תקוע (יישוב מקראי)
תְּקוֹעַ היה יישוב קדום ששכן בגבול שבין מדבר יהודה והר יהודה, כ-10 ק"מ דרומית-מזרחית לבית לחם, ואשר נזכר מספר פעמים במקורות. אף שהיישוב נמצא בנחלת שבט יהודה, הוא לא מוזכר ברשימת הערים שבנחלת השבט בנוסח המסורה של ספר יהושע. יחד עם זאת היישוב מוזכר בנחלת השבט בתרגום השבעים[1].
על שמה של העיר נקראת הרצועה המזרחית של מדבר יהודה[2].
אזכורים במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האישה החכמה מתקוע - מבין יוצאי תקוע נודעה האישה החכמה שהוכיחה את דוד המלך ושכנעה אותו לאפשר לאבשלום לשוב לירושלים לאחר רצח אמנון[3][4].
- עירא בן עיקש התקועי - ברשימת גיבורי המלך דוד נזכר עירא בן עיקש התקועי[5].
- ביצורי תקוע - בספר דברי הימים נזכרת תקוע בין הערים שביצר רחבעם והכין למצור[6].
- הנביא עמוס - מתואר כנוקד מתקוע[7] ועל פי המסורות היהודיות והנוצריות הוא קבור בסמוך, במקום הקרוי "קבר עמוס". ליד הקבר הוקמה כנסייה נוצרית קדומה שנחרבה.
- השתתפות בבניין חומות ירושלים - אנשי תקוע מוזכרים בספר נחמיה בין הבונים את חומות ירושלים בתקופת שיבת ציון[8].
- שמן זית - תקוע הייתה ידועה בשמן הזית המשובח שלה, ממנו לקחו לנסכים (קורבן) לבית המקדש.[9]
במקורות מימי בית שני[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר וסביבתה מוזכרות גם בתיאורי מלחמות החשמונאים.[10][11] לפי ספר מקבים א', יונתן ושמעון נמלטו למדבר תקוע לאחר שנודע להם על התקרבותו של צבא בקכידס.[12] העיר מוזכרת שוב בימי המרד הגדול[13][14] ובאיגרות בר כוכבא מנחל חבר[15] ובמשנה.[16]
התקופה הביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקוע מוזכרת באונומסטיקון של אוסביוס (תחילת המאה ה-4 לספירה), בכתבי הירונימוס, וכן במפת מידבא.[17][18].
באותה התקופה הראו במקום את קברו של הנביא עמוס.[17]
ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 765, ביקר ויליבאלדוס הקדוש בתקוע והזכיר את כנסייתה; אז הייתה נפוצה במקום מסורת נוצרית, לפיה גם בתקוע, כמו בבית לחם, נהרגו ילדים בפקודת הורדוס.[17]
בתקופת מסעי הצלב, תושבי תקוע הנוצרים שלחו תגבורת לסייע לכוחות הלטיניים שצרו על ירושלים. בתקופת ממלכת ירושלים הצלבנית שכן במקום יישוב קטן. המלך פולק מאנז'ו העניק את תקוע לכמרים של כנסיית הקבר תמורת בית עניה.[17]
בשנת 1138, כנופיה מוסלמית פשטה על תקוע, אז עוד כפר נוצרי, אך רוב תושביה ניצלו מטבח בכך שנמלטו למערת חריתון הסמוכה, אותה זיהו עם מערת עדולם מסיפורי דוד.[17]
רבי יעקב, מיהודי צרפת, ביקר בתקוע באמצע המאה ה-13 וכתב כי קבור בה ישעיהו הנביא.[17]
יצחק חילו, נוסע יהודי-ספרדי שביקר בארץ ישראל בשנת 1333, ציין כי בתקוע יש מערה עתיקה שאומרים שבה קבור אחד משבעת הנביאים אשר עצמותיהם קבורות באדמת הקודש. הוא מציין כי ישנה מחלוקת לגבי זיהוי הקבר - חלק סבורים שזהו קבר הנביא עמוס, ואחרים טוענים שזהו קבר ישעיה הנביא.[17]
זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקוע המקראית מזוהה עם ח'רבת א-תקוע הממוקמת על תל תקוע - תל גדול המתנשא לגובה של 825 מטר מעל גובה פני הים סמוך לעיירה הבדואית תוקוע, מכיוון דרום, בצד הדרך העולה מים המלח לכיוון בית לחם וירושלים. בשנת 1977 הוקמה מצפון-מזרח לח'רבת א-תקוע ההתנחלות תקוע.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "תְּקוֹעַ", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמוד 294, באתר היברובוקס
- תקוע במדבר יהודה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- תקוע בגליל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראו כאן לאחר פסוק נט בפרק טו.
- ^ איתן אבניאון, המילון האנציקלופדי של המקרא, איתאב-בית הוצאה לאור, ראשון לציון, 2003, עמ' 717.
- ^ ספר שמואל ב', פרק י"ד.
- ^ חז"ל ייחסו את האשה התקועית לתקוע שבגליל העליון, ולא לזו שביהודה (תלמוד בבלי, מסכת מנחות דף פה עמוד ב).
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ"ג, פסוק כ"ו, וגם ספר דברי הימים א', פרק י"א, פסוק כ"ח.
- ^ ספר דברי הימים ב', פרק י"א.
- ^ ספר עמוס, פרק א'.
- ^ ספר נחמיה, פרק ג', פסוק ה'.
- ^ משנה תורה להרמב"ם, הלכות איסורי מזבח פרק ו'
- ^ ספר מקבים א, ט, 33.
- ^ ספר קדמוניות היהודים ספר יג, פרק א, פסקה ג.
- ^ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (ג), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 51
- ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, ספר ד, פרק ט, סעיף ה, הוצאת מסדה, תל אביב, 1959 (ה'תשי"ט).
- ^ חיי יוסף, פרק ע', 420.
- ^ י' ידין, החיפושים אחר בר-כוכבא, עמ' 126-125, 130.
- ^ Mishnah Challah 4:10, www.sefaria.org
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ-ישראל - כרך ראשון : יהודה (ג), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1983, עמ' 95-100
- ^ זאב ענר, כל מקום ואתר, הוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, ירושלים, 2000, עמ' 335.