תסמונת זולינגר אליסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תסמונת זולינגר אליסון היא תסמונת המשלבת שלושה מקרים המזיקים לקיבה, ולרוב מופיעים בנפרד. שילוש זה מורכב מייצור יתר של חומצת קיבה, כיב פפטי קשה, וגידול סרטני בלבלב. בתסמונת זו ניתן להבחין ברמות גבוהות מאוד של הורמון מסוג גסטרין (gastrine), שגורם לקיבה לייצר חומצה הידרוכלורית עודפת. לעתים קרובות הגורם לכך הוא גידול (gastrinoma) בתריסריון או בלבלב הגורם לייצור הורמון הגסטרין, הגורם לייצור יתר של חומצת הקיבה, וחומצה זו עשויה לגרום לכיב פפטי קשה בקיבה. הופעת הכיב הפפטי נפוצה את לכ-95% מהחולים בתסמונת זולינגר אליסון.

פתופזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורמון הגסטרין עובד על תאים של הקיבה הקודקודית, וגורם להם להפריש יוני מימן מיותרים אל תוך חלל הבטן. בנוסף, הגסטרין גורם להיפרפלזיה של תאי הקיבה, הדבר מוביל להפרשה מיותרת של חומצה מהתאים, ובנוסף לכך כל תא מייצר שיעור גבוה יותר של חומצה הידרוכלורית. ככל שהחומציות גדלה, כך גדלה האפשרות להתפתחות כיב פפטי בקיבה ובתריסריון (המעי הדק).

תמונת אנדוסקופיה המציגה אזור נגוע בתסמונת זולינגר אליסון

תופעות לוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולים אשר אובחנו כי לקו בתסמונת זולינגר אליסון בהכרח יחוו כאבי בטן קשים ושלשול. אם מטופל אובחן כבעל כיב פפטי אך לא אובחן כבעל גידול או אובחן אצלו ייצור יתר של הורמון גסטרין, עדיין יאובחן כאחד הלוקה בתסמונת זולינגר אליסון, במיוחד אם גופו אינו ממהר להגיב לטיפול.

גסטריונומה עלולה להתרחש כאשר גידולים בודדים או מרובים, הם ממאירים. בכמות של חצי עד שני שליש מתפטים לכיוון בלוטות הלימפה ליד הכבד, הלבלב והמעי הדק. כמעט עשרים וחמישה אחוזים מהחולים בגסריונומה הינם בעלי גידולים מרובים וממאירים, במצב הנקרא endocrine neoplasia ומאובחנים כ-MEN I. לחולים שאובחנו כלוקים ב-MEN I יש גידולים בבלוטת יותרת המוח, בבלוטת יותרת התריס ובנוסף אף גידולים בלבלב.

תסמינים לזיהוי המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בחילה
  • צפצופים באזניים
  • הקאות דם - דם שמעוכל בקיבה כתוצאה מהיווצרות כיב פפטי.
  • ירידה דרסטית במשקל, תוך זמן קצר.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשד קליני לקיום תסמונת זולינגר אליסון, יכול להתעורר, כאשר הסמפטומים המפורטים לעיל מוכיחים עמידות לטיפול תרופתי. כאשר קיים חשד קל בלבד לתסמונת, ניתן לאבחן כי המטופל לוקה בתסמונת זולינגר אליסון בעזרת אנדוסקופיה, בדיקות מעבדה, ובדיקות הדמיה (MRI או CT או US).

עוד דרך לאבחן את המחלה היא על ידי מבחן גירוי אשר מודד את רמות הגסטרין, לפחות לפי שלושה מקרים נפרדים:

  1. PH- הפרשת חומצות קיבה
  2. המצאות חומצה גסטרית
  3. בדיקת רמות סקרטין

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול הוא סימטומטי,כלומר מעכב את התסמינים. הטיפול הנפוץ הוא אומפרזול ולנסופרזול, והיסטמין H2 המשמשים כגורם המאט את הפרשת החומצה. את הגידולים ניתן לרפא בעזרת ניתוח או בעזרת טיפולים כימותרפיים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהיו כמה דיווחים ספורדיים של הצירוף בין כיבים פפטיים ובין גידולי לבלב גם קודם לכן, הראשונים שטענו לקשר סיבתי בין שני הממצאים היו רוברט מילטון זולינגר ואדווין הומר אליסון, כירורגים וחברי סגל באוניברסיטת מדינת אוהיו בארצות הברית. הם דיווחו על התסמונת לראשונה בכנס של הכירורגים האמריקאים בפילדלפיה באפריל 1955 ואחר כך פירסמו עליו בעיתון Annals of Surgery באותה שנה.

ביבליוגפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Zollinger RM, Ellison EH (1955). "Primary peptic ulcerations of the jejunum associated with islet cell tumors of the pancreas". Ann. Surg. 142 (4): 709–23; discussion, 724–8.