תענית בכורות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ביהדות, תענית בכורות היא צום הנהוג בחלק מקהילות ישראל, ובו הבכורים צמים בערב חג הפסח (י"ד בניסן). לא בכל הקהילות פשט המנהג, ולדוגמה אצל יהודי תימן אין הוא נהוג.

למעשה, נוהגים הבכורים לאכול בסעודת מצווה (כגון זו של סיום מסכת) אשר האכילה בה דוחה את הצום, בגלל היות הצום רק מנהג, ובכך פוטרים את עצמם מהמשך הצום.

המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהגו שכל בכור זכר (לגבי נשים עיין בהמשך) בערב חג הפסח (י"ד ניסן) צם בתענית בכורות. התענית נמשכת מהבוקר עד הערב - ליל הסדר. הורים להם ילד בכור זכר אשר אינו יכול לצום נוהגים לצום בשביל הילד.

מקור המנהג וטעמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המנהג הוא במסכת סופרים (פרק כא הלכה א), שם נאמר שאין מתענים בניסן אלא הבכורים בערב פסח.

טעם המנהג לא מוזכר במסכת סופרים. הסברה המקובלת היא שהתענית היא זכר להצלת הבכורות הישראליים בעת מכת בכורות, בה נהרגו על פי התורה כל הבכורות בארץ מצרים (ר' למשל חתם סופר או"ח שמ"ו). אחרים (הרב שלמה זלמן אוירבך, "הליכות שלמה" פרק שמיני הערה א') סוברים שביום זה הבכורות מתאבלים על כך שנלקחה מהם עבודת ביהמ"ק לטובת הכהנים, והסיבה למועד התענית היא שביום זה עבודת הקורבנות הגיעה לשיאה, מה שהעמיק את צערם של הבכורות ועורר אותם לתענית.

ביטול הצום על ידי סעודת מצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תענית בכורות מתבטלת בפני סעודת מצווה, והנוהג המצוי הוא לערוך סעודת מצווה ביום זה ובכך להיפטר מן התענית לגמרי (כלומר מי שאכל בסעודת מצווה רשאי לאכול לאחר מכן לאורך כל היום). סעודת המצווה באה לציין בדרך כלל סיום מסכת בתלמוד הבבלי. אפשרויות אחרות לסעודת מצווה הן סעודת הנערכת לאחר חופה וקידושין או ברית מילה, אך יותר מקובל להשתתף בסעודת סיום מסכת, משום שהן יותר נפוצות. היו פוסקי הלכה שהחמירו שאדם שאינו מבין את הנלמד בסעודת סיום המסכת אינו יכול להיפטר בכך מן התענית. במצרים חששו שהציבור הרחב לא יבין את הנאמר בסעודת סיום המסכת, ולכן נהגו לערוך חופות רבות באותו יום כדי שהבכורות ישתתפו בסעודת החתונה (או לכל הפחות יטעמו מהיין של שבע הברכות הנאמרות מתחת לחופה), ולא יסמכו על סיום מסכת.

יש שנמקו את המנהג לבטל התענית על ידי סעודת מצווה, מפני שתענית קודם יום חג היא מחוקות הגויים.‏[1]

ישנן קהילות בהן מקפידים הבכורות לצום. כך נהוג בכמה קהילות בצפון אפריקה וגם בקהילה הספרדית של אמסטרדם, שם מקיימים בתפילת מנחה של ערב פסח מניין מיוחד לבכורות הצמים, ובו מקיימים את סדרי התפילה הנהוגים בתענית (קריאה בתורה של פרשת "ויחל משה" ואמירת תפילת עננו).

תענית בכורות לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשולחן ערוך, אורח חיים סימן ת"ע סעיף א' נכתב: "יש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה". על דברים אלו כותב הרמ"א: "ואין המנהג כן", כלומר התענית מחייבת רק זכרים ולא נקבות. בקהילות האשכנזיות נהגו כמו הרמ"א. בחלק מהקהילות הספרדיות היה נהוג שבת בכורה מתענה.

תענית בכורות בשבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם חל ערב פסח (י"ד בניסן) בשבת, מקדימים ומתענים (או נפטרים מהצום על ידי סעודת מצווה) ביום חמישי, י"ב בניסן. פוסקים רבים (כדוגמת שולחן ערוך) סבורים שבשנה כזו אין צורך לצום כלל, אלא כיוון שבין כה וכה המנהג המקובל הוא שלא לצום בכל מקרה אלא להשתתף בסעודת מצווה, נהגו לעשות כך גם אם חל ערב פסח בשבת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנהגי מהר"י טירנא, הובא באוצר דינים ומנהגים.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.