תסמונת פירוק הגידול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תסמונת פירוק הגידול
שם בלועזית Tumor lysis syndrome
ICD-9
(אנגלית)
277.88, 995.29
DiseasesDB
(אנגלית)
32051
eMedicine
(אנגלית)
med/2327 
MeSH
(אנגלית)
D015275

תסמונת פירוק הגידול היא קבוצה של סיבוכים מטבוליים שיכולה להופיע לאחר טיפול בסרטן, בדרך כלל מסוג לימפומה ולויקמיה ולעתים אפילו שלא בעקבות טיפול. הסיבוכים נובעים מרכיביהם המפורקים של תאי הגידול הסרטני וכוללים היפרקלמיה, היפרפוספטמיה (עודף זרחן), היפראוריצימיה (עודף חומצה אורית), היפוקלצמיה ובעיות נלווות בכליות.

התסמונת קרויה באנגלית- Tumor lysis syndrome- ובראשי תיבות- TLS. מצב זה מאופיין על ידי היפראוריצמיה (יתר חומצה אורית בדם), היפרקלמיה (יתר אשלגן בדם), היפרפוספטמיה (יתר זרחן בדם) ותת סידן בדם (היפוקלצמיה). תסמונת זו נובעת כתוצאה מהרס נרחב של תאים סרטניים אשר נמצאים בתהליך גידולם. לעתים יכול להתפתח מצב של חמצת (אצידוזיס), כמו גם אי ספיקת כליות חריפה.

תסמונת זו מקושרת בעיקר לאחר טיפול בסוגי סרטן מסוימים ובמיוחד סרטן מסוג לימפומה או לויקמיה בהם תהליך ההאצה של חלוקת התאים הסרטניים הינו גבוה. עם זאת, תסמונת זו עלולה להופיע גם במצבים של לויקמיה מסוג לימפוציטים כרונית, בעיקר לאחר מתן טיפול ב- fludarabine. תסמונת זו נצפתה גם כאשר ניתנו תרופות אחרות לחולי סרטן- כגון מתן טיפול בסטרואידים, הורמונים כגון טמוקסיפן ו- letrozole, וכן נוגדנים מונוקלונאליים כגון ריטוקסימאב ו- gemtuzumab. TLS מתרחשת לרוב 1-5 ימים לאחר מתן טיפול כימותרפי (או תוך כדי מתן הטיפול).

הטיפול הכימותרפי כשלעצמו הורג תאים סרטניים ומביא לעליה ברמות חומצה אורית בדם כתוצאה מהתפרקותם של אותם תאים וחומצות גרעין. כתוצאה מכך שהסביבה נהיית חומצית יותר, חומצה אורית יכולה להתגבש לחלקיקים גדולים יותר ולשקוע באזורים שונים בכליה ובכך להביא לאי ספיקת כליות. חמצת לקטית והתייבשות יכולים לתרום גם הם לשקיעת חומצה אורית בכליות. מציאת קריסטלים של חומצה אורית בשתן מהווה עדות חזרה לכך שיש בעיה כלייתית (נפרופתיה כלייתית) כתוצאה מהצטברות חומצה אורית בכליה, ואצל חולים אלו היחס שבין רמות חומצה אורית בשתן ביחס לרמות קריאטינין בשתן הינו גדול מ- 1.

תהליך נוסף המתרחש ב- TLS הינו שחרור של זרחן תוך תאי מתאי הסרטן אל זרם הדם, כתוצאה מפירוק תאים אלו. יתר זרחן דם מביא לירידה ברמת הסידן בדם- אשר מביאה בתואה לתופעות קליניות המקושרות לת ת סידן בדם כגון בעיות נוירו-מוסקולריות והתכווצויות טטניות. גם כאן, הצטברות של גבישי קלציום-פוספט (סידן זרחן) בכליה עלולה להביא לאי ספיקת כליות. אשלגן הינו יון עיקרי תוך תאי, ועל כן הרס של תאי סרטן יביא לשחרור אשלגן לזרם הדם ולעליה ברמת האשלגן (היפרקלמיה). יתר אשלגן בדם, יחד עם אי ספיקת כליות, עלול להביא למצב מסכן חיים אשר יכול להתפתח לכדי אריתמיות חדריות (בעיות קצב לבביות) ומוות פתאומי.

הסיכוי לפתח TLS אצל חולים עם לימפומה מסוג בורקיט קשור בין היתר למידת התפקוד הכלייתי ולמידת הגידול עצמו. חולים שאצלם רמות החלבון לקטט דהידרוגנז הינן גבוהות מאוד וכן חולים שרמות החומצה האורית בדמם גבוהות מאוד, הינם חולים אשר נמצאים ברמות סיכון גבוהות יותר לפתח TLS. על כן, אצל חולים אלו יש לבצע הערכה מקדימה הכוללת ספירת דם מלאה, בדיקות כימיה ושתן מלאות, ואצל חולים בהם תפקודי הכליות מתחת לנורמה, יש לבצע הערכה נוספת על ידי ביצוע אולטרא סאונד לכליות. הטיפול ב- TLS, לאחר ביצוע האבחנה עצמה, כולל מתן אלופורינול- allopurinol, הבססת השתן, ומתן הידרציה מסיבית (נוזלים).