תפילת העמידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תפילת לחש)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תפילת העמידה, או תפילת לחש מהוה את מרכז התפילה בכל אחת מהתפילות היהודיות: תפילת שחרית, תפילת מנחה, תפילת ערבית הנאמרות בכל יום, תפילת מוסף הנאמרת בראשי חודשים, שבתות וחגים, ותפילת נעילה הנאמרת ביום הכיפורים. שמות התפילה נגזרים מפעולות המתפלל: על פי ההלכה התפילה נאמרת בלחש כאשר הרגלים צמודות, ישרות וללא תנועה.

תוכן עניינים

[עריכה] תפילות העמידה

ישנם כמה וכמה סוגים של תפילות עמידה:

  • תפילת שמונה עשרה - הנאמרת בכל התפילות של ימי חול, ובה תשע עשרה ברכות. התפילה נקראת כך (אצל האשכנזים) משום שבמקור היא כללה שמונה עשרה ברכות.
  • תפילת שבע - הנאמרת בכל תפילות שבתות וימים טובים. כמו כן, מוסף של ראשי חדשים וחולו של מועד הוא תפילת שבע. התפילה נקראת כך משום שהיא כוללת שבע ברכות.
  • תפילת תשע - תפילת מוסף של ראש השנה, אותה קוראים בשני ימי ראש השנה.

[עריכה] מהות התפילה

תפילת העמידה תוקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה, כנגד הקורבנות, ולאחר החורבן, ביבנה, נעשתה עריכה מחודשת לתפילה על ידי שמעון הפקולי[1]. היא נחשבת כמרכז התפילה, וכל התפילות שלפניה ולאחריה נחשבות כנספחות אליה (למעט קריאת שמע שהיא מן התורה). לכן, בלשון חז"ל, היא נקראת בסתמיות תפילה.

[עריכה] נוסח התפילה

תפילת העמידה מורכבת בכלליות משלושה חלקים:

  • שבח - כהקדמה לבקשותיו של הממתפלל נאמרות שלוש ברכות שבהם פורטים את שבחו של האל.
  • ברכות אמצעיות -
    • בתפילת שמונה עשרה: שלוש-עשרה ברכות של בקשה ותפלה שבהם מבקש המתפלל מבורא העולם את בקשותיו.
    • בתפילת שבע: ברכת קדושת היום, בה מציינים את יחודו של היום. בתפילת שבע אין מברכים את ברכות הבקשה.
    • בתפילת תשע: שלוש הברכות - מלכויות, זכרונות ושופרות, נאמרות במוסף של ראש השנה.
  • הודאה - לאחר שביקש המתפלל את צרכיו, הוא מודה לבורא העולם על חסדו ורוב טובו בשלוש ברכות.

[עריכה] תוספות עיקריות

יש להקדים לתפילה את אמירת הפסוק: "אדני שפתי תפתח, ופי יגיד תהלתך"‏‏[2], ולסיים את התפילה באמירת הפסוק: "יהיו לרצון אמרי-פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי" (תהלים י"ט). שהיא התפילה החותמת כדי שיהיו אמרי פינו ומחשבותינו לרצון לפני ה'. כיום מוסיפים לאחר סיום הברכות את תפלת מר בריה דרבינא ("אלהי, נצור לשוני מרע...") ומסיימים במשפט: "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן".

[עריכה] חזרת הש"ץ

בחזרת הש"ץ (שליח הציבור), שליח הציבור חוזר על התפילה באוזני קהל המתפללים. בחזרה זו מוסיפים על התפילה את אמירת "קדושה", "מודים דרבנן", ו"ברכת כהנים". לעומת זאת, החזן אינו אומר את תפלת "אלהי נצור", אלא מסיים בברכת שים שלום שהיא הברכה האחרונה בכל סוגי תפילת העמידה.

תקנה זו תוקנה בתקופה בה רבים לא ידעו את התפילה בעל-פה, כדי שיוכלו לצאת ידי חובת תפילה בעניית אמן לברכות בחזרת הש"ץ. אף שהיום לא מצויים כמעט מתפללים שאינם יודעים את התפילה, קבעו הפוסקים כי לא בטלה התקנה הראשונה.

[עריכה] ממנהגי התפילה

  • עמידה בשעת התפילה תוך כדי הצמדת הרגליים ויישורן. הצמדת הרגליים נובעת מהרצון להדמות למלאכים שנאמר עליהם שהם בעלי "רגל ישרה" (בספר יחזקאל, פרק א', במעשה מרכבה).
  • יש הנוהגים להתפלל תוך הנחת יד ימין על יד שמאל ושתיהן על החזה כביטוי להכנעה לפי הבורא.
  • יש הנוהגים להתנועע בזמן תפילת העמידה.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי מסכת מגילה יז,ב-יח,א.
  2. ^ (תהלים נ"א) שהיא "תפילה לתפילה" אותה אמר דוד המלך בתהילים כדי שה' יפתח את פיו ע"מ שיוכל יתפלל אליו. זאת ‏על פי דברי רבי יוחנן בגמרא מסכת ברכות ד' ב'‏


הבהרה: ויקיפדיה איננה מקור לפסיקות הלכה.

כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא