תראונין
| חומצת אמינו: תראונין | |
|---|---|
| שם באנגלית | Threonine |
| סימון ארוך | Thr |
| סימון קצר | T |
| נוסחה כימית | C4H9NO3 |
| משקל מולקולרי | 119 גרם למול |
| נקודה איזואלקטרית | 5.87 |
| שכיחות בחלבונים | 5.9% |
| pKa קרבוקסיל | 2.1 |
| pKa אמין | 9.62 |
| pKa שייר | אין |
 |
 |
תראונין (Threonine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע. תאי גוף האדם אינם מסוגלים לסנתז תראונין ולכן היא מהווה חומצת אמינו חיונית, אותה יש לקבל דרך המזון.
תוכן עניינים |
כימיה [עריכה]
השייר של תראונין מורכב מאטום פחמן הקשור לאטום מימן, לקבוצת מתיל (CH3) ולקבוצת הידרוקסיל (OH). שייר זה זהה כמעט לשייר של חומצת אמינו אחרת: ולין, כשהשניים נבדלים זה מזה בכך שקבוצת ההידרוקסיל מוחלפת בוולין בקבוצת מתיל נוספת. קבוצת ההידרוקסיל הינה קוטבית ומסוגלת ליצור קשרי מימן עם מולקולות מים. תראונין הינה לפיכך הידרופילית, זאת לעומת ולין ההידרופובית.
מקורות תזונה [עריכה]
תאי גוף האדם אינם מסוגלים לסנתז תראונין בעצמם; זוהי לפיכך חומצת אמינו חיונית, אותה מוכרח האדם לצרוך דרך המזון. רק מקורות צמחיים בודדים מכילים תראונין, בפרט עדשים וזרעוני שומשום, וכן סויה, חומוס, ובוטנים[1]. ועל כן הם מרכיבים חיוניים בתזונה צמחונית. תראונין הייתה חומצת האמינו האחרונה שנתגלתה, בשנת 1938.
ביולוגיה [עריכה]
פגמים במנגנונים לעיבוד תראונין קושרו למחלות עצבים כאלצהיימר[2][3]ופרקינסון[4].
הערות שוליים [עריכה]
| עשרים חומצות האמינו הסטנדרטיות הנפוצות בטבע | |||
|---|---|---|---|
|
