תרבות ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

תרבות ארצות הברית היא תרבות מגוונת, המאגדת בתוכה מגוון של קבוצות אתניות, מסורות וערכים. במרוצת מאתיים השנה מאז כינון ארצות-הברית כמדינה עצמאית, עברה התרבות האמריקאית התפתחות מואצת והפכה מערב-רב של תרבויות מהגרים לתרבות עצמאית בעלת מאפיינים ייחודיים מובהקים. תרבות זו מזוהה עם רוב תושבי ארצות-הברית ומכונה mainstream American culture ("הזרם הכללי של התרבות האמריקאית"). עם זאת, אחת מתכונותיה הבולטות של ארצות-הברית היא אופיה הרב-תרבותי, המאפשר למהגרים ולצאצאיהם לשמר מאפיינים תרבותיים ייחודיים.

התרבות האמריקאית התהוותה בראשיתה ממסורותיהם של המהגרים האירופאים, ובעיקר של המתיישבים האנגלים וההולנדים. עם זאת, גם לאורחות-החיים הגרמניים, האיריים והסקוטיים נודעה השפעה על התרבות האמריקאית, כמו גם למסורות אינדיאניות ולמאפיינים תרבותיים של העבדים ממערב אפריקה. התרחבותה של ארצות-הברית מערבה במהלך המאה ה-19 הידקה את קשריה עם התרבות המקסיקנית, וההגירות ההמוניות מדרום וממזרח אירופה בסוף המאה ה-19 והמאה ה-20 תרמו מרכיבים חדשים לתרבות האמריקאית. גם גלי ההגירה מאסיה ומאמריקה הלטינית השפיעו רבות על תרבות ארצות-הברית.

כיום, נודעת לתרבות האמריקאית השפעה מרחיקת לכת בכל רחבי העולם. השפעה זו, המכונה "אמריקניזציה", מזוהה לעתים קרובות עם תהליכי הגלובליזציה ומעוררת בקרב ציבורים שונים ביקורת חריפה. מתנגדי האמריקניזציה מוחים על החלשותן של התרבויות המקומיות ברחבי העולם כתוצאה מהדומיננטיות של התרבות האמריקאית ורואים בהתפשטותה המהירה ביטוי לאימפריאליזם תרבותי. נוסף לכך, רבים מבקרים את התרבות האמריקאית עצמה, ורואים בה תרבות שטחית, ממוסחרת וצעירה מדי. המצדדים באמריקניזציה ובתרבות האמריקאית טוענים מצדם שהיא מקדמת את ערכי החופש ואת האחריות האישית.

ספרות, פילוסופיה ואמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר ראשמור- גילוף עצום באבן של ארבעה מנשיאי ארצות הברית

בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, התעצבו האמנות והספרות האמריקאית תחת צלה של התרבות האירופאית, אך בהדרגה קיבלו היצירות האמריקאיות אופי ייחודי משל עצמן. עד אמצע המאה ה-19 עיצבו סופרים כמו נתניאל הות'ורן, אדגר אלן פו והנרי דייוויד תורו את דמותה של הספרות האמריקאית. במחצית השנייה של מאה זו היו הסופר מארק טוויין והמשורר וולט ויטמן דמויות המפתח. באותן שנים חיברה גם אמילי דיקנסון את שיריה, אך היא הפכה למשוררת חשובה רק לאחר מותה ב-1886.

אחד-עשר אמריקאים זכו בפרס נובל לספרות. האחרונה בהם היא הסופרת האפרו-אמריקאית טוני מוריסון, שקיבלה את הפרס בשנת 1993. ארנסט המינגוויי, חתן פרס נובל לספרות בשנת 1954, נחשב לאחד ההסופרים המשפיעים ביותר במאה ה-20. בין היצירות הספרותיות האמריקאיות הקאנוניות ביותר ניתן למנות את מובי דיק מאת הרמן מלוויל, הרפתקאותיו של האקלברי פין מאת מארק טוויין ואת גטסבי הגדול מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד.

התנועה הפילוסופית האמריקאית הראשונה הייתה האסכולה הטרנסצנדנטלית, שהובילו ראלף ואלדו אמרסון והנרי דיוויד תורו. לאחר מלחמת האזרחים פיתחו צ'ארלס פירס, ויליאם ג'יימס וג'ון דיואי את התורה הפרגמטיסטית. במהלך המאה העשרים נודעה לפילוסופיה האנליטית השפעה רבה על הפילוסופיה האמריקאית. אסכולה זו, שמקורה באירופה, פותחה בארצות-הברית על ידי הוגים כמו וילארד ואן אורמאן קוויין וריצ'רד רורטי.

באמנות החזותית הייתה האסכולה הנטורליסטית "אסכולת נהר הדסון" התנועה המרכזית במאה ה-19. בתחילת המאה ה-20 חל מפנה משמעותי באמנות החזותית בארצות-הברית. נקודת הציון של מפנה זה הייתה תערוכת האמנות המודרנית "Armory Show", שהוצגה בניו-יורק בשנת 1913 ועוררה סערה בקרב הציבור האמריקאי. במחצית הראשונה של המאה ה-20 התנסו אמנים כמו ג'ורג'יה אוקיף ומרסדן הרטלי בסגנונות שונים והטביעו את חותמם על האמנות האמריקאית. במחצית השנייה של המאה התפתחו בארצות-הברית תנועות אמנותיות חשובות כגון האקספרסיוניזם המופשט, עליה נמנים האמנים ג'קסון פולוק ווילם דה קונינג, ואמנות הפופ ארט, המזוהה בעיקר עם אנדי וורהול ורוי ליכטנשטיין. בארצות-הברית פעלו גם אדריכלים בעלי חשיבות רבה, כמו פרנק לויד רייט, פיליפ ג'ונסון ופרנק גרי.

האמרגן פי. טי. ברנום, שבשנת 1841 החל להפעיל מרכז בידור במנהטן, נמנה עם חלוצי התיאטרון האמריקאי. בסוף המאה ה-19 הפיק הצמד הריגן והרט מספר קומדיות מוזיקליות פופולריות בניו יורק. במאה ה-20 הועלו מחזות הזמר המודרניים בברודוויי, ושיריהם של מלחינים כמו אירווינג ברלין, קול פורטר וסטיבן סונדהיים הפכו ללהיטים ברחבי ארצות-הברית. בשנת 1936 זכה המחזאי יוג'ין או'ניל בפרס נובל לספרות. מחזאים ידועים אמריקאים אחרים הם זוכי פרס הפוליצר טנסי ויליאמס, אדוארד אלבי ואוגוסט וילסון.

אף כי לא זכה להכרה במרוצת חייו, המלחין צ'ארלס אייבס, שפעל בראשית המאה ה-20, נחשב לאחד המלחינים הקלאסיים האמריקאים הראשונים. מלחינים חשובים אחרים כמו הנרי קוול וג'ון קייג' תרמו רבות לדמותה של המוזיקה הקלאסית בארצות-הברית. המלחינים האמריקאים אהרן קופלנד וג'ורג' גרשווין שילבו מוזיקה קלאסית עם ז'אנרים אחרים וזכו אף הם להכרה בינלאומית.

הכוריאוגרפיות איזדורה דנקן ומרתה גרהם היו דמויות מרכזיות במחול המודרני בארצות הברית, ונודעה להן השפעה רבה על התחום בעולם כולו. בתחום הבלט הקלאסי היו ג'ורג' בלנשיין וג'רום רובינס דמויות מרכזיות.

תחום הצילום נחשב מראשיתו למתקדם מאוד בארצות-הברית. בין הצלמים האמריקאים הידועים ביותר ניתן למנות את אלפרד סטיגליץ, אדוארד סטיקן ואנסל אדמס.


תרבות הקומיקס אף היא התפתחה בארצות-הברית. סופרמן, מדמויות הקומיקס המוקדמות והמוכרות ביותר בעולם, נוצר בארצות-הברית והיה בעל השפעה מכרעת על התפתחות ז'אנר גיבורי-העל. ברבות השנים הפך סופרמן לאייקון אמריקאי ודמותו נשארת מדמויות הקומיקס הפופולריות ביותר גם כיום.

מאז המצאת הקומיקס בשנות השלושים של המאה ה-20 הפכה ארצות-הברית ליצרנית הקומיקס המובילה בעולם. רק הקומיקס הבריטי (במהלך תקופת מלחמת העולם השנייה ועד שנות השבעים) והקומיקס היפני (מאנגה) היוו מתחרים משמעותיים לתעשיית הקומיקס האמריקאית.

לאחר מלחמת העולם השנייה, ובעקבות התפשטותם של שידורי הטלוויזיה, חלה ירידה משמעותית במכירות ספרי הקומיקס בארצות-הברית. אך בשנות השישים התרחב קהל היעד של חוברות הקומיקס והחל לכלול גם רבים מהסטודנטים במכללות. אחת הסיבות לכך הייתה התפתחותה של סוגת גיבורי-העל, שפותחה על ידי סטן לי במסגרת הוצאת הקומיקס "מארוול קומיקס". במרוצת השנים זכה הקומיקס להכרה מצד מבקרי ספרות ואמנות והפך למדיום אמנותי מוערך.

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קולנוע אמריקאי

הקולנוע האמריקאי הוא בין המפותחים והמצליחים ביותר בעולם, והיקף תעשיית הסרטים בארצות-הברית הוא עצום: הוליווד מפיקה כיום כ-300 סרטים בשנה. אף כי לא כל הסרטים האמריקאים מופקים בהוליווד, הפך המחוז המפורסם בלוס אנג'לס לשם נרדף לתעשיית הסרטים המקומית. לקולנוע האמריקאי נודעת השפעה עצומה ברחבי העולם.

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטלוויזיה היא אחד מאמצעי התקשורת העיקריים בארצות-הברית. מקלטי טלוויזיה קיימים כיום ב-99% לפחות מהבתים בארצות-הברית, ובמרבית הבתים קיים יותר ממקלט טלוויזיה אחד. שידורי הטלוויזיה האמריקאית מנוהלים על ידי חברות מסחריות, ומעולם לא פעל בארצות-הברית ערוץ ציבורי. אף על פי כן, פועלת בארצות-הברית רשת של תחנות לא מסחריות בשם PBS, הממומנת על ידי תרומות.

תחנות הטלוויזיה העיקריות בארצות הברית, כמו גם תחנות הרדיו, פועלות במסגרת חברות גלובליות האחראיות על קביעת לוח השידורים המוצג בתחנות מקומיות בבעלות עצמאית. חמש הרשתות הגדולות ביותר בארצות-הברית הן NBC (בבעלות תאגיד NBC Universal), ABC (בבעלות חברת וולט דיסני), CBS (בבעלות תאגיד CBS), FOX (בבעלות תאגיד חדשות) וThe CW (בבעלות משותפת של תאגיד CBS וחברת טיים וורנר). מלבד רשתות אלו קיימים ערוצים רבים בטלוויזיה בכבלים (הכוללת גם ערוצי לווין). כמה מערוצי הכבלים המצליחים ביותר הם ערוץ דיסקברי, CNN, HBO, MTV, ערוץ E! וערוץ Cartoon Network.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעשיית המוזיקה האמריקאית כוללת מגוון רב של סגנונות ומשקפת את אוכלוסייתה המגוונת של ארצות-הברית. רוק אנד רול, בלוז, קאנטרי, רית'ם אנד בלוז, ג'אז, מוזיקת פופ, טכנו, והיפ הופ הם כמה מהז'אנרים המוזיקליים האמריקאיים הפופולאריים ביותר, שזכו להצלחה בינלאומית. תעשיית המוזיקה בארצות-הברית היא הגדולה בעולם, ונודעת לה השפעה עצומה על הזירה המוזיקלית העולמית. מאז תחילת המאה העשרים, יצירות מוזיקליות שזוכות להצלחה בארצות-הברית זוכות להצלחה גלובלית באופן כמעט אוטומטי. על המוזיקאים האמריקאיים הפופולריים והמשפיעים ביותר במאה ה-20 ניתן למנות את אלביס פרסלי, בוב דילן, ג'ימי הנדריקס, סטיבי וונדר, ברוס ספרינגסטין ומייקל ג'קסון.

המטבח האמריקני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאי התפוחים נחשב על ידי רבים לאחד מהמאכלים המובהקים של המטבח האמריקאי
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המטבח האמריקני

מכיוון שארצות הברית קלטה לתוכה מהגרים רבים ממגוון רב של עמים ותרבויות, אין פלא שהמטבח האמריקני אף הוא מגוון מאוד וקשה להגדרה. מחד גיסא, המטבח האמריקאי הוא סינתזה של מטבחים שונים מרחבי העולם. מאידך גיסא, המטבח האמריקני ייצא בעצמו מגוון רב של מאכלים, והוא מוכר ופופולרי כיום בעולם לא פחות מהמטבח הסיני, הצרפתי או ההודי.

המטבח האמריקני דומה מבחינת מרכיביו למטבחיהן של מדינות מערביות אחרות. חיטה היא הדגן הנפוץ ביותר במטבח זה, ומרכיבים אופייניים אחרים הם תרנגולי הודו, בשר איילי פרדי לבן זנב, תפוחי אדמה, בטטות, קישואים, וסירופ מייפל - מאכלים מקומיים שהיוו חלק מהמטבח הילידי ואומצו על ידי המתיישבים מאירופה. מאכלים נוספים המזוהים כאמריקאים הם בשר החזיר והבקר המבושלים מעל ברביקיו, עוגות סרטן, חטיף תפוחי אדמה ועוגיות שבבי שוקולד (או בשמן הנפוץ יותר: עוגיות שוקולד צ'יפס). במדינות הדרום ובקרב האוכלוסייה האפרו-אמריקאית נפוץ מטבח ה-אוכל נשמה (Soul food), שפותח על ידי האפריקאים בתקופת העבדות. מאכלים אופייניים אחרים של ארצות-הברית, כגון פאי תפוחים, עוף מטוגן, פיצה, המבורגר ונקניקיות, מבוססים למעשה על מאכלים שהביאו איתן קבוצות מהגרים שונות. טוגנים (שמקורם בצרפת), מאכלים מקסיקניים כמו בוריטו וטאקו, והפסטה האיטלקית- כולם נצרכים בכמויות גדולות בארצות-הברית. ככלל, מעדיפים האמריקאים קפה על פני תה. צריכת מזון מהיר ומשקאות מוגזים גבוהה במיוחד בארצות-הברית וגורמת לתופעה של השמנת יתר.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוטבול הוא ענף הספורט הפופולארי ביותר בארצות הברית

מאז שלהי המאה התשע-עשרה נחשב הבייסבול לענף הספורט הלאומי בארצות-הברית, אם כי על פי כמה אמות מידה, נחשב הפוטבול לענף האמריקאי הפופולרי ביותר[1].
כדורסל והוקי קרח אף הם ענפים פופולריים מאד בארצות-הברית. ענף הכדורגל, שנחשב לענף הספורט הפופולרי ביותר בעולם, זוכה לפופולריות נמוכה יחסית בארצות-הברית. עם זאת, בשנים האחרונות מתרחבת תפוצתו של ענף זה בקרב הקהלים הצעירים. גם ענף הטניס זוכה לאהדה בארצות-הברית.

באשר לענפי ספורט שאינם קבוצתיים, איגרוף ומירוצי סוסים היו בעבר הענפים הפופולריים והנצפים ביותר. כיום תפסו את מקומם הגולף ומירוצי המכוניות, ובייחוד מירוצי נאסקאר (NASCAR).

בעוד שמרבית ענפי הספורט המרכזיים מקורם באירופה, כמה ענפי ספורט הומצאו בארצות-הברית. משחק הכדורסל, למשל, הומצא על ידי ד"ר ג'יימס נייסמית' ב-1891 במסצ'וסטס. משחק הלקרוס, הפופולרי בארצות-הברית, פותח על ידי מקומיים. הסקייטבורד והסנובורד פותחו אף הם בארצות הברית במאה העשרים, כפיתוח של גלישת הגלים, עיסוק ספורטיבי שמקורו בהוואי, אשר זכה לפופולריות גם בארצות-הברית.

היקף אירועי הספורט בארצות-הברית הוא גבוה מאד בהשוואה למדינות אחרות בעולם. אירועי כדורסל ופוטבול בבתי-ספר תיכוניים, ובמיוחד במכללות, זוכים להצלחה רבה מאוד ויש בכוחם למשוך קהל עצום לאצטדיונים. קבוצות פוטבול בולטות בבתי-ספר תיכוניים מחזיקות לעתים באצטדיונים עם למעלה מעשרת אלפים מושבים. אליפות הכדורסל של המכללות, שנערכת בחודש מרץ וידועה בכינוי "השגעון של מרץ" (March Madness), היא אחד האירועים החשובים בלוח השנה של הספורט האמריקאי ומשחקיה משודרים ברשתות הטלוויזיה הארציות. ענף הספורט הוא מקור הכנסה משמעותי עבור מוסדות הלימוד הנחשבים בארצות-הברית. כתוצאה מכך, הדרישות האקדמיות מתלמידים ספורטאים נמוכות לעתים קרובות מהדרישות מיתר התלמידים, אם כי גם התלמידים הספורטאים נדרשים לעמוד בתנאי סף מינימליים.

שמונה אולימפיאדות נערכו בארצות-הברית, ארבע של קיץ וארבע של חורף. עד כה קטפו נציגי הפדרציה 2,191 מדליות באולימפיאדות הקיץ, יותר מכל מדינה אחרת[2], ו-216 מדליות באולימפיאדות החורף, מספר שרק נורבגיה הצליחה להתחרות בו[3].
ספורטאים אמריקאים רבים זכו להכרה עולמית, וחלקם נחשבים לטובים בתחומם בכל הזמנים. שחקן הבייסבול בייב רות', המתאגרף מוחמד עלי, הכדורסלן מייקל ג'ורדן ושחקן הגולף טייגר וודס הם רק כמה מהספורטאים האמריקאים החשובים ביותר.

ייצוא התרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקי מאוס, ברבי, אלביס פרסלי, מדונה, אירוסמית', בייב רות', כדור בסיס, פוטבול, כדורסל, ג'אז, בלוז, ראפ והיפ הופ, משפחת סימפסון, מייקל ג'קסון, סופרמן, חלף עם הרוח, מרילין מונרו, מייקל ג'ורדן, אינדיאנה ג'ונס ורחוב סומסום - השמות, הז'אנרים, והביטויים הללו הפכו למקדמי מכירות למוצרים אמריקאיים רבים אשר הופצו בעבר ומופצים כיום ברחבי העולם.

ארצות הברית מייצאת כיום כמות עצומה של תכני בידור - במיוחד סדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע ומוזיקה אשר נצרכים בכמויות עצומות ובמחירים זולים יחסית ברחבי העולם. תכני תרבות אמריקאים רבים מופקים כיום בקפידה רבה על מנת להגיע לקהלי יעד נרחבים ככל האפשר בכל רחבי העולם ומשום כך מרבית התרבות הפופולרית האמריקאית אשר משווקת בעולם כיום רווייה באלימות, יחסי מין ומנסה לקלוע למכנה המשותף הנמוך ביותר.

במדינות רבות בעולם מתקיימים כיום למעשה שתי תרבויות: התרבות המקומית והתרבות הגלובלית/התרבות הפופולארית האמריקאית. משום כך רבים רואים בדומיננטיות של התרבות האמריקאית איום ממשי לזהות התרבותית המקומית הייחודית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]