תרבות גרמניה המזרחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

התרבות בגרמניה המזרחית הייתה שילוב של לאומיות גרמנית עם עקרונות הריאליזם הסוציאליסטי. תחומים שונים של תרבות כמו ספרות, ציור, מוזיקה וקולנוע נשלטו על ידי המדינה ומפלגת האיחוד הסוציאליסטי. השלטונות מנעו כניסת "תרבות מנוונת" (מוזיקה מנוונת, אמנות מנוונת) ולעומת זאת עודדו תרבות "אנטי-פשיסטית" וקומוניסטית. התרבות שימשה במידה רבה ככלי של המדינה להפיץ את האידאולוגיה הסוציאליסטית והקומוניסטית ופחות לביטוי האישי.

תקליט של Lied der zeit, חברת מוזיקה מזרח גרמנית, 1950

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מהלאומיות המזרח גרמנית, הייתה ציפייה מזמרים לשיר בגרמנית כדי לרומם את התרבות הגרמנית, אך ברבות השנים הותר מעט הרסן וניתן היה לשיר בשפות אחרות. שירים רבים שחוברו עסקו בהאדרת השיטה הקומוניסטית ומפלגת האיחוד הסוציאליסטי ששלטה במדינה. יוצרים שחיברו שירים המבקרים את המשטר נרדפו קשות על ידי השטאזי. לעומתם, יוצרים שחיברו שירים המרוממים את המשטר זכו לטיפוח ופרסום מצד השלטונות. זמרים ששרו שירים עם ביקורת מרומזת כלפי המשטר נרדפו קשות בשנות ה-50 אך לקראת סוף שנות ה-60 גדל מעט החופש.

מוזיקה קלאסית טופחה מאוד, דוגמה לכך היא העובדה שבגרמניה המזרחית היו 50 תזמורות במדינה של כ-17 מיליון איש.

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת "אמא קוראז' וילדיה" (ברטולט ברכט), ברלינר אנסמבל, 1978

תיאטרון, כמו שאר ענפי התרבות שימש לפאר את המדינה, הקומוניזם ואת מפלגת האיחוד הסוציאליסטי. בתחילה, הושפע הקולנוע מברטולט ברכט, שהחזיר וקידם אומנים אנטי פשיסטיים רבים. לאחר מכן התפתחה תעשיית תיאטרון בראשות שחקנים ממעמד הפועלים. על אף הליברליזציה התרבותית המוגבלת של שנות ה-70 ערקו אומנים מגרמניה המזרחית עקב הצנזורה המכבידה. אומנים אחרים ניסו לעסוק בתיאטרון לא בברלין המזרחית בירת המדינה, אלא בערים קטנות יותר.

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעשיית הקולנוע במדינה הייתה אקטיבית במידה רבה. תעשייה זו נשלטה על ידי מונופול הסרטים DEFA (ראשי תיבות של Deutsche Film-Aktiengesellschaft). הסרטים צולמו ברוח הריאליזם הסוציאליסטי ועסקו לרוב בשינוי שעברו הפועלים, ממצב של דיכוי תחת הרייך הישן או גרמניה הנאצית לשגשוג תחת השלטון הקומוניסטי החדש. רבים, כמו "ארנסט תלמאן", היו בעלי טון תעמולתי ודידקטי. במשך השנים סטו לפעמים מהמדיניות הרשמית אך לא חצו את גבול הביקורת על השלטונות. הקולנוע המזרח-גרמני היה נתון לפיקוח פוליטי הדוק: ב-1965, כשתמה ההפשרה של חרושצ'וב עם עלייתו של ליאוניד ברז'נייב, השתנו גם הרוחות בוועד המרכזי של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי. שנים-עשר סרטים שנחשבו ליברליים מדי נאסרו באחת, וצונזרו עד לנפילת החומה. סרטים אלה נודעו בשם "סרטי מרתף" או "סרטי ארנב" (על שם אחד המפורסמים שבהם, "הארנב הוא אני"' שהביע ביקורת כלפי מערכת המשפט). מעט סרטים זרים יובאו בהתאם לרגולציות הנוקשות של המשטר הקומוניסטי.

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה הייתה כלי תעמולה חשוב בגרמניה המזרחית. שידורים החלו במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20. מתחילת השידורים ועד סופם בין התוכניות המרכזיות הייתה "אקטואל קאמרה" - תוכנית חדשות יומית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]