תענך
 | |
| תענך מופיעה בכרטוש מס' 14 מימין, העתק רשימת מלכים מכתובת של שישק מכרנך | |
| מידות | |
|---|---|
| שטח | 50 דונם |
| גובה מעל פני הים | כ-130 מטר |
| היסטוריה | |
| תרבויות | התרבות הכנענית |
| תקופות |
התקופה הנאוליתית תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל I+II תקופה ההלניסטית התקופה הרומית |
| סוג | תל |
| אתר ארכאולוגי | |
| ארכאולוגים | ארנסט זלין מאוניברסיטת וינה 1904-1902 |
| מצב | הרוס |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מיקום | צפון השומרון |
| קואורדינטות | 32°31′17″N 35°13′09″E / 32.5215263°N 35.2191217°E |
|
(למפת הכרמל רגילה)   תענך  | |
  | |
תַּעְנַךְ היה יישוב קדום בצפון השומרון, ששרידיו שוכנים בתל תענך אשר בצד כביש ג'נין–מגידו, כקילומטר מהכפר הערבי תיעניכ המשמר את השם הקדום. בעיר נמצאו מכתבי תענך.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר הקדומה תַּעְנַךְ נזכרה בשנת 1468 לפנה"ס ברשימות ובתעודות מצריות מהמאה ה-15 לפנה"ס בהקשר לכיבוש העיר מגידו הסמוכה.
בחפירות שנערכו במקום נתגלו מבני ציבור ומגורים, מזבח קטורת ומקטר, שרידי ביצורים מתקופת הברונזה המאוחרת ותקופה הברזל, וכן שלושה עשר לוחות חרס הכתובים בכתב היתדות האכדי, הקרויים מכתבי תענך. זהו הריכוז הגדול ביותר של לוחות חרס הכתובים בכתב אכדי שנתגלה בארץ עד כה. כשליש מהשמות על גבי הלוחות הללו הם ממוצא חֿורי.[1][2]
תענך מופיעה גם במכתבי אל-עמארנה מכתב א"ע 248, על פי מכתב זה מתלונן מושל(?) בשם יַשדַתַ במכתב ששלח למלך מצרים, שאנשי תענך שדדו את כל מה שנתן לו המלך, הרגו את שווריו וגרשו אותו ולכן הוא נמצא עם בירידיה שליט מגידו.
ממצא חשוב שהתגלה בתל הוא שני כני קטורת עשויים טרקוטה מהתקופה הישראלית הקדומה, אחד מוקדש כנראה לאלה אשרה, ושני מוקדש לה ולעוד כמה אלים, כחלק מפולחן העממי של תושבי הארץ בתקופת הברזל בארץ ישראל שהיה נפוץ ביותר.[3][4][5]
|
במקרא העיר תענך מוזכרת בתקופת כיבושי יהושע בן נון, שנמנה מלכה של תענך עם 31 המלכים אשר לחמו נגד צבאו של יהושע, כאמור: ”מֶלֶךְ תַּעְנַךְ אֶחָד” (ספר יהושע, פרק י"ב, פסוק כ"א). לאחר תבוסת מלכה בידי יהושע סופחה העיר תאורטית לנחלת שבט מנשה, אך האחרונים לא הצליחו בפועל לכובשה והיא בעצם התקיימה כעין אוטונומיה בתוך נחלתם של בני מנשה, כפי שבא לידי ביטוי בספר יהושע: ”וַיְהִי לִמְנַשֶּׁה...וְיֹשְׁבֵי תַעְנַךְ וּבְנֹתֶיהָ...וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְהוֹרִישׁ אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת” (פרק י"ז, פסוקים י"א–י"ב).
נמצאו שרידים וכלי חרס מהתקופה הרומית, מהתקופה הביזנטית ומימי הביניים.[6] השרידים העיקריים הנראים שהשמרו בתל הם של ארמון עבאסי מהמאה ה-11.[7]
חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
החפירות הראשונות נערכו בשנים 1904-1902 בידי ארנסט זלין מאוניברסיטת וינה. בתחילת החפירה השתתף בו גם גוטליב שומכר ולאחר גילוי מכתבי תענך על גבי לוחות טין בכתב היתדות הצטרף לחפירה בדז'יך הרוזני. דוחות החפירה התפרסמו בשנת 1905. חפירה שנייה בתל נערכה על ידי משלחות אמריקאיות. החפירות נערכו בשנים 1963, 1966 ו-1968. נחפרו ארבעה שטחי חפירה בדרום מערב התל. מטרת החופרים הייתה לברר את אופי הביצורים, מבני המגורים, המבנים התעשייתיים, בנייני ציבור ופולחן.
מכתבי תענך[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מכתבי תענך
מכתבי תענך הם שלושה עשר לוחות הכתובים בכתב היתדות האכדי על גבי חומר (בדומה למכתבי אחתאתן (אל-עמרנה)). 12 תעודות התגלו בחפירות של 1903-1904, ותעודה נוספת התגלתה על ידי אלברט גלוק בשנת 1968. התעודות הן מתקופה שקדמה לתקופת אל עמרנה והן מתוארכות לתקופת הברונזה המאוחרת א, אבל מבחינת סגנונן שייכות לאותה תרבות.[8]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלברט א' גלוק, "תענך", האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכאולוגיות בארץ ישראל, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, כרך 4, עמודים 1619-1613
- דובי טל, מוני הרמתי, רוני רייך, אבנים גדולות מן השמים, הוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1998, עמ' 38.
- איתן אבניאון, המילון האנציקלופדי של המקרא, איתאב-בית ההוצאה לאור,2003.
- כל מקום ואתר, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000.
- אדם זרטל, סקר הר מנשה כרך ג' אתר 38.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טקסטים של מכתבי תענך 1, 2, 5, ו-6
- אודות תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל, באתר עידן התנ"ך.
תענך (עיר קדומה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gustavs, A. (1927) Die Personennamen in den Tontafeln von Tell Ta-annek.
- ^ Glock, A.E. (1971) A New Ta-annek Tablet.
- ^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995-06, עמ' 31 doi: 10.1177/030908929502006602
- ^ Othmar Keel, Christoph Uehlinger, תרגום: Thomas H. Trapp, Gods, goddesses, and images of God in ancient Israel, 1998, עמ' 154–155
- ^ Dever, William G. (2008) Did God Have a Wife? Archaeology and Folk Religion in Ancient Israel (paperback edition). Cambridge: Eerdmans, p. 90
- ^ Zertal, 2016, pp. 177–179
- ^ Dave Winter: Israel handbook: with the Palestinian Authority areas p. 644
- ^ ציפורה כוכבי-רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ירושלים, מוסד ביאליק, 2005 עמוד 14
| ערי הלויים | ||
|---|---|---|
| בני גרשון (ערים מיששכר, מאשר, מנפתלי ומחצי המנשה המזרחי) | בְּעֶשְׁתְּרָה • גולן • דברת • חֶלְקָת • חַמֹּת דֹּאר • יַרְמוּת • מִשְאָל • עַבְדּוֹן • עין גנים (אתר מקראי) • קֶדֶש • קַרְתָּן • קִשְׁיוֹן • רְחׁב | |
| בני קהת (ערים מאפרים, מדן ומחצי המנשה המערבי) | שכם • גזר • קִבְצַיִם • בֵּית חוֹרֹן • אַיָּלוֹן • אֶלְתְּקֵא • גִבְּתוֹן • גַּת רִמּוֹן • תַּעְנַךְ | |
| בני מררי (ערים מראובן, מגד ומזבולון) | בֶּצֶר • דִּמְנָה • חשבון • יַהְצָה • יַעְזֵר • יקנעם • מַחֲנַיִם • מֵיפַעַת • נהלל • קְדֵמוֹת • קַרְתָּה • רָמת | |
בקרת זהויות  |
|
|---|