תקנון בנדיקטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנדיקטוס כותב את חוקיו, ציור מהמאה ה-20
בנדיקטוס אוחז בידו את התקנון. כנסיית הדורמיציון, ירושלים

תקנון בנדיקטוס, שנכתב ב-540 לערך, הוא אחד מתקנוני המנזרים החשובים ביותר. תקנון זה, שנכתב על ידי בנדיקטוס מנורסיה (Regula Benedicti), והתקנות הכתובות בו צוטטו פעמים רבות בתקנוני נזורה מאוחרים יותר. התקנון נכתב עבור נזירים נוצריים החיים בקהילה אוטונומית תחת סמכותו של אב מנזר. החל במאה ה-7 אומץ התקנון גם על ידי קהילות הנשים.

התקנון, ובו 73 פרקים קצרים, כולל הוראות הנוגעות לרוחניות, כלומר כיצד לחיות חיים נוצריים (Christocentric) נכונים, וכן הוראות מנהלתיות, כלומר כיצד לנהל מנזר ביעילות. פרקים אלו מהווים עד היום הנחיה למנזרים ולקהילות נזירים בזרמים המערביים השונים בהם מתקיימת נזורה, כולל הקתולים והאנגליקנים. נושא חשוב העומד בבסיס התקנון הוא "אורה את לבורה" (ora et labora) - תפילה תוך כדי עבודה.

כמחצית הפרקים מדברים על חובת הצייתנות והענווה ומה נדרש לעשות כאשר אחד מחברי קהילת הנזירים אינו כזה ומתייחסים גם לשתיקה שהיא האלמנט השלישי של תוכנית החינוך הקדושה,

יתרת הסעיפים מדברים על עבודת האל (Opus Dei), הנחיות פעולה לאב המנזר ודרכי ניהול המנזר. חלק מהנושאים אינם מכוסים בתקנון והושארו לטיפולו של אב המנזר מתוך הנחה שאב המנזר חכם ומנוסה ומסוגל להתמודד עם בעיות פשוטות או להשליך מסעיפים אחרים. עקרונות המוזכרים בתקנון הם הסתייגות מסגפנות קשה, הסתייגות מסגפנות מתבודדת. דרישה לעבודה קשה, הן כעבודה פיזית והן כעבודת האל הרוחנית.

גרגוריוס הראשון כתב על התקנון: "בנדיקטוס כתב רגולה לנזירים, מצוינת בחוכמתה ובבהירות לשונה. מי שחפץ לדעת יותר על מנהגיו וחייו של בנדיקטוס, ימצא את כל מבוקשו ברגולה כי המורה הקדוש לא היה יכול ללמד אחרת מאשר הדרך בה היה חי."

הנזיר הבודד על פי בנדיקטוס נמצא בפיקוח מתמיד.

  • פיקוח היררכי מצד אב המנזר, הדיקאנים, אחים ותיקים ונושאי תפקידים
  • פיקוח הדדי - כל נזיר חייב לפקח על משנהו, על כל נזיר לוודא שחבריו ימלאו את הוראות התקנון. נזיר הרואה נזיר אחר המבצע מעשה שאינו ראוי חייב לטפל בבעיה. או על ידי הערה לחוטא או על ידי דיווח לבכירים
  • מעל הכל, כפיקוח עליון, אלוהים הרואה הכול יבוא חשבון עם החוטא בסוף ימיו

הפרולוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר הפעולות אותו מכתיב בנדיקטוס בפרולוג הוא: להאזין, לקבל ללא מעצורים, לבצע באופן מלא. לפי בנדיקטוס, על מנת להגיע לאלוהים, יש להיות צייתן באופן מוחלט. מי שלא מציית מורחק מאלוהים ומי שלא משרת אותו כהלכה נענש באופן ניצחי.

פרקי התקנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרק 1, על סוגי הנזירים וחייהם: בנדיקטוס מונה ארבעה סוגים של נזירים, שני הסוגים הראשונים ראויים להקרא נזירים ושני האחרונים לא.
    • coenobitarum (סנוביטים או קוינוביטים)[1] החיים במנזר וכפופים לאב הבית
    • anachoritarum (אנאכורתים) המתבודדים, ששהו זמן רב במנזר ומסוגלים לחיות בלי פיתויי גוף ורוח.
    • sarabaitarum נזירים החיים ללא מסגרת ממוסדת מחייבת. אמנם נראים כנזירים, אולם לדעתו היות שלא עוצבו על ידי חיים במנזר ולא עברו חינוך מחדש על ידי תקנון נזורה, קובעים לעצמם חוקים ולכן אינם ראויים להקרא נזירים.
    • girovagum נזירים נודדים שאין להם בסיס קבע ולכן לא נמצאים תחת פיקוח של אב מנזר או של נזירים אחרים. חוסר הפיקוח וחוסר היציבות גורמים לכך שהם נשמעים לרצונותיהם ולא לתכתיב של בכיר במדרג הנזירי.
  • פרק 2, אב המנזר: על אב המנזר לזכור כי בסופו של דבר יהיה עליו למסור דין וחשבון לריבונו של עולם. על אב המנזר לעשות את המיטב למען צאן מרעיתו ונשמתם. עליו להנחות אותם בדרך האל. עליו לזכור כי תפקידו לשרת את האל.
  • פרק 3, מועצת האחים: כאשר מתעוררים נושאים בעלי חשיבות על אב המנזר לכנס את הנזירים, לשמוע דעתם, לשקול את כל הדרוש ולהחליט בעצמו את ההחלטה הטובה ביותר. אחרי שאב המנזר קיבל את החלטתו על כולם לציית לה.
  • פרק 4, האמצעים לעשיית מעשים טובים: 73 כללים לעבודת האל. בין הכללים:
אהוב את אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך.
ואהבת לרעך כמוך
לא תרצח
לא תנאף
לא תגנוב
לא תחמוד
לא תענה ברעך עד שקר
כבד כל אדם
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך
התכחש לעצמך על מנת ללכת אחרי ישו
החמר עם גופך
אל תרדוף תענוגות
אהב את התעניות
השב נפשם של עניים
כסה ערום
בקר חולים
קבור מתים
הושט עזרה לאנשים בצרה
נחם אבלים
התנכר למנהגי העולם הזה
אהוב את המושיע (ישו)
לעולם אל תפעל מתוך כעס
אל תקדיש זמן לכעס
אל יישא לבך מרמה
אל תעשה שלום כזב
אל תיטוש את האהבה
הימנע משבועה מחשש ששבועתך תהייה שבועת שקר
יהיו פיך ולבבך שווים
אל תשיב רעה תחת רעה
הימנע מלהלבין פניו של זולתך וקבל באהבה את העלבונות שמטיחים בך
אהב את אויבך
אל תענה בקללה על קללה במקום זאת ברך את מקלליך
  • פרק 5, בזכות הצייתנות: פרק זה מתמקד בנושא הצייתנות (oboedentia). על מנת להגיע לשפלות הרוח (humilitatis). צייתנות לאלוהים מושגת דרך צייתנות לשלוחיו. הנזיר הראוי צריך לציית מיד לכל הוראה הניתנת לו על ידי אב המנזר או אחד המורים.
  • פרק 6, בזכות השתיקה: "חיים ומוות ביד הלשון" על חשיבות השקט והשתיקה (taciturnitate ). מותר לדבר רק אחרי קבלת אישור והדיבור חייב להעשות בשקט ותוך שפלות הרוח. מי שמדבר - שיעשה זאת בפה סגור למחצה תוך הימנעות מפעירת השפתיים.
  • פרק 7, בזכות הענווה: מתמקד בחשיבות שפלות הרוח ( humilitate ). על פי כתבי הקודש התנשאות היא חטא התאווה ויש להימנע ממנה על ידי שפלות הרוח.
  • פרק 8, על עבודת קודש בלילה
  • פרק 9, דן במספר מזמורי התהילים שיש לאמר בכל לילה: בתפילה בימי החורף יש לאמר פרקי תהילים מסוימים ורק אז אב המנזר נושא את ברכתו כאשר כולם יישובים במקומותיהם. אחר כך יש לאמר מספר שיעורים.
  • פרק 10, עבודת הקודש בלילות הקיץ: בלילות הקיץ, במקום השיעורים יש לקרוא פרק מהתנ"ך. ולהקפיד שיאמרו לפחות 12 מזמורי תהילים.
  • פרק 11, על האשמורות של יום ראשון
  • פרק 12, תפילת שחרית
  • פרק 13, שחרית בימות החול
  • פרק 14, אשמורות בימי קדושים
  • פרק 15, מתי לאמר הללויה
  • פרק 16, עבודת הקודש במשך היום
  • פרק 17, כמה מזמורי תהילים יש לאמר במשך היום
  • פרק 18, סדר מזמורי תהילים: על כל נזיר לאמר בכל יום את המזמורים הקבועים ובנוסף עליהם עליו לקרוא מידי לילה מספר פרקים מספר תהילים כך שכל נזיר יסיים את כל ספר תהילים מידי שבוע. מסקנה מהסעיף היא שהנזירים חייבים ידיעת קרוא לפחות. מי שיגיע למנזר ללא ידיעת הקריאה ילמדו אותו לקרוא על מנת שיוכל לקרוא את התפילות.
  • פרק 19, כיצד יאמרו המזמורים: אלוהים נמצא בכל מקום ועינו פקוחה תמיד ומבחינה בין טוב לרע, מכאן שגם את עבודת האל יש לעשות ביראת האל. את התפילות והמזמורים יש לבצע בכוונה מלאה.
  • פרק 20, יראת כבוד בעת התפילה: התפילות צריכות להיות קצרות וטהורות, סיום התפילה צריך להיות אחיד. על פי סימן מהאחראי, על כל הנזירים לקום יחד על רגליהם.
  • פרק 21, מינוי דיקאנים במנזר: הפרק קובע מערכת היררכית במנזר שבו יש למעלה מ-20 נזירים. על פי התקנון, במקרה כזה יש למנות דקאנים (decanis), שכל אחד מהם יהיה אחראי על קבוצה של 10 נזירים (על decani), דיקאנים אלו יעזרו לאב המנזר בניהול המנזר ונזיריו. הנזיר הנבחר צריך להיות כזה שהוכיח בחייו חיי קדושה וחיים ללא דופי על פי השקפת המנזר. אם דיקאן כזה יחטא בחטא הגאווה הוא יודח מתפקידו.
  • פרק 22, סידורי הלינה: כל אחד מהנזירים יישן במיטה נפרדת, כל אחד מהם יקבל מצעים ההולמים לאורח חייו, וזאת על פי קביעת אב המנזר. אם הדבר מתאפשר, ישנו כל הנזירים באולם שינה אחד (דורמיטורי). אם התנאים לא מאפשרים זאת, ישנו הנזירים בקבוצות של 10 או 20 נזירים, כל קבוצה בהשגחת נזירים ותיקים (senioribus). בכל אולם שינה יבער נר במהלך כל הלילה. על הנזירים לישון בבגדיהם (גלימותיהם), הגלימה מהודקת לגופם בחגורה או חבל. כך יהיו מוכנים ליקיצה מהירה. אולם, במהלך השינה אסור שתהיה סכין לצדם, שלא ייפצעו כתוצאה מחלומותיהם. כאשר יינתן אות על הנזירים לקום מיידית ולהופיע ללא שהייה בפני אחיהם לעבודת האל. כאשר הם שומרים על צניעות וענווה. מיטותיהם של האחים הצעירים לא תהיינה סמוכות והם יפוזרו בין האחים המבוגרים יותר.
  • פרק 23, הטלת חרם: אם אחד האחים יימצא עקשן או חסר משמעת, או גאוותן או מתלונן או סוטה מהנחיות התקנון, או מזלזל בהוראותיהם של האחים הוותיקים, ינזוף בו האחראי עליו, ביחידות, פעם אחת ואף פעם שנייה. אם הוא לא יתקן את דרכיו ינזפו בו בפני כל הנזירים. אבל אם הוא לא יעבור שינוי יסודי ויתקן את התנהגותו, ואם הוא בר-הבנה למשמעות העונש, יוטל עליו חרם. אם גם זה לא יעזור - ילקו אותו.
  • פרק 24, חומרתו של החרם: עונש ייקבע על פי מידת חומרת העבירה. קביעתו נתונה לסמכות אב המנזר. אם מדובר על עבירה קלה העונש יהיה מניעת השתתפותו של הנזיר החוטא בארוחות המתנהלות בשולחן המשותף. בנוסף תימנע ממנו אפשרות לשיר מזמורי תהילים או שיעורים עד שיכפר על עוונו. נזיר זה יקח את ארוחתו לבד, אחרי ששאר הנזירים סיימו לאכול וזאת עד שיימחל לו.
  • פרק 25, דינן של עבירות חמורות: נזיר שיימצא אשם יורחק הן משולחן האוכל המשותף והן מאולם התפילה. נאסר על נזירים אחרים לקיים איתו מגע או לדבר איתו. נזיר זה יעבוד לבד בעבודה שתוטל עליו. את ארוחותיו יקבל הנזיר הנענש לבד, בכמויות ובמועדים עליהם יחליט אב-המנזר. נזירים אחרים לא יברכו אותו והוא לא יזכה לברכה על מזונו.
  • פרק 26, דינם של המדברים עם המוחרמים, ללא קבלת רשותו של אב המנזר: אם אחד הנזירים מרשה לעצמו לקיים מגע מסוג כלשהו עם אח מוחרם, לדבר איתו או לשלוח אליו הודעה, בלי רשות מאב המנזר, יוטל עליו עונש דומה.
  • פרק 27, כיצד ידאג האב לשלום המוחרמים
  • פרק 28, על הממאנים להיטיב דרכיהם על אף התוכחות
  • פרק 29, האם לשוב ולקבל אחים שעזבו את המנזר: אם אח שעזב את המנזר רוצה לחזור, יתאפשר לו הדבר. גם אם יעזוב פעם שנייה ושלישית יאפשרו לו לחזור. אלם אם יעזוב אחרי הפעם השלישית לא יינתן לו לחזור.
  • פרק 30, הענשת נערים: כל גיל וכל רמה שכלית צריכים להענש על פי רמתם. לכן, ילדים או נערים (ואף מבוגרים) שאינם מבינים את משמעותו של עונש החרם ייענשו על ידי מניעת מזון או הלקאה.
  • פרק 31, תכונותיו הרצויות של שמש (שרת) המנזר,
  • פרק 32, על רכוש המנזר וחפציו
  • פרק 33, איסור מוחלט על רכוש פרטי: את הפגם המוסרי שקשור בבעלות על רכוש יש לשרש מהמנזר. כך שלא יעז אדם לשמור לעצמו, לתת או לקבל דבר מה ללא אישורו של אב המנזר. איסור זה כולל ספרים, לוח כתיבה, עט, או כל חפץ אחר. זאת, היות שנזירים אינם האדונים אף על גופם ורצונותיהם. את הדרוש להם עליהם לבקש מאב המנזר ואסור להם להחזיק בחפץ שהוא לא אישר להם להחזיקו. כל הטובין הם רכוש משותף. אם יימצא נזיר שנכנע לשחיתות חטא זה יוזהר פעם אחת, פעם נוספת ואם לא יתקן את דרכיו יישא בעונש.
  • פרק 34, האם צריכים הכל לקבל את הנחוץ להם במידה שווה?: במעשי השליחים כתוב "וינתן לכל איש ואיש די מחסורו" לכן יש לקחת בחשבון את חולשותיהם של אנשים, מי שזקוק לפחות צריך להודות לאלוהים על כך ולא להיות עצוב שקיבל פחות. מי שזקוק ליותר צריך להיות מודע לחולשתו. המטרה היא מניעת התמרמרות מכל סוג כי מי שיימצא מתמרמר ייענש.
  • פרק 35, עבודה שבועית במטבח, כל נזיר בתורו
  • פרק 36, על האחים החולים
  • פרק 37, על קשישים ועל ילדים
  • פרק 38, על בעל הקריאה השבועי, הקורא בקול בזמן הארוחות. הקורא יאכל עם שאר השרתים בתום הארוחה.
  • פרק 39, על מידת האכילה וסדריה: לארוחה היומית, בין שהיא ב-12 בצהריים (השעה השישית על פי חלוקת היום שבמנזר) ובין אם היא בשעה 3 אחרי הצהריים (השעה ה-9 על פי סדר היום שבמנזר) לכל שולחן יוגשו שני תבשילים, כך שמי שלא יכול לאכול מהאחד יוכל לאכול מהשני. אם יש ירק או פרי טרי – יוסיפו אותם לארוחה. לנזיר מספיק כ-400 גרם (ליברה) לחם ליום. למי שעובד בעבודה פיזית קשה יכול אב המנזר לתת תוספות אבל אסור שנזיר יחטא בחטא הזללנות ואסור שיאכל עד כדי בחילה. אסור לאכול בשר של הולכי על ארבע, פרט לחולים וחלשים להם יקצו בשר לפי צרכיהם.
  • פרק 40, על כמות השתייה החריפה וסדריה: מתוך התחשבות בחולשת כמה מן האחים (הנזירים) סבורים אנו כי מספיקה לכולם מידה אחת (כרבע ליטר) של ין ליום. עם זאת, ידעו נא מי אשר אלוהים העניק להם את הכוח להינזר מיין כי יזכו בגמולם... אך אם אם תנאי המקום, עול העבודה או חום הקיץ מחייבים יותר, רשאי אב המנזר, על פי שיקול דעתו (להוסיף על הכמות האמורה) ... ובתנאי שלא יגיעו הנזירים למצב סביאה ושכרות.
  • פרק 41, מהן שעות האכילה, שעות הארוחות משתנות בהתאם לעונות השנה
  • פרק 42, איסור דיבור אחרי נעילה: הנזירים צריכים לשאוף לשתיקה, במיוחד בלילה. לכן, אחרי ארוחת הערב יתכנסו כל הנזירים ואחד מהם יקרא באזני האחרים מתוך ספרות מותרת. לפני השינה על כולם להתכנס לתפילת נעילה ואחריה יש שתיקה מוחלטת. מי שלא יקיים את דין השתיקה – ייענש.
  • פרק 43, דינם של המאחרים לעבודת הקודש או לארוחות
  • פרק 44, כיצד יכפרו המוחרמים על מעשיהם
  • פרק 45, מה ייעשה לשוגים באולם התפילה
  • פרק 46, דינם של העוברים עבירות אחרות
  • פרק 47, מתן אות להגעת שעת עבודת הקודש, על אב המנזר לקרוא לנזירים לתפילה
  • פרק 48, על עבודת כפיים יום-יומית: הבטלה היא אם כל חטא ואויבת הנשמה, לכן האחים צריכים לעסוק בשעות מוגדרות בעבודה ובשעות מוגדרות אחרות בקריאה בכתבי הקודש. סדר יום מומלץ בקיץ הוא 4 שעות עבודה, שעתיים קריאה, ארוחה, מנוחה כשעתיים, תפילה, ושוב עבודה אם נדרש
  • פרק 49, צום 40 הימים ושמירתו
  • פרק 50, איך ינהגו האחים העובדים במרחק רב מאולם התפילה או נמצאים בדרך.
  • פרק 51, על האחים היוצאים לדרך לא ארוכה
  • פרק 52, על אולם התפילה של המנזר
  • פרק 53, הכנסת אורחים: הכנסת אורחים היא מצווה, יש לקבל פני אורחים בכבוד, ובייחוד אורחים שהם משרתי האל או עולי רגל. רצוי לברך את האורחים לשלום אבל אסור להתחבר עם האורחים או לדבר איתם.
  • פרק 54, אוסר על הנזיר לקבל חפצים או מכתבים
  • פרק 55, על מחסן הבגדים והנעליים של האחים: האחים יקבלו ביגוד ונעליים על פי עבודתם ותנאי מזג האוויר. כל נזיר יקבל גלימה (טוניקה), ברדס, נעליים, גרביים, חגורה, סכין, מטפחת, עט, מחט, לוח כתיבה, מזרן שמיכה כיסוי מיטה וכר. אב המנזר יעשה חיפוש מידי פעם לוודא שהנזירים לא אגרו דבר מעבר לכך.
  • פרק 56, על סעודת אב המנזר
  • פרק 57, על בעלי המלאכה והאומנים שבמנזר
  • פרק 58, עוסק בתהליך ההצטרפות למנזר: הצטרפות לחיי המנזר לא תתבצע בקלות. אם המבקש להצטרף יתדפק על דלתות המנזר במשך 4 או 5 ימים, ויוכיח בכך התמדה, יכולת לשאת בסבלנות את היחס הנוקשה שלו הוא זוכה ואת קשיי הקבלה, יאפשרו לו להיכנס ולהתגורר מספר ימים במגורי האורחים.
לאחר מכן יתאפשר לו להיכנס למגורי הטירונים, שם ילמד, יאכל וישן. ימונה אח ותיק, שכבר הוכיח עצמו בעשית נפשות, להשגיח עליו ולוודא שאכן המיועד מתכוון להקדיש עצמו לעבודת האל, תוך צייתנות והשפלה. יראו לטירון את כל הקשיים אותם אנו עוברים בדרכנו אל אלוהים.
אם הוא מבטיח להתמיד, וחלפו לפחות חודשיים, יקריאו לו את התקנון (הזה), ויגידו לו "זהו התקנון לפיו תשרת, אם אתה חושב שתוכל לשמור את התקנון - הכנס, אם אתה סבור שלא תוכל - לך לשלום". אם אחרי זאת יישאר במקומו - יוחזר למגורי הטירונים, שם יעמוד בניסיון במלוא הסבלנות. בחלוף 6 חודשים נוספים, יקראו בפניו את התקנון על מנת שיידע בוודאות למה הוא נכנס ומתחייב. אם יישאר, אחרי 4 חודשים נוספים. אם, אחרי ששקל את הנושא עם עצמו, הוא מבטיח לשמור את כל חוקותיה ולציית לכל מה שיצווה עליו, יתקבל לקהילה, בידיעה שמיום זה ואילך עליו לציית לכל סעיפי התקנון המונח על צווארו כעול, תקנון שהסכים לציית לו אחרי שניתנה לו האפשרות להחליט האם לקבלו או לדחותו.
זה שהתקבל, יבטיח בבית היראה, בנוכחות כולם, בפני אלוהים ושליחיו, לשמור על קביעות במקום, המרת מידותיו וצייתנות. בידיעה שאם יפעל בצורה שונה, יימצא אשם על ידי אלוהים. הוא יערוך הצהרה כתובה, בשם שרידי הקדושים המצויים במקום ובנוכחות אב המנזר. את המסמך יכתוב בעצמו, אולם אם אינו יודע לכתוב יוכל לבקש מאחר לכתוב בשמו והטירון יחתום בעצמו. אז יברכוהו שאר הנזירים בחזרה 3 פעמים על הפסוק מתהילים קי"ט "סמכני כאמרתך ואחיה ואל־תבישני משברי" ומוסיפים את Gloria Patri (כבוד לאב, ולבן ולרוח הקודש כפי שהיה בראשית, ועתה ולעולמי עולמים. אמן).
מאותו יום נספר המצטרף כחלק מאחוות הנזירים. אם הוא בעל רכוש כלשהו, הוא יכול לתרום אותו לעניים או לתרום אותו באופן רשמי למנזר. אסור לו להותיר דבר לעצמו כי מיום הצטרפותו למנזר הוא אפילו לא אדון לגופו.
בבית התפילה יפשוט את כל בגדיו וילבש את תלבושת המנזר. את הבגדים שפשט מגוו ישמרו במקום איחסון הבגדים, כך שאם בעקבות פיתויי השטן הוא ישקול אי פעם לעזוב את המנזר, יפשיטו ממנו את גלימת המנזר לפני שישולח החוצה. אבל הוא לא יקבל את המסמך המעיד על הקרבתו, אלא המסמך יישמר במנזר.
  • פרק 59, בני אצילים ובני עניים הנמסרים לעבודת האל
  • פרק 60, נהלים הקשורים לכמרים המעוניינים לגור במנזר, עליהם לשמש מופת של ענווה
  • פרק 61, כיצד לארח נזירים עולי רגל
  • פרק 62, על כמרי המנזר והסמכתם
  • פרק 63, דרגות הנזירים ייקבעו לפי ותק, כישרון או מינוי של אב המנזר
  • פרק 64, מטפל במינוי אב מנזר: את אב המנזר יבחרו פה-אחד על ידי כל הקהילה, או על ידי מיעוט, אם אלו קבוצת נזירים שדעתם נחשבת יותר.
מי שייבחר צריך להיות אדם בעל מידות טובות, עליו להיבחר בזכות אורח חיים מתאים והיותו נבון.
אם במקרה, הקהילה תבחר אדם לא מתאים, שעשה לעצמו תעמולה ובזכות זה נבחר, יכול הבישוף, או קבוצת אבות מנזרים שכנים להדיח אותו ולבחור במקומו אדם ירא אלוהים.
  • פרק 65, על העומד בראש המנזר
  • פרק 66, שוערי המנזר: בשער המנזר יוצב איש מבוגר ונבון. שיוכל לענות לשאלות ולא ירצה לשוטט רחוק. המנזר צריך להיות בנוי כך שכל הדרוש יהיה בתוך גבולות המנזר ואף העבודות תעשנה בתוכו כך שנזירים לא יצטרכו להסתובב בחוץ, דבר שעלול להזיק לנשמותיהם.
  • פרק 67, אחים שהוטל עליהם לצאת לדרך
  • פרק 68, מה לעשות אם הוטלה על אח משימה בלתי אפשרית
  • פרק 69, בל יגן מי במנזר על רעהו
  • פרק 70, איסור חמור על מכות בין נזירים ועל אלימות
  • פרק 71, נזירים צריכים להישמע האחד לשני
  • פרק 72, נזירים חייבים בקנאות טובה
  • פרק 73 , בתקנון לא נקבעו כל הכללים האפשריים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המילה התפתחה מהמילים koinos bios כלומר חיים משותפים