תפקיד מכנסיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תפקיד מכנסיים (באנגלית בריטית: breeches part; באנגלית אמריקנית: trouser role; בגרמנית: Hosenrolle; בצרפתית: travesti; באיטלקית: travestito) הוא תפקיד לזמרת או שחקנית המגלמת דמות גברית. במובנו הצר, הכוונה למוסכמה אופראית; במובן הרחב, זוהי פרקטיקה הקיימת במידה כזו או אחרת גם בצורות אחרות של אומנויות הבמה.

על פי רוב, נכתב תפקיד-מכנסיים אופראי לדמות נער צעיר או עלם חמודות. פעמים שמדובר בילד ממש, לפני שקולו התחלף; פעמים בבחור בשנות העשרים לחייו, על מנת להבדילו משאר הדמויות הגבריות אשר בשיא כוחן. מספר תפקידים בולטים נכתבו לנערי-חצר (פאז'); רבים אחרים נכתבו למאהבים צעירים או בלתי מנוסים. בעבר נכתבו תפקידי-מכנסיים רבים לאצילים ולמפקדי צבא.

מבחינת מנעד הקולות, הקול הנפוץ ביותר לתפקיד-מכנסיים הוא מצו-סופרן (ולפני כן, קונטרה אלט), אולם ישנם גם תפקידי-מכנסיים רבים לסופרן.

תפקידי המכנסיים הפופולריים ביותר ברפרטואר האופראי הם: כרובינו (נישואי פיגארו), אוקטביאן (אביר השושנים) והנסיך אורלופסקי (העטלף). על אלה אפשר להוסיף את רומאו (בני קפולט ובני מונטגיו), הנזל (הנזל וגרטל) ואדריאנו (ריאנצי).

עם זמרות האופרה המתמחות כיום בתפקידי מכנסיים נמנות אן סופי פון אוטר, פרדריקה פון שטדה ובריגיטה פסבנדר.

זמרת המגלמת דמות גברית גם תלבש בגדי גבר, ובמובן זה מקורב תפקיד-המכנסיים לאומנויות הדראג השונות. עם זאת, ובניגוד אליהן, לעתים נדירות יהיה השימוש בתפקיד-מכנסיים להדגשת נשיותה של הזמרת, וככלל אין לפרקטיקה זאת כוונות סאטיריות, גרוטסקיות או מיניות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנולדה האופרה בסוף המאה השש-עשרה, היו נשים באיטליה מודרות משירה בכנסייה, והשימוש בזמרי קסטרטו כבר היה שריר וקיים. הופעתן של נשים על הבמה הייתה אסורה במדינות האפיפיור (להוציא בולוניה ושכנותיה), ועד שנת 1798 תפקידי נשים גולמו באופרה על ידי זמרי קסטרטו צעירים. אמנם בתחילת המאה השבע-עשרה לא היה תפקידם כה דומיננטי, אך עד מהרה ולאורך המאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה היה הקסטרטו לחלק בלתי נפרד מן האופרה האיטלקית. השימוש בנערי מקהלה ובזמרי פלסט (קונטרה-טנור) נדחק הצידה, ומשנת 1680 לערך היה למוסכמה כי התפקיד הגברי הראשי (primo uomo) של האופרה סריה האיטלקית יושר בפי קסטרטו.

לאורך המאה השמונה-עשרה רוב התפקידים ההירואיים של האופרה סריה נכתבו עבור קולות גבוהים ובוצעו על ידי זמר סופרן קסטרטו, או לחלופין, על ידי זמרת. הנדל היה מחלוצי המלחינים שכתבו תפקידים אופראיים ספציפית לנשים כתפקיד מכנסיים, בין השאר עבור הזמרות האיטלקיות פרנצ'סקה ואניני-בוסקי (נפ' 1774) ומרגריטה דורסטנטי (1700-1734). כן באופרה בופה הנאפוליטנית המוקדמת נכתב תפקיד הגיבור על פי רוב עבור סופרן. באנגליה הופיעו תפקידי מכנסיים לראשונה בתקופת הרסטורציה האנגלית עם כניסתן של נשים לאומנויות הבמה. הלבוש הגברי אפשר לזמרת להתלבש באופן שחרג מכללי הצניעות של התקופה, ועל כן היה תפקיד המכנסיים מתחילתו פרקטיקה שיווקית מצליחה.

אט-אט דעך בהדרגתיות השימוש בקסטרטו, ואת תפקידיו המקובלים ירשה זמרת הקונטרה אלט הראשית, או לעתים נדירות יותר, זמרת הסופרן הראשית. כבר בתחילת המאה התשע-עשרה ובאמצעה התמחו מספר זמרות בתפקידים גבריים, ביניהן רוזמונדה פיזארוני (1793-1872), מריאטה אלבוני (1826-1894) וקרולינה ויאטי. רוסיני כתב כמה תפקידי מכנסיים הירואיים לאופרות שלו.

התפקיד החשוב האחרון שנכתב באופרה האיטלקית כתפקיד מכנסיים הוא רומאו באופרה "בני קפולט ובני מונטגיו" (1830) מאת בליני. במשך 30 שנים שמרה היצירה על פופולריות רבה בעבור אהבתם הנשית של רומאו ויוליה. התפקיד הראשי האחרון שנכתב באופרה האיטלקית כתפקיד מכנסיים הוא אאורליו באופרה "המצור על קאלה" (1836) מאת דוניצטי. עם התקדמותו של הטנור הרומנטי נדחק תפקיד המכנסיים למעמד משני יותר, ועד שנת 1850 נעלם כליל תפקיד המכנסיים לדמויות מבוגרות באופרה האיטלקית.

באשר לדמויות ילדים ובני עלומים חלקי פנים, – הללו מגולמים כתפקידי מכנסיים לעתים קרובות באופרה מאז הבארוק ועד למאה העשרים, ומחוץ לאיטליה היו אלה תמיד רוב רובם של תפקידי המכנסיים. בייחוד נכון הדבר לגבי דמות הפאז' (page), צעיר ממשפחת אצילים המשמש כמעין נער משרת בחצרות מלכים והחברה הגבוהה.

בתולדות האופרה הגרמנית נכתבו כמה וכמה תפקידי מכנסיים חשובים, ובאופרטה הגרמנית והצרפתית נפוץ למדי השימוש בהם, ובמידה מצומצמת יותר, גם באופרה-קומיק הצרפתית.

באופרה המודרנית נדירים תפקידי המכנסיים. נערי מקהלה חזרו במאה העשרים וקנו להם את מקומם המקורי בגילום דמויות ילדים. בעוד שתפקידי מכנסיים תרמו בעבר לאווירה הקומית או השובבה והילדותית של האופרות לעיל, תפקידים מודרניים שנכתבים לנערי מקהלה משתלבים פעמים רבות באופרות מודרניסטיות ורציניות דווקא, כבדות ואף קודרות ואפלות. כך הוא, בין השאר, באופרה הסימבוליסטית "פליאס ומליסנד" (1903) מאת דביסי, באופרה האקספרסיוניסטית "ווצק" (1925) מאת ברג ובאופרה הדידקטית "האומר הן" (1930) מאת וייל וברכט, וכן ברבות מן האופרות של בנג'מין בריטן.

רשימת תפקידי מכנסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידים שנכתבו במקור לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמרת הסופרן האיטלקייה ג'ודיטה פסטה (1797-1865) בתפקיד טאנקרדי באופרה "טאנקרדי" בהפקת הבכורה הצרפתית, 1822.

להלן רשימה חלקית של תפקידים אופראים שנכתבו מלכתחילה ובמפורש לנשים.

  • 1707. גאורג פרידריך הנדל, רודריגו: אוונקו, בן זקוניו של המלך הקודם (סופרן).
  • 1709. הנדל, אגריפינה: אוטונה (קונטרה אלט).
  • 1711. הנדל, רינלדו: גוטפרדו (קונטרה אלט). [בשנת 1731 שוכתב התפקיד לזמר טנור].
  • 1713. הנדל, תזאוס: ארקנה, וסאל למלך ואהובהּ של קליציה (קונטרה אלט).
  • 1715. הנדל, אמאדיג'י די גאולה: דרדאנו, נסיך תראקיה (קונטרה אלט).
  • 1720. הנדל, רהדמיסטוס: רדמיסטו, נסיך איבריה (סופרן); טיגרנה, נסיך פונטוס (סופרן). [בסוף אותה השנה שוכתבו התפקידים לזמרי קסטרטי].
  • 1722. הנדל, מוקיוס סקיבולא: טרקיניו (סופרן).
  • 1723. הנדל, פלביו, מלך הלומברדים: ויטיג'ה, שלישו של המלך ומאהבהּ של טאודטה (סופרן).
  • 1724. הנדל, יוליוס קיסר במצרים: ססטו (סופרן).
  • 1727. הנדל, אדמטוס, מלך תסליה: אורינדו, משרת ובן אמוניו של אדמטו (קונטרה אלט).
  • 1727. אנטוניו ויוואלדי, אורלנדו המטורף: אורלנדו, אביר (קונטרה אלט).
  • 1729. הנדל, לוטאריו: אידלברטו, בן הדוכס ברנגאריו (קונטרה אלט).
  • 1730. הנדל, פרטנופה: ארמינדו, נסיך רודוס (קונטרה אלט).
  • 1731. הנדל, פורוס, מלך הודו: גאנדארטה, שר צבאו של פורו ומאהבהּ של אריסנה (קונטרה אלט).
  • 1732. הנדל, אאטיוס: ולנטיניאנו (קונטרה אלט).
  • 1732. הנדל, כיאכסרס, מלך מדי: מלו, בנו הלא-חוקי של מלך לידיה (קונטרה אלט).
  • 1733. הנדל, אורלנדו: מדורו, נסיך אפריקאי (קונטרה אלט).
  • 1734. הנדל, אורסטס: פילוטטה, שר צבא המלך (קונטרה אלט).
  • 1735. הנדל, אריאודנטה: פולינסו, דוכס אולבני (קונטרה אלט).
  • 1735. ויוואלדי, אדלאידה: אוטונה, מלך גרמניה (קונטרה אלט).
  • 1735. ז'אן-פיליפ ראמו, איי הודו העליזים: אמור (סופרן).
  • 1739. ראמו, דרדנוס: אמור (סופרן).
  • 1745. ראמו, פלטאה: אמור (סופרן).
  • 1748. ראמו, זאיס: אמור (סופרן).
  • 1748. ראמו, פיגמליון: אמור (סופרן).
  • 1748. ראמו, הפתעות האהבה: אמור (סופרן); אדוניס (סופרן). [בגרסת הבכורה בוצע תפקיד אדוניס על ידי זמר בריטון. בשנת 1757 שוכתב התפקיד לזמרת סופרן].
  • 1772. וולפגנג אמדאוס מוצרט, לוקיוס סולא: לוצ'ו צ'ינא, עלם צעיר (סופרן).
  • 1784. אנדרה מודסט גרטרי, ריצ'רד לב הארי: אנטוניו, איכר צעיר (סופרן).
זמרת הסופרן האנגלייה מגי טייט (1888-1976) בתפקיד כרובינו באופרה "נישואי פיגארו" בהפקתו של תומאס ביצ'ם, לונדון, 1910.
זמרת הסופרן הגרמנייה וילהלמינה שרדר-דבריאנט (1804-1860) בתפקיד אדריאנו בהפקת הבכורה של האופרה "ריאנצי", 1843.
זמרת הסופרן הגרמנייה מרתה פוקס (1898-1974) בתפקיד אוקטביאן באופרה "אביר השושנים", האופרה של ברלין, 1937.
שחקנית התיאטרון הצרפתייה שרה ברנאר בתפקיד המלט, פריז 1899.


תפקידים שנכתבו במקור לגברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה קצרה של תפקידים אשר נכתבו במקור לגברים, – קסטרטו, קונטרה-טנור או נער מקהלה, – ואילו כיום מקובל יותר לשחקם כתפקיד מכנסיים. תפקידים אחרים נכתבו מראש לקול גברי ושוכתבו בהפקות מאוחרות לתפקיד מכנסיים, לרוב לשם האפקט הקומי. יש לציין שהבחירה האם להשתמש בזמרת או בזמר קונטרה-טנור (או לשכתב את התפקיד לזמר טנור, וכן הלאה) נתונה בידי כל הפקה והפקה, ועל כן רשימה זו נתונה מטבעה לשינויי האופנה והזמנים.


מחוץ לבית האופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקנית האמריקנית מוד אדמס (1872-1953) בתפקיד פיטר פן, 1905.

עיקר חשיבותו ויתרונו של תפקיד המכנסיים באופרה הוא בעצם קול השירה הנשי-הנערי, לשימושיו השונים אשר כבר פורטו לעיל. אך בו-בעת, לתפקיד המכנסיים סגולות נוספות שבמראה גרידא — חן, רוך, עדנה או שובבות תמה ובלתי-מזיקה — והן אשר באות לידי ביטוי באומנויות הבמה המדוברות.

באומנויות הבמה ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הנראה, המקרה ההיסטורי החשוב ביותר הוא הקומדיה הפוליטית "נישואי פיגארו" (Le mariage di Figaro) שנכתבה בידי פייר בומרשה בשנת 1778 והוצגה לראשונה בשנת 1784. מחזה זה, השני בטרילוגיית "פיגארו" של בומרשה, הוא אשר עובד שנתיים לאחר מכן בידי לורנצו דה פונטה לליברית האופרה נישואי פיגארו שהלחין מוצרט. את דמותו של נער-החצר כרובין קבע כבר בומרשה כתפקיד מכנסיים:

Cquote2.svg

תפקיד זה ניתן לבצע, כפי שאכן בוצע, אך ורק בידי אישה צעירה ויפה עד מאד: אין בקרבנו נערים צעירים עד מאד אשר בו-בעת בוגרים דיים לתפוש את הנקודות העדינות שבתפקיד. כרובין הוא חסר-ביטחון ביותר וביישן בנוכחות הרוזנת, אך בעל-קונדסים שובב ומקסים בכל הזדמנות אחרת. הבסיס לדמותו הוא תשוקה סתומה וחסרת-מנוח. הוא מתחיל להתבגר, בקלות דעת ובלי להבין את התהליכים העוברים עליו, ומסתער בנחישות על כל הנקרה בדרכו. למעשה, הוא מה שכל אם רוצה בסתר ליבה שבנה שלה יהא, הגם יוכל ויסב לה סבל רב.

Cquote3.svg
– בומארשה, "הערות לדמויות ולתלבושותיהן", מתוך המהדורה המודפסת הראשונה ל"נישואי פיגארו", 1785.‏[1]

מקרה מפורסם נוסף הוא דמותו של פיטר פן, הילד שאין בדעתו להתבגר, גיבור המחזה משנת 1904 מאת ג'יימס מתיו ברי. בהפקה המקורית שיחקה השחקנית האנגלייה נינה בוסיקו (1867-1950) בתפקיד הראשי, ובעקבותיה המשיכו נשים צעירות לשחק בתפקיד זה, בתיאטרון ובקולנוע.[2]

במסורת הפנטומימה האנגלית רווח שאחת הדמויות הראשיות תגולם כתפקיד-מכנסיים תחת הכינוי "נער ראשי" (Principal Boy). מסורת זאת התבססה בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה בעקבות הגבלות חוקיות שהוטלו על משחק ילדים בתיאטרון, וכן כאמצעי השיווקי שאפשר להציג אישה בתחילת המאה העשרים ורגליה החשופות רק בטייץ. למרות הנטייה לריאליזם מסוף שנות השלושים, הסרת המגבלות החוקיות ופריקת עול כללי הצניעות, מסורת זאת עודנה שרירה וקיימת כיום.

לפחות פעמיים לוהק התפקיד הראשי בהמלט בידי אישה. ראשונה כתפקיד מכנסיים על ידי שרה ברנאר בעיבוד הבמה הצרפתי (1899) מאת אז'ן מורן ומרסל שווב. שנייה על ידי השחקנית הדנית אסטה נילסן (1881-1972) בסרט הגרמני האילם משנת 1921 בבימוים של סוונד גאדה והיינץ שאל, והפעם כדמות נשית המאמצת לעצמה זהות גברית.‏[3]

בעיבוד הקולנועי האמריקני משנת 1921 לרומן הילדים "לורד פונטלרוי הקטן" גילמה השחקנית הקנדית מרי פיקפורד את התפקיד הראשי.‏[4]


באומנויות שאינן חזותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהוראה רחבה יותר של המושג, נעשה שימוש בתפקיד מכנסיים גם ביצירות מוזיקליות שאינן דרמטיות. דבר זה נכון בראש וראשונה לגבי האורטוריות התנ"כיות של הנדל, אשר כללו לא פעם דמויות גבריות שנכתבו עוד במקור עבור נשים. על אלה אפשר למנות את תפקיד המלך שלמה (אלט, "שלמה"), מיכה (קונטרה אלט, "שמשון") ועתניאל (אלט, "יהושע").

שימוש זה האחרון דומה במהותו לדיבוב הנרחב שנעשה כיום בידי נשים בסרטי אנימציה עבור דמויות ילדים.


דמויות נשיות המתחפשות לגברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לפורציה המתחפשת לגבר בקומדיה "הסוחר מוונציה" כדי לנאום במשפט נגד אביה, גם בהיסטוריה האופראית ישנן דמויות נשיות המתחפשות לגברים מסיבות עלילתיות שונות. יש להדגיש כי דמות שכזאת איננה בגדר "תפקיד מכנסיים". להלן מספר דוגמאות ידועות:

  • 1730. הנדל, פרטנופה: רוזמירה (קונטרה אלט) מחופשת לגבר בשם אאורימנה, בניסיון לזכות בחזרה באהובהּ.
  • 1735. הנדל, אלצ'ינה: בראדמאנטה (קונטרה אלט) מתחפשת לאחיה, האביר ריקרדו, בחיפושיה אחר אהובהּ.
  • 1790. מוצרט, כך עושות כולן: דספינה (סופרן) מתחפשת לרופא מטפל במגנטותרפיה בסוף המערכה השנייה על מנת להערים על שתי האחיות.
  • 1805. בטהובן, פידליו: לאונורה (סופרן) מחופשת לאורך האופרה לעלם בשם פידליו על מנת להציל את בעלה האסור בכלא.
  • 1851. ורדי, ריגולטו: ג'ילדה (סופרן) מתחפשת לגבר במערכה השלישית על מנת לברוח לוורונה.
  • 1881. אופנבך, סיפורי הופמן: המוזה (מצו-סופרן) לובשת את דמותו של ניקלאוס, חברו הטוב של הופמן.
  • 1933. ריכרד שטראוס, ארבלה: זדנקה (סופרן) מחופשת לאורך האופרה לעלם בשם זדנקו מאחר שמשפחתה המרוששת אינה יכולה לתמוך בשתי בנות.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Julian Budden, "Breeches part" and "Travesty", in: The New Grove Dictionary of Opera (London and New York: Macmillan Press, 1997).
  • John Rosselli, "Castrato", in: The New Grove Dictionary of Opera.
  • Gilli Bush-Bailey, "Breeches role", in: The Oxford Companion to Theatre and Performance (Oxford University Press, edited by Dennis Kennedy, 2010).
  • David Mayer, "Pantomime, British", in: The Oxford Companion to Theatre and Performance.
  • Jacky Bratton, "Male impersonation", in: The Oxford Companion to Theatre and Performance.
  • "Principal Boy", in: The Concise Oxford Companion to the Theatre (Oxford University Press, edited by Phyllis Hartnoll and Peter Found, 1996).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ In: Beaumarchais, The Barber of Seville, and, The Marriage of Figaro (Harmondsworth, Middlesex: Penguin Books, L 133, translated by John Wood, 1964), pp. 219-223.
  2. ^ Bruce K. Hanson, Peter Pan on Stage and Screen 1904-2010 (North Carolina: McFarland & Company Publishers, 2011).
  3. ^ "Hamlet" (1921) on IMDb.
  4. ^ "Little Lord Fauntleroy" (1921) on IMDb.