תראבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
השייכים של שבט תראבין. ביניהם מושל נפת באר שבע, עארף אל-עארף. שנות השלושים של המאה העשרים

תראבין או תראבין א-צאנע הוא שבט בדואי המתגורר בעיקר בישראלנגב) ובמצרים (בחצי האי סיני) אך גם ברצועת עזה, בירדן ובערב הסעודית.
השבט היה השני בגודלו בין שבטי הבדואים בתקופת המנדט; על פי מפקד האוכלוסין שערכה ממשלת המנדט בשנת 1931 הוא כלל כשבעה עשר אלף נפש.‏[1]

מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור של השבט הוא בערב הסעודית. הוא הגיע לנגב וסיני לפני כ-300 שנים. השם תראבין בא מעמק תראבה בערב הסעודית, המקום בו השבט התיישב פעם. שם-עצמי של השבט הוא "בוקום", אך עם הזמן שם תראבין נדבק אליו. כבר במאה ה-19 תראבין היה השבט הכי גדול בסיני.

קוראים להם גם "עיאל צלדם" כשרוצים לזרזם ולעורר את רגשי ריבודם.‏[2] בני השבט זוכרים שזקנם עטיה השייך לשבט קורייש (שבטו של הנביא מוחמד, מייסד האסלאם) חי ביישוב טורבה מזרחה ממכה ואחר כך הגיע לסיני. הוא קבור יחד עם שני בניו נג'ם וחסבל במדבר תיה, בתל-אל שריף בקרבת סואץ. הוא הניח אחריו חמישה בנים: מסאעד, חסבח, נבעה צריע ונג'ם.

תראבין במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני-השבט תראבין מתגוררים בחלק המזרחי של סיני, בעיקר צפונית מעיר נואיבה.

סלימן תראבין, אביו של עודה תראבין

יחסים עם שלטונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הההפיכה במצרים (2011) בדואים בסיני קיבלו אוטונומיה לא רשמית בחצי-האי סיני עקב אי-היציבות הפוליטית במדינה. הרשויות המצריות תמיד חשדו ביחסים של הבדואים עם בני-משפחתם בישראל, ירדן וערב הסעודית. הפרשה של עודה תראבין היא ביטוי טוב לכך. חלק קטן מן הבדואים במצרים משרתים בצבא ובמשטרה אך בדרך כלל הם לא מצליחים להגיע לתפקידים בכירים.

בעיות קרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקב אורח חיים סמי-נוודי הבדואים לא תמיד רשמו את הקרקעות על שמם מסיבות שונות - רצו להימנע מגיוס חובה לצבא טורקי וגם לא רצו לשלם מיסים. השבטים חילקו את האדמות בין עצמם וכל בדואי ידע למי שייכת חלקת אדמה מסוימת, אך זה לא הופיע במסמכים רשמיים וכתוצאה מכך זה לא הוכר על ידי המדינה. מאז תחילת שנות 1980 הבדואים איבדו חלק מהקרקעות שלהם על שפת הים בסיני - ממשלת מצרים מכרה אדמות אלה לחברות המפעילות בתי-מלון באזור ועל הקרקעות האלה נבנו ערים שלמות כמו שארם א-שייח' והורגדה. כל עוד זה לא היה רשום על שמות של משפחות בדואיות, מצרים ראתה באדמות האלה אדמות המדינה. אחד הנישולים נעשה בשנת 1999 צפונית לנואיבה, הופקעו אדמות של שבט תראבין המתגורר באזור. הסוכנות לפיתוח התיירות המצרית לא הכירה בבעלותם של הבדואים על אדמות אלה. מעבר לכך ממשלת מצרים לא מעלה את הסוגיה הזאת לרשימת העדיפויות שלה ולא מנסה כלל למצוא פתרון לבעיה.

תראבין בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריסתו המקורית היא סמוך לגבול ישראל-מצרים. כיום, רוב אנשי השבט מתגוררים באזור באר-שבע.

בעיות קרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הבעיות הרציניות במגזר הבדואי בישראל - בדומה למצרים - מחלוקת על בעלות על קרקעות. הבדואים לא רשמו את השטחים על שמם ובנוסף המדינה הפקיעה את רוב האדמות בנגב בשנות ה-50. זה גרם לתופעה של בנייה בלתי-חוקית. עד שנת 1989 המדינה הקימה שבעה יישובים באזור הנגב בשביל הבדואים והם: רהט, כסייפה, תל שבע, חורה, ערערה בנגב, לקייה ושגב שלום. כחלק מהפתרון של בעיית הבדואים המדינה מחלקת כאן חלקות אדמה עם בתים מוכנים במחירים סמליים לבדואים של השבט.

הקמת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינה העבירה את שבט תראבין ממקום למקום כמה פעמים עד שבשנת 2005 מתחם מאהל השבט ובתיו הנמצאים באזור משמר הנגב הוכר על ידי מדינת ישראל כיישוב בשם תראבין א-צאנע, בהתאם להחלטת ממשלה מס' 881 מיום 29 בספטמבר 2003. במסגרת אותה החלטה הוקמו שמונה יישובים בדואים נוספים, שבעה מתוכם (כולל תראבין א-צאנע) נכללו בתחומי מועצה אזורית אבו בסמה.

היישוב שוכן דרומית לרהט ולמשמר הנגב, מערבית לגבעות בר וצפונית-מערבית לבאר שבע. בשנת 2006 הוגדר כיישוב באזור עדיפות לאומית א'.

הפרויקט הסולארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2010 נחתם הסכם בין חברת ערבה פאוור קומפני והשבט על הקמת 3 שדות סולאריים בהשקעה של 400 מיליון שקל על שטחי משפחות בדואיות בנגב בשטח של 370 דונם בעלי יכולת ייצור של 20 מגה וואט.‏[3] בספטמבר 2011 הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז דרום של משרד הפנים אישרה תוכנית למתקן פוטו-וולטאי הצמוד ליישוב תראבין.‏[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק בן-צבי, כתבי יצחק בן-צבי, ה: אוכלוסי ארץ ישראל, תל אביב: הוצאת מצפה, תרצ"ז 1937, עמ' 173, 236.
  2. ^ תולדות הבדואים בנגב, רקע כללי על הבדואים, עכאד', אתר הממונה על החינוך הבדואי
  3. ^ ערבה פאוור תקים 3 שדות סולאריים בהשקעה של 400 מיליון שקל על שטחי משפחות בדואיות בנגב, יוני 21, 2010
  4. ^ אישור ראשון לפרויקט סולארי בקהילה הבדואית, ספטמבר 11, 2011

קואורדינטות: 31°20′44″N 34°44′21″E / 31.345480°N 34.739127°E / 31.345480; 34.739127