תפירה רפואית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תפר רפואי מוחזק במלקחיים, האריזה מוצגת מעל

תפירה רפואית היא פעולה כירורגית או כירורגית-פלסטית, הנעשית לצורך סגירת חתך או קרע בעור אדם או בעל-חיים.

כאשר החתך נוצר בפעולה ניתוחית, הוא מאוחה בסיום הניתוח בעזרת תפרים. כאשר נוצר קרע כתוצאה מטראומה, ולדעת המומחה הרפואי אין די בהדבקה בעזרת דבק ביולוגי, יאוחה הפצע בעזרת תפירה רפואית. ריפוי פציעות בעזרת תפירה רפואית משמש את הרפואה כבר אלפי שנים, אך האופן המדויק בו הוא נעשה - מתקדם מעת לעת. כך גם החומרים שבהם משתמשים לתפירת החתך.

לפי החוק במדינת ישראל, הרשות לעסוק בתפירה רפואית והוצאת תפרים נתונה לרופא בלבד, ולא לאח.[דרוש מקור]

אופן הביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפירה הרפואית נעשית כמעט תמיד בהרדמה מקומית או מלאה. כאשר אזור החתך רדום, נוטל הרופא חוט העשוי מחומר מיוחד, ובקצהו מחט זעירה מקומרת. הוא מחדיר את המחט האוחזת את החוט בסמוך לשפת החתך, מעביר אותה אל צד החתך השני ומחדיר גם שם את המחט והחוט תחת שפת החתך. לאחר מכן הוא מושך את החוט, ומבצע, בעזרת מלקחיים מיוחדות, קשירה של החוט משני עבריו של החתך. כך מתהדקות שפתי החתך ונצמדות זו לזו. על תהליך זה הוא חוזר מספר פעמים, עד שכל אורך החתך צמוד ומאוחה. קיימות שיטות תפירה נוספות, המתאימות לצרכים כירורגיים רבים ושונים.

חומרי תפירה בגוף חי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורך תפירה רפואית השתמשו בעבר בחוטי משי או פלסטיק, ולכן היה צורך בטיפול מיוחד להוצאת התפרים. כיום מעדיפים במידת האפשר להשתמש בחוטי תפירה העשויים מרקמות הנלקחות מדפנות המעיים של בעלי חיים, לרוב כבשים. היתרון בשימוש בחוט מסוג זה הוא שאין צורך בהוצאת התפרים, כיוון שהם נמסים מאליהם בתוך כשבועיים, ונספגים אל תוך רקמות הגוף.

במרץ 2020 פורסם מאמר שלפיו מחקר חדשני עשוי לאפשר תפירה רפואית של חתכים באמצעות חוט שעשוי מרקמות תאים אנושיים. הצורך עלה בעקבות מקרים מסוימים שבהם נוצרו זיהומים ודלקות שונות בעור לאחר שימוש בתפרי משי או פלסטיק, ואף בתפרי מעיים של בעלי חיים. הזיהום או הדלקת גרמו לבני האדם לגרד את אזור התפרים וכך להשאיר צלקות גם לאחר שהעור התאחה. שימוש בעור אנושי לעומת זאת, הוא חומר טבעי לחלוטין שלא אמור לעורר שום תגובה זיהומית.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Laure Magnan, Gaëlle Labrunie, Mathilde Fénelon, Nathalie Dusserre, Marie-Pierre Foulc, Mickaël Lafourcade, Isabelle Svahn, Etienne Gontier, Jaime H. Vélez V., Todd N. McAllister, Nicolas L'Heureux, Human textiles: A cell-synthesized yarn as a truly “bio” material for tissue engineering applications, Acta Biomaterialia 105, 2020, עמ' 111-120
ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.