תרבות יהודית חילונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תרבות יהודית חילונית היא התרבות האופיינית ליהודים, לאו דווקא בשל דתם, היהדות, אלא בשל מאפייניהם כלאום, שבו התפתחה גם תרבות בעלת מאפיינים נייטרליים מבחינה דתית. מעל לכול, הכוונה היא לתרבות של הקהילות היהודיות החילוניות, אבל היא כוללת גם את התרומות התרבותיות של אנשים שמזוהים כיהודים דתיים, הפועלים בתחומים תרבותיים שאינן בעלי זיקה הדוקה לדת.

המילה חילונית בתרבות יהודית חילונית, אינה מתייחסת לסוג היהודי אלא לסוג התרבות. למשל, יהודים דתיים היוצרים ספרות ומוזיקה ומפיקים סרטים העוסקים בנושאים לא דתיים משתתפים בתרבות היהודית החילונית, אף שהם עצמם אינם חילונים.

תפישת עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהדות אינה רק דת, אלא גם דרך חיים וזהות, ולכן קשה להבדיל בבירור בין היהדות והתרבות היהודית החילונית. יותר מכך, לא כל האנשים או כל התופעות התרבותיות יכולות להיות מסווגות בקלות כ"חילוניות" או כ"דתיות".

בתקופות ומקומות רבים, כמו ביוון העתיקה, באירופה לפני ואחרי הנאורות, בארצות הברית המודרנית ובישראל, תופעות תרבותיות התפתחו באופן מסוים שהוא בעל אופי יהודי מובהק מבלי להיות דתיות באופן מפורש. חלק מההשפעות באות מתוך היהדות, אחרות באות מיחסי הגומלין של היהודים עם אחרים בסביבתם, ואחרות באות מסביבתם החברתית האישית של היהודים ומן הדינמיקה התרבותית של קהילתם, ולא מן הדת עצמה.

ראוי להבחין בין גרסאות שונות לתפיסה זו:

  • גישתו של אחד העם: היהדות היא לא רק דת, אלא גם תרבות בעלת מאפיינים אידאיים ונטיות ערכיות מובהקות, למשל בתחום המוסר האופייני לה. אפיונים אלה יכולים להימשך כיהדות גם בהיעדרה של אמונה או מסגרת דתית. אחד העם נקט בזניחת הצד הדתי המובהק של היהדות אך הטיף לשמירה על זיקת אהדה למסורת ואף התרכזות יהודית בעולמה הישן ופיתוחו והרחבתו באטיות ומתוך מאפייניו האינהרנטיים, כך שתיווצר המשכיות והתפתחות אורגנית.
  • גישתו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי: היהדות מעולם לא הייתה אחידה, והתרוצצו בה מגמות שונות ומנוגדות מאד. מוקד טיפוסי של היהדות הוא אמנם מוקד תרבותי, אך אין בה כל כפיפות לנטיות ערכיות שאפיינו מגמות יהודיות בעבר. אדרבה, ברדיצ'בסקי הטיף לשינוי ערכים מוחלט בתרבות היהודית.
  • גישתו של מרדכי קפלן: היהדות אינה רק דת, ואף אינה רק תרבות. היהדות היא ציוויליזציה מקיפה, וכוללת גם היבטים פרוזאיים אחרים של חיי האדם, כמו כלכלה, פנאי, פוליטיקה וכן הלאה. מכלול שלם זה מרוכז בכל זאת סביב מישור מרכזי בעל מאפיינים של דת. משום כך, ובשל שיקולים סוציולוגיים תפקודיים של יציבות הזהות היהודית בפזורה, הטיף קפלן לשמור גם על הממד הדתי של היהדות, אף כי קרא להרחיב עד מאוד את אופקיה של הדת היהודית ולהפוך אותה לרציונלית, ו"טבעית". בשל כך ביקש קפלן להסיר מן היהדות כל שיעבוד לאמונה על טבעית, לרבות האמונה בקיומו של אלוהים בבחינת מצוי בעל פרסונה עצמאית. השלכותיה של תפיסת היהדות כתרבות כוללת על פי קפלן ניכרות בתוכניותיו לרכז את פעילות הקהילות סביב מרכז פעילות רב תחומי, קהילתי וחברתי, הקרוי בארצות הברית בשם "Jewish Community Center".

מוצא התרבות היהודית החילונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוב לאלפיים שנה העם היהודי היה פזור בגלות ולכן לא התקיימה אחדות בתרבות היהודית. במאה ה-19 היהדות האשכנזית הייתה בעיקר במרכז אירופה ובמזרח אירופה; יהדות ספרד התפשטה במידה רבה בקהילות שונות בצפון אפריקה, טורקיה, וכמו גם בקהילות קטנות יותר במקומות אחרים; יהדות ארצות האסלאם התגוררה באזור מצפון אפריקה למרכז אסיה; ואוכלוסיות יהודיות אחרות היו מפוזרות במקומות כמו אתיופיה, קווקז, והודו. בשנת 1931, לפני השואה, 92% מהאוכלוסייה היהודית הייתה אשכנזית במוצאה,‏[1] ולכן ה"תרבות יהודית" שהקיפה הכי הרבה יהודים היא התרבות היהודית של מרכז ומזרח אירופה, וההתפתחות שלה שבאה לאחר מכן בצפון אמריקה.

קהילות יהודיות בתקופת ימי הביניים במזרח אירופה פיתחו תכונות תרבותיות ייחודיות במשך המאות, אבל בתחילת עידן הנאורות (וההשפעה שלו בתוך היהדות על תנועת ההשכלה היהודית), הרבה דוברי יידיש יהודים במזרח אירופה ראו את עצמם כיוצרים של קבוצה אתנית או לאומית שזהותה לא הייתה תלויה בדת.

תחושת הזהות הלאומית היהודית רק התעצמה עם עליית תנועת הרומנטיקה. לכן, למשל, חברי הבונד, איגוד העובדים היהודי הכללי בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, היו לרוב לא דתיים. תנועת ההשכלה היהודית בשילוב עם תנועת האמנציפציה היהודית התחוללו באירופה המערבית ובמרכזה כדי ליצור הזדמנויות ליהודים להיכנס לחברה החילונית. באותו זמן, פוגרומים באירופה המזרחית יצרו נדידה, בעיקר לארצות הברית, לשם הגיעו בסביבות שני מיליון מהגרים יהודיים בין השנים 1880 ו-1920. בשנות הארבעים, השואה גרמה להרס רוב הקהילה היהודית האירופית, ובשילוב עם הקמתה של מדינת ישראל והעזיבה של היהודים את ארצות ערב, יצרה בהמשך שינוי גאוגרפי. הגדרתה של התרבות החילונית בקרב המאמינים היהודיים היא קשה, משום שכל התרבות נשזרת עם מנהגיה דתיים.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שפות יהודיות

ביטויים ראשונים של ספרות יהודית ותיאטרון יהודי בתרבות היהודית החילונית התחילו להתפתח בשפות יהודיות מובהקות כמו עברית, יידיש או לאדינו, או בשפות אנגלית וגרמנית. ספרות חילונית ותיאטרון ביידיש התחילו במידה רבה במאה התשע עשרה ונמצאו בירידה עד אמצע המאה העשרים. תחייתה של השפה העברית כשפה מדוברת היא במידה רבה תופעה של תחילת המאה העשרים, ומשויכת לרוב לציונות. בדרך כלל, קהילה יהודית מסתגרת תדבר כדיאלוג פנימי עיקרי בשפה יהודית, יידיש, לדינו, יווניטיקה, עיראקית יהודית וכדומה, ותדבר בשפה שאינה יהודית, אם היא מתבוללת. למשל, היהודים בשטעטלאך של פולין ותושבי הצד המזרחי של ניו יורק (במשך תחילת המאה העשרים) דיברו בעיקר יידיש, בזמן שהיהודים המתבוללים בגרמניה במהלך המאה התשע עשרה או היהודים המתבוללים בארצות הברית כיום, דיברו או מדברים בעיקר בשפת מולדתם, גרמנית או אנגלית. ברומניה התקיימו בו זמנית שתי התופעות, כשחלק מיהודי רומניה למדו את שפת המקום ואף הצטיינו בה כסופרים, משוררים ובלשנים, בעוד שיהודים מסתגרים נמנעו מכך וחלקם כלל לא ידעו לדבר רומנית ובמגעים עם הרומנים נזקקו למתווך דובר יידיש ורומנית גם יחד. היהודים דוברי הרומנית עשו פחות ופחות שימוש בשפות היהודיות (חלקם היו דוברי לאדינו) ובהדרגה איבדו ילדיהם את יכולתם להתבטא בהן.

ספרות ותרבות אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת המהדורה החדשה של בבא-בוך, מתורגמת ומוערת בידי ג'רי סמית

הספר הלא דתי הראשון, שהודפס ביידיש, ב-1541, היה בבא-בוך מאת אליהו בחור והוא זכה לתפוצה רחבה מאוד.

תיאטרון יידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין התיאטרון היהודי באראשאום בבוקרשט. תיאטרון זה המשיך לפעול במשך כל שנות מלחמת העולם השנייה וקלט את השחקנים היהודים, שסולקו מהתיאטראות הרומניים

התיאטרון בשפת היידיש התפתח והגיע לשיאו בתקופה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, ונמשך, במקומות מסוימים, כמו בבוקרשט, גם אחרי היעלמותה למעשה של הקהילה היהודית. מרכזו היה באזורים היהודים התוססים במזרח אירופה ובמרכזה, אך ניתן היה למוצאו גם בפריז, בלונדון, בברלין, דרום אמריקה ואולי יותר מכל בניו יורק. התיאטרון הציג רפרטואר רחב של סגנונות: אופרטה, קומדיה מוזיקלית, מופעי רֶוְויוּ נוסטלגיים וסאטיריים, מחזות דרמה נטורליסטית, אקספרסיוניסטית, מודרניסטית, ומלודרמה.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוזיקה יהודית#מוזיקה יהודית אמנותית ופופולרית (1800–2000)

מחול[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בנושאים יהודיים וישראליים, שימוש במקרא ובדמויות מקראיות כמקור השראה, נושאי השואה והתקומה, נושאים שיהודים יכולים להזדהות אתם, נושאים הומניסטיים.

אוכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המטבח היהודי

המטבח היהודי הוא מטבח שמקורו לפחות ב־80 ארצות שונות, בהן חיו יהודים. בהכללה, ניתן לחלק את סוגי המטבחים לשניים: אשכנזי ומזרחי. המטבח האשכנזי מתוק וכבד יותר מהמטבח המזרחי החריף. עם זאת, מטבחה של יהדות כל ארץ וארץ הוא ייחודי, ולעתים יהיה מטבחה של קהילה יהודית אחת שונה ממטבחה של קהילה יהודית אחרת אף באותה ארץ, לדוגמה: הבישול הקוצ'יני שונה מן הבישול ההודי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: תרבות יהודית
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Elazar, Daniel J.. "Can Sephardic Judaism be Reconstructed?". Jerusalem Center for Public Affairs.