תעודת ייחוס ארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריכת תעודת ייחוס ארי (Ahnenpaß), עליה מוטבע סמל "נשר הרייך" וצלב קרס
תוכן המסמך: רישום מדוקדק של הדורות הקודמים, כולל תאריך לידה ותאריך פטירה, מקום מגורים ומקצוע. לצד כל רישום ניתן לראות את חתימתו של פקיד הרישום המקומי אשר אישר את התיעוד, ולידה מתנוסס חותם עם סמל נשר הרייך

תעודת ייחוס אריגרמנית: Ahnenpass, מילולית: "דרכון אבות") הייתה מסמך דמוי־דרכון אשר תיעד את אילן היוחסין הארי של האזרחים בגרמניה הנאצית.

חקר היוחסין לא היה בגדר חובה כשם שהייתה זו משימה ראשונה במעלה להתחקות אחר העותקים המקוריים של תעודות הלידה ותעודות הפטירה. רבים שנהו אחר האידאולוגיה הנאצית החלו לחקור את אילן היוחסין שלהם עוד בטרם נדרש הדבר על-פי חוק (זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון). החוק, שנחקק באפריל 1933 בעקבות עליית הנאצים לשלטון, נקרא חוק לשיקום שירות המדינה המקצועי. על פי חוק זה נדרשה כל הפקידות הציבורית להיות ממוצא ארי.

„Als nicht arisch gilt, wer von nicht arischen, insbesondere jüdischen Eltern oder Großeltern abstammt. Es genügt, wenn ein Elternteil oder ein Großelternteil nicht arisch ist. Dies ist insbesondere dann anzunehmen, wenn ein Elternteil oder ein Großelternteil der jüdischen Religion angehört hat.“

לא-אריים הם אלה אשר מוצאם מהורים או מסבים שאינם אריים (ובפרט כאשר מוצאם מיהודים). די בכך שהורה אחד או אף סב אחד יהיה לא-ארי. עובדה זו נכונה במיוחד כאשר אחד ההורים או אחד הסבים השתייך לדת היהודית.

בהמשך, נחקקה סדרה של חוקים אשר הרחיבו את רשימת המקצועות האסורים ליהודים: עריכת דין, הוראה, רפואה – ולבסוף נדרשה תעודת הייחוס הארי אפילו לשם קבלה לבית ספר תיכון. על פי רוב, התחקו אחר אילן היוחסין ארבעה דורות אחורה.

בניגוד לסברה הפופולרית, התעודה לא תועדה ברשומה ציבורית כלשהי; נושא המסמך הציג אותו במקרים שבהם נדרש להציגו, ולאחר מכן קיבל אותו בחזרה. באופן רשמי התייחס המונח "ארי" בהקשר זה לשבטים ההודו-גרמאניים, אולם המטרה המרכזית הייתה למעשה להדיר את היהודים מכל עמדה בכירה בחברה הגרמנית. הדרישה למוצא ארי הופיעה בהבדלים מסוימים בחוקים השונים שנחקקו בתקופת השלטון הנאצי. לדוגמה: בחוקים מסוימים נדרשה עדות ל-100% מהשושלת עד שנת 1800, בעוד שלשם קבלה למשרות בכירות ב-אס אס נדרשה עדות לשושלת ארית "טהורה" החל מ-1750.

דרישות אלה הביאו לפריחת המחקר הגנאלוגי בגרמניה בימי הרייך השלישי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Der Ahnenpaß des Ehepaares, Verlag für Standesamtswesen, Berlin 1939. (בגרמנית)
  • Erich Ehrenreich, The Nazi Ancestral Proof: Genealogy, Racial Science, and the Final Solution, Bloomington, in: Indiana University Press, 2007. ISBN 978-0-253-34945-3. (באנגלית)
  • Cornelia Essner, Die „Nürnberger Gesetze“ oder Die Verwaltung des Rassenwahns 1933–1945, Schöningh, Paderborn 2002, ISBN 3-506-72260-3. (בגרמנית)
  • Volkmar Weiss: Vorgeschichte und Folgen des arischen Ahnenpasses: Zur Geschichte der Genealogie im 20. Jahrhundert. Neustadt an der Orla: Arnshaugk, 2013, ISBN 978-3-944064-11-6

. (בגרמנית)