תסמונת זיכרון שווא
תסמונת זיכרון שווא הוא מצב בו זהותו של אדם ויחסיו עם הסביבה מושפעים מזכרונות שהוא מאמין כנכונים אך לא קרו במציאות. התסמונת אינה מוכרת כאבחנה פסיכאטרית רשמית, אך בתחום חקר המוח מוסכם כי זכרונות ניתנים לשינוי ואינם בהכרח משקפים את המציאות נאמנה.
נטען כי זכרונות שווא ניתנים להשתלה באמצעות שיטות פסיכותרפויטיות העוסקות בהעלאת זכרונות טראומטיים "מודחקים" למודעות.
המושג נטבע על ידי פיטר ג. פרייד, שייסד קרן העוסקת בנושא[1]. אחת מהחוקרות העיקריות בתחום היא הפסיכולוגית האמריקנית אליזבת לופטוס שאף מופיעה כעדת הגנה במשפטים פליליים המבוססים על זיכרון מודחק של אירועים טראומטיים מהילדות של הקורבן.
באוגוסט 2012 בית המשפט העליון בישראל זיכה סב שהורשע באונס שיטתי של נכדתו, וקיבל את הטענה כי ייתכן ומדובר בזכרונות שווא של הילדה שהושתלו אצלה במהלך טיפול פסיכולוגי שעברה[2].
קישורים חיצוניים[עריכה]
- גיל גרינגוז, פוסטים על זכרונות שווא, בלוג "הומו סאפיינס"
- אלי זומר, טראומה בגיל הילדות, אבדן זיכרון וחשיפה מושהית, נייר עמדה שהוגש למועצה הלאומית לשלום הילד בסוגיית שינוי חוק ההתיישנות ביחס לעבירות של התעללות בילדים, מאי 1994
- נדב גבאי, "תסמונת הזיכרון השגוי" – מתי דעה הופכת לאסכולה?, רפואה ומשפט, גליון 46, יולי 2012
הערות שוליים[עריכה]
- ^ FMSF, בוויקיפדיה האנגלית
- ^ ע"פ 5336/10, פלוני נגד מדינת ישראל, באתר בית המשפט העליון
