תענית אסתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
►► אדר ◄◄
יום טוב / שבתון חג שאיננו שבתון יום זיכרון או צום

בהלכה, תענית אסתר היא יום תענית הנהוג בי"ג באדר, ערב חג הפורים (ברוב השנים, במיעוט השנים בו חל פורים ביום ראשון חלה התענית בי"א באדר). סיבת קביעת הצום, שנויה במחלוקת.

היות ותענית זו אינה תקנה דרבנן ואינה מוזכרת בגמרא, אלא היא מאוחרת יותר ובעלת תוקף של מנהג, גדריה קלים יותר מתענית רגילה‏[1].

מטרת התענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת הצום על פי ה"משנה ברורה" היא "כדי לזכור שהשם יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם"‏[2].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סיפור המעשה במגילת אסתר

בימי המלך אחשוורוש, הסית המן האגגי את המלך לגזור על השמדת העם היהודי. לאחר סדרת מהפכים פוליטיים, המן נתלה על העץ ואסתר המלכה ביקשה מהמלך לבטל את הגזירה. אחשוורוש לא הסכים אך נתן ליהודים רשות להתגונן על נפשם. היום המיועד להשמדת העם היהודי היה י"ג באדר. לבסוף, ביום זה הרגו היהודים את אויביהם‏‏‏[3]. במגילה (פרק ד' פסוק ט"ז), מבקש מרדכי מאסתר לגשת אל המלך מיוזמתה ולבקש לבטל את אשר נגזר. היא מסכימה אמנם לגשת אליו, על אף הסכנה הצפויה לה, אך היא מבקשת מבני עמה לצום במשך שלושה ימים לפני כן וכן היא ונערותיה צמות. שכן מי שניגש אל המלך בלא שנקרא אחת דתו להמית.

התפתחות וטעם המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

במגילת תענית, שחוברה בסוף ימי בית המקדש שני, לאחר זמן מגילת אסתר, מוזכר יום י"ג באדר כיום שמחה - יום ניקנור‏‏[4], לציון ניצחונו של יהודה המכבי על ניקנור. זמן תענית אסתר היה יום שמחה, אך משבטלה מגילת תענית‏‏‏[5] איסור התענית בזמן זה פג ומותר היה להתענות.

המנהג לצום בי"ג באדר אינו מוזכר בתנ"ך ואף לא בתלמוד. המנהג לצום מופיע לראשונה במדרש תנחומא[6] וב"שאילתות דרב אחאי גאון", מגאוני בבל שחי במאה ה-8[7], ואחר כך אצל רש"י והרמב"ם. הרמב"ם מציין: "וי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר 'דברי הצומות וזעקתם'"‏[8][9] אמנם הרי"ף לא הזכיר את המנהג.

לפי רבנו תם, תענית אסתר לא נקבעה כזכר לשלושת ימי התענית בימי מרדכי ואסתר (בזמן ביטול גזירת ההשמדה), אלא כזכר לתענית היהודים בי"ג באדר ביום שנקמו באויביהם. במגילת אסתר אין רמז לכך שהיהודים התענו בזמן המלחמה, אך רבנו תם סובר, שכשם שמשה רבנו עשה תענית כשנלחם בעמלק, ודאי שבימי מרדכי, שהיו צריכים לרחמים עשו תענית ולהראות שלא בכוח המלחמה או בכוח האנושי ינצחו‏[11]. רב אחאי גאון וכן רבנו תם פירשו את דברי הגמרא 'י"ג זמן קהילה לכל הוא', שביום זה מתאספים כולם לצום‏[12].

יש התולים את טעם התענית בצום 3 הימים של מרדכי ואסתר‏[13], ומסבירים שמכיוון שעל פי ההלכה חל איסור על תענית בחודש ניסן, תיקנו חכמים להתענות בחודש אדר.

בעבר הייתה תענית בחודש אדר במשך שלושה ימים, בימים שני, חמישי, ושני בשבוע. המנהג המקובל היה להתענות לפני פורים, ומנהג ארץ ישראל היה להתענות לאחר פורים, בגלל יום ניקנור שחל לפני פורים‏[14]. מנהג זה מוזכר בשולחן ערוך.

מהלכות התענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר ותענית זו אינה תענית מדברי קבלה, אלא רק תקנת חכמים, הקילו בה פוסקים בכמה דברים יותר משאר צומות.

  • צום תענית אסתר נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ברוב ארץ ישראל (למעט בירושלים) שליל פורים חל בסיום התענית, אסור לאכול עד סיום קריאת המגילה, אך מותרת טעימה קודם לקריאת המגילה‏[15].
  • אם פורים חל ביום ראשון בשבוע מקדימים את תענית אסתר ליום חמישי, כיוון שאין מתענים בשבת‏‏‏[16].
  • מי שיש לו כאב ראש או עיניים, פטור מלהתענות, ואף אינו צריך להשלים את התענית אם לא צם. וכן מי שחולה ואפילו אין בחוליו סכנה, וכן הלוקח אנטיביוטיקה, לא יתענה (אך כאב ראש חלש הנפוץ אינו פוטר מתענית).
  • התפילה בתענית אסתר כדין הצומות הקלים. כאשר תענית אסתר סמוכה לפורים בתפילת מנחה אין אומרים תחנון‏‏ ונפילת אפיים‏[17] במנחה.
  • נשים הרות או מניקות (אפילו הנקה חלקית) פטורות מלהתענות.
  • חתן בשבעת ימי המשתה, פטור מלהתענות.
  • בעל ברית הסנדק והמוהל, פטורים מלהתענות. אולם הקרואים לסעודת ברית חייבים להתענות ולכן יש לעשות את סעודת הברית במוצאי התענית.
  • מי שעורך פדיון הבן לבנו חייב להתענות, ויעשה את פדיון הבן סמוך לערב ומיד לאחר תפילת ערבית יערכו את הסעודה.
  • מותר להתרחץ בתענית אסתר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרפ"ו, סעיף ב'
  2. ^ משנה ברורה, תרפו, ב
  3. ^ ‏על פי מגילת אסתר
  4. ^ ‏במגילת תענית - ספר קדום מתקופת בית שני שמונה אירועים משמחים לעם היהודי, לימים אלו היו דינים מיוחדים שהפכו אותם לימי שמחה. יום ניקנור - יום הניצחון של יהודה המכבי על צבאו בן 30,000 החיילים של ניקנור בשנת ג'ת"ר (162 לפני הספירה הנוצרית).‏
  5. ^ ‏רוב הישגי הימים הטובים של מגילת תענית פסקו עם סוף תקופת בית שני, חגים שנותרו ממגילת תענית בימינו הם פורים, חנוכה ועוד.‏
  6. ^ פרשת בראשית.
  7. ^ שאילתא עט - לפורים, שאילתות דרב אחאי גאון (מירסקי), כרך ב', עמ' רכב, באתר HebrewBooks.
  8. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות תעניות, פרק ה', הלכה ה'.
  9. ^ רש"י דחה את המקור מהמגילה (וייתכן שגם הרמב"ם הביא את זה רק כרמז או כמקור לכך שהתענו בזמנם אך לא כראייה למנהג), ולדבריו הוא בא לציין את סיבת קבלת חג הפורים. "ואי משום 'דברי הצומות וזעקתם' דכתיב בקרא, לאו היינו קבלת צום לדורות אלא הכי קאמר - על דברי הצומות וזעקתם והצרות שעבר עליהם בימי המן, קיבלו עליהם היהודים פורים זכר לנסים. מחזור ויטרי רמ"ה.
  10. ^ ספר שמואל א', פרק י"ד, פסוק כ"ד.
  11. ^ דבר זה היה מקובל בישראל כפי שמוזכר בין היתר גם במלחמת שאול הראשונה מול פלשתים[10] ובמלחמות יהודה המכבי
  12. ^ ראו בטור ובית יוסף סימו תרפ"ו
  13. ^ מהרי"ט.
  14. ^ מסכת סופרים פרק יז הלכה ד
  15. ^ משנה ברורה, סימן תרצ"ב סעיף י"ד. האיסור לאכול עד סיום קריאת המגילה נובע מהאיסור לאכול לפני שקוראים במגילה ולא המשך התענית שמסתיימת עם צאת הכוכבים
  16. ^ ‏פרט ליום הכיפורים ועשרה בטבת( אך בלוח השנה הנהוג מאז ייסודו על ידי רבי יהודה נשיאה ועד היום עשרה בטבת לא יכול לחול בשבת‏)
  17. ^ ‏למנהג רוב עדות האשכנזים-שאומרים בצומות בתפילת מנחה אבינו מלכנו גם לא אומרים זאת במצב זה‏


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.