תפלת השתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תַּפֶּלֶת הַשֶּׁתֶן
Arginine vasopressin3d.png
מבנה הורמון ADH
שם בלועזית Diabetes insipidus
ICD-10
(אנגלית)
E23.2 N25.1
ICD-9
(אנגלית)
253.5 588.1
OMIM
(אנגלית)
304800
DiseasesDB
(אנגלית)
3639
MedlinePlus
(אנגלית)
000377
eMedicine
(אנגלית)
med/543 ped/580 
MeSH
(אנגלית)
D003919

תַּפֶּלֶת הַשֶּׁתֶן (Diabetes insipidus; בלטינית: שתן תפל; ידועה גם בשם סוכרת תפלה) היא מחלה נדירה הנובעת מייצור-חסר של הורמון נוגד השתנה (ADH) המופרש מן האונה האחורית של יותרת המוח ומווסת את הפרשת השתן. הורמון זה מווסת את כמות המים הנספגת מחדש באבוביות הכליות לאחר שהשתן הסתנן מן הדם. סוכרת תפלה הנגרמת עקב ייצור לקוי של הורמון זה, קרויה סוכרת תפלה מרכזית.

במצב של תפלת השתן מופרשות כמויות גדולות מאוד של שתן - לפעמים עד 20 ליטר ביום - ולכן החולה צמא כל העת, ושנת הלילה שלו מופרעת על ידי הצורך להפריש שתן. בדיקת אלקטרוליטים בדם תגלה עליה בריכוז הנתרן עקב איבוד נוזלים. המחלה עשויה להתגלות גם עקב לחץ של גידול על האונה האחורית של יותרת המוח.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח בעברית סוכרת תפלה, מקורו בטעות בתרגום. אין למחלה זו כל קשר לסוכרת, למעט תופעה של ריבוי שתן בשתי המחלות. מחלת הסוכרת נקראת בלטינית Diabetes mellitus (שמשמעותו: "שתן מתוק"), ובשפות אירופאיות רבות נהוג לקרוא למחלה בקיצור במילה אחת Diabetes.

לעומת זאת, מחלה זו, של חוסר הורמון נוגד השתנה נקראת Diabetes insipidus, בלטינית: "שתן תפל". המילה Diabetes (שתן) תורגמה בטעות ל"סוכרת" וכך נקראה המחלה בטעות "סוכרת תפלה".

על פי החלטת האקדמיה ללשון העברית משנת 1999, תקרא המחלה בעברית תַּפֶּלֶת הַשֶּׁתֶן.

תפלת שתן מרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תפלת שתן מרכזית

תפלת שתן מרכזית (באנגלית- central Diabetes insipidus) הינה מצב כרוני או אקוטי, המתאפיין בהשתנה מרובה ושתייה מרובה כתגובה למחסור בהורמון נוגד השתנה.

קיימים שלושה סוגים: משפחתית, אידיופתית (ממקור לא ידוע), ומשנית.

תפלת שתן מרכזית משפחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדובר במחלה המועברת בתורשה אוטוזומלית דומיננטית. בחלק מהמשפחות נמצאה מוטציה בגן המקודד את הורמון נוגד השתנה.

תפלת שתן מרכזית אידיופתית (ממקור לא ידוע)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחותה של מחלה זו נעה בין 10% ל- 30%. המחלה נובעת כתוצאה מירידה בתפקוד של בלוטת ההיפופיזה האחורית, שמביאה לירידה בייצור של הורמון נוגד השתנה. בחלק מהמקרים נמצאו נוגדנים נגד נוירונים מגנו-סלולריים שהם יצרנים של ההורמון, לכן ההשערה הינה כי מדובר במחלה אוטואימונית, בפרט כאשר הגבעול המחבר בין ההיפותלמוס להיפופיזה הינו מעובה כתוצאה מתהליך דלקתי.

תפלת שתן מרכזית משנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זו מחלה משנית לגידולים, לטראומה, להפרעות וסקולאריות ועוד, אשר גורמים לפגיעה בהיפופיזה, וכתוצאה מכך לירידה בהפרשת הורמון נוגד השתנה. גרורות יכולות להביא למצב של תפלת השתן מרכזית, בדרך של שליחת הגרורה להיפופיזה האחורית. ניתוחים עלולים גם הם להביא להופעה של תפלת השתן מרכזית- כך למשל, ניתוח להוצאת מאקרו-אדנומה יכול לגרום להתפתחות של תפלת שתן מרכזית, בדרך כלל בשלושת שלבים:

  • בשלב הראשון, אשר יכול להימשך כמה ימים, יש פגיעה של תאים בהיפותלמוס וכתוצאה מכך פגיעה בהפרשת ההורמון. אצל חולה כזה יש ריבוי של שתן.
  • בשלב השני היפרנתרמיה פתאומית: התאים אשר נפגעו בהיפופיזה עוברים ממצב של הלם וחוסר פעילות למצב של פירוק ודגנרציה ומשחררים תוך כדי בהפרשה לא מבוקרת הורמון נוגד השתנה - החולה עלול להגיע למצב של היפרנתרמיה מסכנת חיים.
  • בשלב השלישי קיים חוסר בתאים שמייצרים את ההורמון.

תפלת שתן כלייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תפלת שתן כלייתית

כאשר תפלת השתן נוצרת כתוצאה מחוסר תגובה של קולטנים להורמון נוגד השתנה, מצב זה נקרא תפלת שתן כלייתית.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.