת הורנר.

ניסטגמוס ו- ורטיגו מתרחשים כתוצאה מהמעורבות של גרעין Deiters וגרעינים הקשורים למערכת הוסטיבולרית.

ההתחלה של התסמינים לרוב מתרחשת באופן פתאומי, ומלווה בוורטיגו חריף.

אטיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת זו מתרחשת כתוצאה מחסימה של העורק המספק דם לחלק האחורי של המוח ובפרט את אזורי הצד של המדולה אובלונגטה. שמו של עורק זה הut posterior inferior cerebellar artery, או בראשי תיבות- PICA, ולכן לעיתים תסמונת זו נקראת תסמונת PICA.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול כולל הקלה בסימפטומים וניסיון לשיקום וחזרה לפעולות יומיומיות עד כמה שניתן. לעיתים נדרשת הכנסת זונדה במקרים בהם קיים קושי בבליעה. טיפולים נוספים כוללים speech therapy. מחקרים מסוימים דיווחו על הצלחה בהפחתת כאב נוירופתי המקושר לתסמונת, כאשר נעשה שימוש בתרופות אנטי-אפילפטיות כגון גאבאפנטין.

אחת הבעיות הייחודיות לתסמונת, והקשה לטיפול, כוללת שיהוקים חזקים ואף חמורים, אשר עלולים למנוע מהחולה לנהל שיחה, לאכול ואף לישון. שיהוקים אלו עלולים להימשך למשך שבועות. לרוע המזל, קיימות תרופות מועטות מאוד אשר יודעות להתמודד בהצלחה עם בעיה זו.

טיפול ארוך טווח כולל שימוש בתרופות כגון קומדין או אספירין, על מנת למזער את הסכנה לחסימה והיווצרות שבץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תסמונת ולנברג בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.