תרבית רקמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרביות רקמה במעבדה

תרבית רקמה (Tissue Culture) היא שיטה לגידול חלק רקמה, או תאים בודדים מחוץ לגוף האורגניזם ממנו נלקחו. הרקמות/תאים גדלים על קרקע מזון מלאכותית וסטרילית העונה על כל דרישותיהם מבחינה תזונתית, חומציות (pH), טמפרטורה וכדומה.
שיטה זו הינה חשובה מאין כמוה לחקלאות המודרנית, היא מאפשרת לייצר מקודקוד צמיחה בודד אלפי צאצאים ובכך לעמוד בדרישות השוק לזן מסוים באיכות מסוימת תוך פרק זמן קצר.

התהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילה נלקח חומר צמחי מקודקודי צמיחה של חוטרים מבוררים. על החוטרים מפעילים חומרי-צמיחה המביאים ליצירת קאלוס. לאחר מספר חודשים, משנים את הרכב המצע וגורמים לקאלוס ליצור "עוברים וגטטביים". לאחר מספר העברות, מתפתחים עוברים אלה לצמחונים, ולאחר מספר העברות נוספות, לשתילונים בעלי מערכת שורשים מבוססת ועלים מאורכים. שתילונים אלה מוכנים לשלב האיקלום לצמיחה מחוץ למעבדה.

יתרונות וחסרונות שיטת תרבית הרקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יתרונות שיטת תרבית רקמה:

  • שתילים איכותיים- בתרבית רקמה נבחרים המקורות הצמחיים האיכותיים ביותר מהם יוצרים אלפי צאצאים איכותיים ואחידים.
  • כאמור ניתן לייצר בזמן קצר יחסית כמות עצומה של צאצאים נאמנים לזן ואחידים.
  • שתילי תרבית הרקמה נקלטים בצורה מיטבית בשדה.
  • תהליך תרבית הרקמה מתרחש במעבדה סטרילית לחלוטין ולכן השתילים הינם בריאים ונקיים ממזיקים וממחלות.
  • שיטת תרבית הרקמה מאפשרת לייצר מפרט בודד, נדיר, מבוקש ומיוחד אלפי צאצאים.
  • אין תלות בעונות השנה.

חסרונות שיטת תרבית הרקמה:

  • ישנם זנים בהם שיטת הריבוי הינה איטית יחסית.
  • ישנו אחוז קטן של מוטציות (שתילים שאינם נאמנים לזן) בשיטת תרבית הרקמה.
  • השיטה יקרה בשל הצורך בסביבה סטרילית ונקייה, מיכשור וחומרים יקרים הנדרשים לייצור.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנציקלופדיה לחקלאות, בית עלים
  • E. G. Heyne, Wheat and Wheat Improvement, 1987.
P biology.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.