תפילת חנה

תפילת חנה
וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר: עָלַץ לִבִּי בַּה', רָמָה קַרְנִי בַּה', רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי - כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. אֵין קָדוֹשׁ כַּה' - כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם, כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים, וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל. שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ, עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה. ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם. מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם, כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. ה' - יֵחַתּוּ מְרִיבָיו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם, ה' יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ, וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.
ספר שמואל א', פרק ב', פסוקים א'–י'

חנה מקדישה את בנה שמואל.

תפילת חנה היא תפילה שהתפללה חנה לה' על הולדת בנה, שמואל הנביא, לאחר עשר שנות עקרות. את התפילה התפללה כאשר העלתה והקדישה את בנה לעבודת ה' במשכן שילה, ולהתלמד אצל עלי הכהן.

זהות מחברת התפילה

על פי פשוטו של מקרא חנה היא שחיברה תפילה זו, כתפילת הודיה על הולדת שמואל. אך יש שכתבו שייתכן כי תפילה זו הייתה ידועה קודם לכן, וחנה מצאה תפילה זו כמתאימה למצבה.

תפילה זו היא התפילה השנייה של חנה המוזכרת בתנ"ך. התפילה הראשונה, היא התפילה שהתפללה חנה לפני שהתעברה, ובה היא ביקשה מאלוהים שתזכה לבן, וממנה למדו חז"ל דינים רבים בתפילת עמידה.

מקבילות פנים מקראיות

קווים מקבילים קיימים בין שירת דוד לתפילת חנה. מילים דומות מופיעות בשתי השירות, בתחילתן ובסיומן:

בתפילת חנה: "רָמָה קַרְנִי בַּה'; רָחַב פִּי עַל-אוֹיְבַי, כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ"(ספר שמואל א', פרק ב', פסוק א') ובשירת דוד: "מָגִנִּי וְקֶרֶן יִשְׁעִי."

בסוף תפילת חנה נאמר (ספר שמואל א', פרק ב', פסוק י'): "וְיִתֶּן-עֹז לְמַלְכּוֹ, וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ ", בסוף שירת דוד נכתב (ספר שמואל ב', פרק כ"ב, פסוק נ"א): "מגדיל (מִגְדּוֹל), יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ; וְעֹשֶׂה-חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ ". השירה הראשונה בספר שמואל היא שירת חנה והשירה האחרונה בו היא שירת דוד.

תפילת חנה בליטורגיה היהודית

יש נוהגים לומר את תפילת חנה כחלק מההקדמה לתפילת שחרית או במועדים אחרים. בעבר הייתה אמירת תפילת חנה מקובלת רק בחלק מקהילות הספרדים ועדות המזרח, אך במשך הזמן התפשטה אמירתה בקהילות השונות וכיום היא מובאת במרבית הסידורים בנוסח הספרדים, אמירת תפילה זו כבר נזכרה בשו"ת יוסף אומץ לחיד"א.

כיום פסוקים אלו ותוספת של פסוקים מתהילים, דניאל איוב ומיכה מהוים תפילה המקובלת בעיקר אצל יהודי ספרד ויוצאי עדות המזרח כפתיחה לתפילת שחרית. וקטע תפילה הנאמר לאחר ברכות התפילין והנחתם.

בסידורים ספרדיים ישנים כדוגמת תפילת החדש, התפילה מובאת לפני ברכות התורה, אך החיד"א מסייג את אמירתה רק לאחר אמירת ברכות התורה, כיוון שהיא מכילה פסוקים, ובעקבות גישה זו ברוב הסידורים הספרדיים כיום היא נדפסת לאחר ברכות התורה.

בשבתות ובימים טובים נהוג לא לומר את הפסוק "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ה' אור לי" משום שאין מזכירים צער ביום השבת.

בנוסף, התפילה נקראת בכל הקהילות כחלק מההפטרה ביום ראשון של ראש השנה.

אמירתה על פי הקבלה

על פי הקבלה הטעם לאמירת התפילה הוא "שהאומרו כורת החיצונים שמעכבים את התפילה כמו שסיימה חנה בתפלתה ה' יחתו מריביו".

לקריאה נוספת

• הרב אמנון בזק, "זמן חיבורה של תפילת חנה", בתוך א' בזק (עורך), בראש השנה ייכתבון: קובץ מאמרים על ראש השנה, אלון שבות תשס"ג, עמ' 207–215.
• יעל לוין, "'ותתפלל חנה': על פרשת חנה ותפילתה בליטורגייה", מסכת ד (תשס"ו), עמ' 81–111.
• מ' סיגל, "'כי אל דעות ה' ולא [קרי ולו] נתכנו עללות' (שמ"א ב', ג): נוסח, פרשנות ותאולוגיה", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום יג (תשס"ב), עמ' 83–95.
• אוריאל סימון, הסיפור על הולדת שמואל, קריאה ספרותית במקרא סיפורי נביאים, הוצאת מאגנס, ירושלים 1997.
• י"ת, רדאי, "עיונים בפיוטי ספר שמואל", בתוך חיים גבריהו ואחרים (עורכים), ספר זר כבוד, ירושלים תשכ"ח, עמ' 355–366.
• סידור תפילת ירושלים הוצאת לוגאסי, עמ' טו-טז
• הרב בן ציון מוצפי, שו"ת מבשרת ציון, חלק א' סימן ח

קישורים חיצוניים

• תפילת חנה שיעור של הרב מרדכי אלון
• מידע על תפילת חנה בקטלוג הספרייה הלאומית
• שריה תנעמי, תפילת חנה (סיפור מעובד לילדים).

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.