תסמונת זיכרון שווא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תסמונת זיכרון שווא הוא מצב בו זהותו של אדם ויחסיו עם הסביבה מושפעים מזכרונות שהוא מאמין כנכונים אך לא קרו במציאות. התסמונת אינה מוכרת כאבחנה פסיכאטרית רשמית, אך בתחום חקר המוח מוסכם כי זכרונות ניתנים לשינוי ואינם בהכרח משקפים את המציאות נאמנה.

נטען כי זכרונות שווא ניתנים להשתלה באמצעות שיטות פסיכותרפויטיות העוסקות בהעלאת זכרונות טראומטיים "מודחקים" למודעות.

המושג נטבע על ידי פיטר ג. פרייד, שייסד קרן העוסקת בנושא‏[1]. אחת מהחוקרות העיקריות בתחום היא הפסיכולוגית האמריקנית אליזבת לופטוס שאף מופיעה כעדת הגנה במשפטים פליליים המבוססים על זיכרון מודחק של אירועים טראומטיים מהילדות של הקורבן.

באוגוסט 2012 בית המשפט העליון בישראל זיכה סב שהורשע באונס שיטתי של נכדתו, וקיבל את הטענה כי ייתכן ומדובר בזכרונות שווא של הילדה שהושתלו אצלה במהלך טיפול פסיכולוגי שעברה‏[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ FMSF, בוויקיפדיה האנגלית
  2. ^ ע"פ 5336/10, פלוני נגד מדינת ישראל, באתר בית המשפט העליון
Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.