תרגומי התנ"ך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תרגומי התנ"ך הם מפעל תרגום תנ"ך למאות שפות; ובשפות רבות תורגם במספר גרסאות. נכון לסוף 1995 תורגם התנ"ך בשלמותו ל-349 שפות ולפחות ספר אחד של התנ"ך תורגם ל-2,123 שפות‏[1]. בשפות אחדות תרגום התנ"ך היה היצירה הכתובה הראשונה באותה שפה, ולכן היה צורך לעתים להמציא שיטת כתיבה או אפילו להמציא אלפבית לשם כך‏[2].

לתרגומי התנ"ך הייתה פעמים רבות משמעות תאולוגית רבה, בעצם מתן האפשרות לעמים נוספים או לקבוצות נוספות לגשת אל הטקסט ללא תיווך. כך, למשל, תרגומי התנ"ך ליוונית ולטינית והפצתם עומדים בבסיס התפשטות הנצרות, ותרגום התנ"ך לגרמנית על ידי מרטין לותר עומד בבסיס הנצרות הפרוטסטנטית.

בחקר נוסח המקרא משמשים התרגומים העתיקים כמקור ידע חשוב על אודות התפתחות נוסח המקרא בעת העתיקה.

תרגומים לארמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה הארמית החלה להתפשט בעולם העתיק כשפה רשמית (כתיבת מסמכים ממשלתיים ובינלאומיים) וכלינגואה פרנקה בזמן גלות בבל. ניתן לראות חדירה משמעותית שלה לעברית (לשון חז"ל‎) בעיקר בימי בית שני, אך כבר בחומש בראשית מופיע הביטוי הראשון בארמית "יגר שהדותא" (לא, מז), כשהוא מושם בפיו של לבן הארמי, ומיד לאחריו מופיע פירושו, גלעד, כשהוא מושם בפי יעקב. דניאל, עזרא ונחמיה כבר כתבו חלקים נרחבים מחיבורם בשפה זו.

תרגומים של המקרא לארמית קיימים על-פי המסורת‏[3] סמוך לימי שיבת ציון מגלות בבל.

במגילה ג, א ובנדרים מצוטט הפסוק מנחמיה ח', ח: "וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ" , ומסבירה הגמרא ש"מפורש" זה תרגום. מכאן שעל פי הגמרא, כבר בימי שיבת ציון היה צורך בתרגום הכתוב. ישנן גם הלכות הנוגעות לתרגום במסכת מגילה. במסכת קידושין מט, א כתוב: "המתרגם פסוק כצורתו – בדאי, והמוסיף – מחרף ומגדף". שם מובא גם הפסוק משמות: "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"[4], והגמרא אומרת שהמתרגם 'וחזו ית אלהא דישראל' (="ויראו את אלוהי ישראל") – מחרף; והמתרגם 'וחזו ית מלאכא דאלהא דישראל' (="ויראו את מלאכו של אלוהי ישראל") – בדאי. ואם כן איך צריך לתרגם? 'וחזו ית יקרא דאלהא דישראל' (="ויראו את כבוד אלוהי ישראל"). כאן הגמרא רומזת שיש צורך לקבוע כללים לתרגום.

בתקופת התנאים נקבע מטבע של תרגום והועלה על הכתב. במגילה‏[5] נאמר שאונקלוס הַגֵּר חיבר את התרגום הארמי לתורה, אולם התרגום שבידינו הוא תוצרת של העריכה הבבלית של התרגום שנכתב בארץ ישראל.

תרגום אונקלוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תרגום אונקלוס

התרגום העיקרי של התורה לארמית קרוי "תרגום אונקלוס", והוא מיוחס בתלמוד הבבלי לגר אונקלוס[6] על פי הבבלי‏[7], היה אחיינו של הקיסר הרומי טיטוס. אולם במקבילה הירושלמית[8] מוזכר שמו כ"עקילס הגר". משערים כי אונקלוס ועקילס הם שמות שונים לאדם אחד (אונקלוס היא הצורה הארמית של עקילס), והיות שעקילס ידוע כמי שתרגם את התורה ליוונית, עולה מכך כי ייחוסו של התרגום הארמי לאונקלוס-עקילס נובע מבלבול בין התרגומים. התרגום נעשה, כנראה, בארץ ישראל בתחילת המאה ה-2, והוא נערך סופית בבבל. כתרגומים שבאו אחריו, הוא נועד להביא את התורה לשפתם המדוברת של היהודים בתפוצות הגולה (מניע אחר לתרגום התנ"ך, שהניב את מרבית התרגומים, הוא הפצת הנצרות). במהדורות מסורתיות של המקרא מופיע תרגום זה בצדו של הטקסט העברי.

אונקלוס בדרך־כלל נאמן לנוסח המקראי, והתרגום לרוב הוא מילולי בצורת פרוזה. נדיר למצוא אצל אונקלוס מדרשים, אך בשירה מקראית מתרגם אונקלוס באמצעות מדרש ואגדה. לעתים רחוקות ניתן להבחין בהשפעה של ההלכה על אונקלוס (בעיקר בעקבות שיטתו ההלכתית של רבי עקיבא). מאפיין נוסף שלו הוא שלילת הגשמות (מיזאנתרומורפיזם), כגון בפועל 'ירד' לגבי ה', המתורגם 'אתגלי' (=התגלה).

במשך הדורות נכתבו לתרגום אונקלוס פירושים רבים, המסבירים את החריגות בתרגום ואת כוונתו במקרים מיוחדים. ביניהם: "פתשגן" או "יא"ר"‏[9],, ביאור של פרשן קדום – כנראה ר' עזריאל דאיינה (מגדולי איטליה, נפטר בשנת 1536-ה'רצ"ו) או של בנו ר' יעקב; "אוהב גר", שנכתב על ידי (שד"ל); "נתינה לגר" שכתב ר' נתן אדלר; "נפש הגר" של ר' מרדכי לווענשטיין; ביאורי אונקלוס של ר' שמשון ברוך שעפטעל; "יין הטוב" על התרגומים. כן נתחברו לו גם מילונים, מילון ארמי־עברי שהוציא ע"צ מלמד, ומילון ארמי־אנגלי שהוציא יסטרוב (Jastrow).

תרגום אונקלוס קיים רק לחמישה חומשי התורה, ובנביאים משלים אותו במהדורות המסורתיות "תרגום יונתן" (ראו בהמשך).

ראו קישורים חיצוניים להלן.

פסבדו-יונתן לתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תרגום המיוחס ליונתן

באמצע ימי הביניים נתגלה תרגום נוסף לתורה, שיוחס בטעות ליונתן בן עוזיאל (על אף שהמסורת הקדומה ייחסה לו רק את התרגום לנביאים); יש המשערים שייחוס זה נבע מכך שבמקור נקרא תרגום זה 'תרגום ארץ ישראל' או 'תרגום ירושלמי', קוצר ל'ת"י', ולאחר מכן נפתחו ראשי התיבות בטעות ל'תרגום יונתן'. תרגום זה מאופיין בריבוי קטעי האגדה שבו. עם זאת, הוא מבוסס על תרגומים ארץ-ישראליים עתיקים, ובהם אף תרגומים עתיקים מימי החשמונאים, כגון לדברים ל"ג, יא: "ולא יהא לסנאוי דיוחנן כהנא רבא רגל במקום" (=ולא יהיה לשונאי יוחנן כהן גדול [דריסת] רגל במקום). כשהכוונה, ככל הנראה ליוחנן הורקנוס החשמונאי (בערך 164104 לפנה"ס)

התרגום המיוחס ליונתן לא נערך לפני תחילת המאה ה-8 לספירה, שכן בבראשית כ"א, כא הוא מזכיר את עאישה אשת מוחמד ואת פטימה בתו. יתרה מזו: בתרגומו לבמדבר כד,יט מזכיר את "קוסטנטיני קרתא חייבתא" (=קונסטנטין העיר החייבת [בדין]), ברמזו לציפיה לנפילת קונסטנטין (כלומר קונסטנטינופול) בידי הח'ליף סולימאן בן עבד אלמלך בשנים 716718 לספירה.

תרגום נאופיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום נאופיטי (או ניאופיטי) הוא תרגום ארץ-ישראלי לתורה, שנמצא במנזר למומרים (ומכאן שמו: "נאופיטי", בלטינית: חדש, מתחיל; בשם זה כינו את המומרים) בספרד. הוא חובר, ככל הנראה, בין המאות ה-1 וה-2 לספירה, וב-1956 יצא לאור בידי דיאז מאצו. תרגום זה הוא פשטי, ומתרחק מהגשמה עוד יותר מתרגום אונקלוס. זהו תרגום קצר בהרבה מן המיוחס ליונתן (שכן אין בו קטעי אגדה), אך בבסיסם הם דומים, שכן הם מבוססים על אותה מסורת תרגומית.

בכמה מהדורות של מקראות גדולות (במיוחד הישנות יותר) מופיע "תרגום יונתן" ולצידו השלמות הנקראות "תרגום ירושלמי". למעשה, מה שנקרא שם "תרגום יונתן" הוא התרגום הירושלמי, המיוחס ליונתן; התרגום השני שם, הנקרא גם "תרגום הקטעים", הוא כנראה אוסף שרידים של תרגום עתיק, ומכיוון שהם מגלים דמיון מפתיע לתרגום נאופיטי, משערים שאלה קטעים מנאופיטי שנשמרו לצד התרגום הירושלמי.

תרגום יונתן בן עוזיאל לנביאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום יונתן בן עוזיאל הוא תרגום לנביאים בלבד; מוצאו מארץ ישראל, אך הוא נערך בבבל. התרגום מיוחס על פי המסורת ליונתן בן עוזיאל, תלמידו של הלל הזקן, ששמעו מפי הנביאים חגי, זכריה ומלאכי[10]. התרגום נוצר כנראה לאחר תרגום אונקלוס.

בשונה מאונקלוס, יונתן מרחיב מעט את התרגום והסגנון ומשלב לעתים דברי אגדה (אם כי לא בצורה המורחבת של פסבדו-יונתן), אך גם הוא כאונקלוס מרחיק את ביטויי ההגשמה; משתקפים בו מסורות קריאה שונות מאלו הקיימות בנוסח המסורה; כך למשל את "וַתִּצְפְּנוֹ"[11] הוא גורס "ותצפנם".

התרגום לנביאים ראשונים הוא מילולי, ואילו על נביאים אחרונים הוא מדרשי.

תרגומי כתובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרגומים לכתובים נכתבו ברובם לפני חורבן בית שני, אך מה שיש בידינו הם עיבודים מאוחרים. התרגומים לספרי איוב, משלי ותהילים (ספרי אמ"ת) מתאפיינים בתרגום מילולי כמעט לגמרי, והם אמנם מכילים גם דברי אגדה.

התרגום לחמש מגילות הוא, למעשה, אוסף מדרשים הכתובים ארמית. התרגום השני למגילת אסתר (למגילה יש שלושה תרגומים), המרבה להרחיב את היריעה בתוספת נופך מדרשית, חובר, על-פי המחקר, בימי הביניים.

התרגום השומרוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרגום השומרוני הוא תרגום ארמי בניב שומרוני, שכתב היד הקדום ביותר שלו הוא מהמאה ה-13, אולם הוא חובר בין המאות ה-2 וה-3 לספירה.

התרגום נאמן למקור השומרוני. הוא אינו חושש בדרך כלל לתרגם תיאורי הגשמה, והוא מערב מעט מאוד פירושים מדרשיים.

תרגום ללישן דידן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקים מהתנ"ך תורגמו על ידי הרב חיים ישורון מחולון ל"לישן דידן" (בעברית: הלשון שלנו), ניב יהודי של ארמית חדשה צפון-מזרחית, אותו דוברים בעיקר נאש דידן - יהודי אזור אורמיה שבאיראן. ישורין תירגם את חמשת חומשי התורה (תשנ"ו), ספר ההפטרות וספר תהילים.

תרגומים ליוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תרגום השבעים

הידוע ביותר מכל התרגומים ליוונית הוא תרגום השבעיםלטינית נקרא Septuaginta או LXX). בנוסף, קיים מספר רב של תרגומים ליוונית, כאשר חלקם נתרגמו ישירות מהמקור העברי על מנת לשמר את נוסחו ואחרים הם עיבודים לתרגומים קיימים בשפה היוונית, כאשר הנוסח העברי המקורי לא עמד למול עיני המתרגמים. מהדורה ביקורתית של תרגום השבעים יצאה במאה ה-20 על ידי מספר חוקרים בגטינגן ( Göttingen, 1931: Septuaginta: Vetus Testamentum Greacum Auctoritate Societis Litterarum Gottingensis Editum).

תרגום השבעים הוא תרגום יהודי שהוכן ליהודי אלכסנדריה. תרגום התורה ליוונית נעשה ככל הנראה במאה ה-3 לפנה"ס. יהודי אלכסנדריה נזקקו לתרגום לשפתם המדוברת, יוונית קוינה, במיוחד על רקע ההתמודדות עם הגרסה המצרית האלטרנטיבית לסיפור יציאת מצרים. גרסה זו כללה מסורות שטנה מצריות שהחלו לחדור לתודעת האוכלוסייה היוונית בעיר וכבר הועלו על הכתב על ידי ההיסטוריון-הפילוסוף היווני הקטאיוס איש אבדרה ומעט אחר כך על ידי ההיסטוריון-הכהן המצרי מנתון.

הסיפור המסורתי על התהוות תרגום השבעים נפרס באיגרת אריסטיאס (ככל הנראה ספר תעמולה יהודי), הכתובה כביכול על ידי מקורבו של מלך מצרים ומספרת על תולדות כתיבתו בידי שבעים (או שבעים ושניים) זקנים (ויש מסורות שבהן מונים רק חמישה זקנים). באיגרת מסופר כי המלך תלמי השני (מלך בין השנים 285247 לפנה"ס) שאף למלא את בית הספרים שלו בהעתקים של כל הספרים הקיימים בעולם, וכאשר נאמר לו על ידי דמטריוס מפלרון, הממונה על בית הספרים, כי ספר חוקי היהודים הוא בין החסרים ויש צורך לתרגמו, הסכים המלך לכתוב אל אלעזר הכהן הגדול בירושלים, כדי שיבחר למשימת התרגום שבעים ושניים חכמים, שיסכימו על פי רוב על התרגום המדויק. החכמים נבחרו ונשלחו למצרים, ובאי פארוס הם עבדו בנפרד ובסוף התהליך נמצאו כל תרגומיהם זהים זה לזה.

מלבד אגרת אריסטיאס, מופיע הסיפור גם בתלמוד הבבלי[12] ובחיבור של אפיפניוס מסלמיס (320403 לספירה), 'על מידות ומשקלות'.

התרגום מצביע על טקסט מקור עברי שונה מזה שעליו מתבסס נוסח המסורה המקובל בימינו, וזוהי סוגיה כשלעצמה: היכולת לזהות את הטקסט העברי המקורי של ספרי המקרא. תרגום השבעים עוּבד פעמים רבות וכבר במאות הראשונות לספירה קיימים מספר נוסחים שלו, שהעיקרים בהם הם אלו של אוריגנס (הֶכְּספלה) בארץ ישראל, של לוקיאנוס בסוריה ושל הֶסיכיוס במצרים. לאחר גילוי המגילות הגנוזות בקומראן, התברר כי פעמים רבות ישנה מקבילה בין הנוסח העברי של חלק מן המגילות לבין המשתקף בתרגום השבעים.

כתבי היד השלמים החשובים הם: B – כת"י ותיקאנוס (המאה ה-4): זהו כתב היד השלם הטוב ביותר של תרגום השבעים, ונקי יחסית משיבושים, מלבד מספר מועט של ספרים; S – סינאיטיקוס (אף הוא מהמאה ה-4): נמצא במנזר סנטה קתרינה בסיני, אך יש בו יותר עיבודים; A – אלכסנדרינוס (המאה ה-5): יש בו השפעות של ההכספלה ועיבודים אחרים.

תרגום השבעים מכיל את תרגום עשרים וארבעה ספרי המקרא, תרגום ספרים שנכתבו עברית ואבדו, וספרים שנכתבו במקור בשפה היוונית. סדר הספרים ושמותם שונה מאלו שבנוסח המסורה; כך למשל ספר דברים שנקרא כך בנוסח המסורה, על שם המילה השנייה המופיעה בו ("אלה הדברים...") – נקרא בתרגום השבעים - Δευτερονομιον Deuteronomium, בדיוק כפי שהוא מופיע בתלמוד‏[13]: 'משנה תורה', על שם תוכנו החוזר בקצרה על קורות ישראל מיציאת מצרים. שמות הספרים על־פי תרגום השבעים עברו לתרגומים הלטיניים, ומשם ללשונות המערב.

עיבודים של תרגום השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההבדלים הרבים בין נוסח המסורה לתרגום השבעים הביאו לכך שמתרגמים עיבדו אותו כדי שיתאים לנוסח המסורה; המעבדים היהודים הידועים הם: καιγε תיאודוטיון ועקילס ששמו להם למטרה את האחדת הנוסח והתאמת התרגום לנוסח המסורה שכבר התפשט אז, וברוח זו יש להבין את הנאמר במסכת קידושין: "המתרגם פסוק בצורתו – הרי זה בדאי, והמוסיף עליו – הרי זה מחרף ומגדף"[14]. המעבדים הנוצריים, לעומתם, הכניסו בתרגום שינויים שנועדו להתאים את הטקסט להשקפותיהם; המעבדים הנוצריים הידועים הם: אוריגינס, סומכוס (Symachos)‏[15] ולוקיאנוס. נמצאו גם עיבודים של תרגום השבעים במערות מדבר יהודה.

עקילס והמגילות מקומראן לא תרגמו את שם ה', אלא כתבוהו בעברית משום קדושתו. התרגום הקרוי קייגה-תיאודוטיון, שמחברו אנונימי וחי כנראה בסביבות 50 לספירה, נקרא כך משום שכל מילת 'גם' מתורגמת על ידו כ"καιγε", כלומר–- 'לפחות', על פי הכלל הפרשני (שרבי עקיבא השתמש בו בתדירות גבוהה) שכל מילת 'גם' בתורה באה לרבות. תיאודוטיון, שחי בסוף המאה ה-2 לספירה, התבסס על התרגום הקרוי קייגה-תיאודוטיון, והעתיק ממנו הרבה מילים שלא ידע לתרגמן בצורת תעתיק יווני ללא תרגום.

עקילס הכין את העיבוד שלו לתרגום השבעים בסביבות שנת 125 לספירה, והחוקרים מזהים אותו עם אונקלוס הנזכר במסכת מגילה[16]. ואולם התרגום היווני של עקילס מדויק יותר מהתרגום הארמי של אונקלוס. עקילס היה ככל הנראה תלמידו של רבי עקיבא, ועל פי תורת רבו שדרש כל אות וכל תג בתורה, דאג עקילס לתרגם במדויק כל מילה וכל מרכיב במילה. ראוי לציון מיוחד תרגומו למילה 'משיח', שבשונה מהתרגומים האחרים שתירגמו 'כריסטוס', הוא בחר תרגום אחר כדי להימנע מההקשר הנוצרי.

סומכוס חי בסוף המאה ה-2; לא ברורה השתייכותו הדתית וקיימות מספר השערות בדבר, לפי צונץ הוא היה כותי שהתגייר ולאחר מכן התנצר, אך כפר גם ברבים מעיקרי האמונה הנוצרית‏[17]; עיבודו פחות מדויק מזה של עקילס. אוריגנס, מאבות הכנסייה, שחי באמצע המאה ה-3, חיבר את ההֶכְּספלה – חיבור בעל שישה טורים מקבילים, ובהם נוסח המקרא בעברית, התעתיק היווני שלו וארבעה תרגומים יווניים, מתוכם אחד שמקורו לא ברור, לצד עקילס, סומכוס וקייגה-תיאודוטיון. עיבוד נוסף הוא זה של הֶסכיוס, שמוצאו ממצרים בשנת 300 לספירה. מעבד אחר הוא לוקיאנוס מאנטיוכיה (מת בשנת 312) המסתמך בדרך כלל על העיבוד של אוריגנס.

תרגומים ללטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תרגומי המקרא ללטינית

התרגום הלטיני המפורסם והמקובל הוא "ווּלגאטה" (vulgata; פירוט בהמשך), אך תרגומים לטיניים היו נפוצים עוד לפני הוולגטה, החל מהמאה ה-2 לספירה. תרגומים אלו נקראים Vetus Latina (בקיצור: VT), כלומר: התרגום הלטיני הקדום. רוב התרגומים לא היו מקצועיים, ונמצאו בהם שגיאות שמקורן באי הבנת הטקסט העברי; זאת ועוד: שפתם הייתה לטינית מדוברת.

הוולגטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – וולגטה
תנ"ך גוטנברג, הדפסה של הוולגטה המסמלת את ראשית מהפכת הדפוס

אב הכנסייה הירונימוס (325420 בערך), שידע עברית מלבד הלטינית והיוונית, והתמחה בתאולוגיה, יצר מכל התרגומים הלטיניים תרגום הומוגני משופר. בעבודתו, שנעשתה בין השנים 390405, הסתייע רבות ביהודים שהכיר. תרגום הספרים הראשונים שטיפל בהם (נביאים ראשונים, שמואל ומלכים) נעשה בצמוד לטקסט העברי, אולם הספרים האחרונים (יהושע, שופטים, רות ואסתר) תורגמו על ידו בצורה יותר חופשית. על כל פנים הירונימוס הסתמך על הנוסח העברי, משום שהבחין בסטיות שיש לתרגומים היווניים מהמקור העברי.

הוולגטה הוכרה על ידי הכנסייה בשנת 1546 כנוסח המוסמך של כתבי הקודש. היא כוללת, מלבד ספרי המקרא והברית החדשה, גם תרגום הספרים החיצוניים. השם 'וולגטה' (=הנפוצה) ניתן לתרגום על ידי רוג'ר בייקון, וכאשר נעשתה החלוקה הפנימית לפרקים בוולגטה, היא עברה גם לתנ"ך העברי (ראו ערך מורחב: חלוקת הפרקים בתנ"ך). חלק מפרשני המקרא היהודים בימי הביניים הכירו את הוולגטה, וכך, למשל, רשב"ם בפירושו לבראשית‏[18] דוחה את גרסת הירונימוס לשילה – שילוח (כלומר, המשיח ישו המשולח). גם בפירושי אבן־עזרא ישנן התייחסויות לטעויות בוולגטה.

מהדורה מדעית של הוולגטה יצאה בשני חלקים בשנת 1969 בשטוטגרט[19].

תרגומים קופטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקופטית היא השלב האחרון של השפה המצרית. והיא שימשה את תושבי מצרים הנוצריים, ולכן הפכה אחת משפות הקודש. המקרא והברית החדשה תורגמו לקופטית, כנראה החל מהמאות ה-2–3 לספירה פעמים רבות, גם בימי הביניים. על פי חקירת הנוסח, נראה כי התרגום הסתמך גם בספרי המקרא על התרגום היווני.

התרגום החבשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפת הגֶעז היא השפה הקדושה באתיופיה, ובה נכתבו ספרי המקרא והברית החדשה. ספר אורית, שהוא תרגום תורה לגעז, הסתמך על תרגום השבעים, אך נשען גם על התרגומים הארמיים; הוא נוצר לאחר שנת 300 לספירה. פרסומו של התרגום החבשי בא לו בעיקר בשל הספרים החיצוניים שנוספו אליו ושלא קיימים בשפות אחרות: כך ניתן למצוא בו את ספר היובלים כולו, ספר חנוך א', ספר ברוך ועוד.

התרגום הסורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסורית העתיקה היא ניב של הארמית, והתנ"ך תורגם אליה מספר פעמים; התרגום המקובל הוא זה הקרוי הפשיטתא, אך נעשו גם תרגומים הנשענים על ההכספלה של אוריגנס (ראו תרגומים ליוונית, לעיל). הפשיטתא, כמו הוולגטה, היא התרגום שהתפשט בעם, ושהופך את הטקסט העברי לפשוט ומובן (לדוברי סורית), ומכאן שמו. על פי המסורת הסורית המרכזית, התרגום נעשה בימי המלך אֶבגר בתקופת השליחים של ישו, אך כתבי היד מצביעים על המאות ה-45. התרגום משקף מסורת פרשנית-יהודית של חז"ל והתרגומים הארמיים, אולם בדרך כלל הוא מתרגם באופן עצמאי.

תרגומים לערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תרגומי המקרא לערבית

קיימים תרגומים רבים של המקרא לערבית, והם מגוונים מאוד, הן מבחינת מקורם והן מבחינת תפוצתם.

רב סעדיה גאון (רס"ג; 882942) תרגם את כל המקרא לערבית; תרגומו נקרא ה'תפסיר' (=הפירוש). למרות הידיעות ההיסטוריות על תרגום ערבי שנעשה על ידי חכם מוסלמי בתחילת המאה ה-9, הרי תרגומו של רס"ג נעשה על כל ספרי המקרא, ובשל תפוצתו הרבה נבחר כתרגום הערבי החשוב ביותר. מטרתו של רס"ג הייתה לקרב את התנ"ך על ידי תרגומו, הן ליהודים דוברי ערבית והן לבני הדתות האחרות. תרגום המקרא שירת את רס"ג בפולמוס שהיה לו עם הקראים. באמצעות תרגום המקרא לערבית הוא קיווה להוכיח ליהודים דוברי הערבית, בעיקר במצרים, כי השיטה הקראית איננה מעשית.

הגם שכיום קיים התפסיר בתעתיק עברי (שפה ערבית באותיות עבריות, כמו ערבית יהודית), על פי עדותו של ר' אברהם בן עזרא, רס"ג כתב את התרגום באותיות ערביות ("בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם"). לשונו של התפסיר ספרותית, והוא, כאונקלוס, מרחיק ביטויי הגשמה של האל ומזהה מקומות גאוגרפיים עם אתרים בני זמנו. במקומות שבהם הפרשנות היהודית-רבנית שונה באופן משמעותי מהפרשנות הקראית, מדגיש התרגום את הפרשנות היהודית-רבנית. תרגומו של רס"ג התפשט בין כל הדתות – יהודים, שומרונים ונוצרים.

תרגומו של רס"ג תורגם בחזרה לעברית על ידי הרב יוסף קאפח, והמקומות בהם תרגומו כולל אף פירוש נכנסו למהדורת תורת חיים של מוסד הרב קוק.

תרגומים לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום של חלקים מהתנ"ך לאנגלית נעשה החל מהמאה ה-7. תרגום מלא של התנ"ך לאנגלית (אנגלית תיכונה), שנעשה בניהולו של ג'ון ויקליף, מהנוסח הלטיני של הוולגטה, פורסם בשנת 1380 בערך. הכנסייה גינתה תרגום זה, משום שראתה בפרשנות שנילוותה לו דברי כפירה. תרגומים נוספים לאנגלית נדחו אף הם על ידי הכנסייה והמלך.

ב-1530 תרגם ויליאם טינדייל רק את החומש מהיוונית שבמהדורת הקספלה לאנגלית, ו-5 שנים לאחר מכן פרסם מיילס קאורדייל את כל התנ"ך באנגלית. המלך ג'יימס הראשון (בסקוטלנד הוא נחשב לג'יימס השישי) יזם יצירת תרגום רשמי של התנ"ך ושל הברית החדשה לאנגלית. יוזמתו באה על רקע המאבק המר בין הפרוטסטנטים לקתולים באנגליה ובסקוטלנד. המלך ג'יימס הציע לכתוב תרגום חדש לאנגלית, שיהיה מקובל על פרוטסטנטים וקתולים כאחד. תרגום זה, שנעשה מעברית ומיוונית, יצא לאור בשנת 1611, והוא קרוי "תנ"ך המלך ג'יימס" (King James Bible,‏ KJV). תרגום זה נחשב עד היום לתרגום המוסמך של התנ"ך באנגלית (Authorized Version); עבדו עליו חוקרים מאוניברסיטאות בלונדון, אוקספורד וקיימברידג'. הם השתמשו גם בפרשנות יהודית לשם התרגום. במהדורה זו דרש המלך ג'יימס לנקות את המלכים מכל רשע שיכול לדבוק בהם, כדי לטהר את מוסד המלוכה. בתרגום נעשה מאמץ לשמור על המבנה של הטקסט העברי, ולהמיר ככל האפשר מילה עברית במילה אנגלית. עם זאת, מילה עברית עשויה להיתרגם למילים שונות באנגלית בהקשרים שונים, זאת כדי לשמור על שפה קולחת. הניסיון לתרגם מילולית ניבים עבריים יצר ביטויים חדשים באנגלית, שהפכו בהדרגה לחלק מהשפה והתרבות האנגלית, למשל: "מָצָא חֵן בְּעֵינֵי"[20] – "found grace in the eyes of"; "בעור שיניו"‏[21] – "by the skin of his teeth".

מאז יצאו לאור יותר מחמישים תרגומים נוספים של התנ"ך בשלמותו לאנגלית, ותרגומים חלקיים רבים מספור. במאה ה-20 נוצרו תרגומים אחדים לאנגלית מנקודת מבט יהודית (להבדיל מנקודת המבט הנוצרית של התרגומים הקודמים). התרגום הראשון מסוג זה הושלם בשנת 1917. בשנת 1962 הושלם תרגום נוסף של התורה, הקרוי New Jewish Version‏ (NJV).

תרגום לעברית בת זמננו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תנ"ך רם

תנ"ך רם הוא תרגום של התנ"ך מעברית מקראית לעברית ישראלית בת ימינו שנעשה על ידי חוקר המקרא והמחנך אברהם אהוביה ביוזמת המו"ל רפי מוזס. המיזם החל בשנת 1999, ובשנת 2008 ראו אור 14 ספרוני "תנ"ך רם לבתי הספר" ובהם התרגומים של חלקים נבחרים מן התנ"ך. בשנת 2010 ראה אור התרגום המלא של התורה לעברית בת ימינו, על ידי "רם - הוצאה לאור" בשיתוף הוצאת ידיעות אחרונות ושנה לאחר מכן ראה אור כרך נביאים ראשונים. עתידים לראות אור עוד שני כרכים: נביאים אחרונים וכתובים. התרגום עורר פולמוס ציבורי.

תרגומים לשפות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטין לותר (14831546), מייסד הנצרות הפרוטסטנטית, תרגם את התנ"ך בין השנים 15231534 לגרמנית מן המקור העברי (וכלל בתרגום, כמנהג הנוצרים, גם את הברית החדשה בתרגום לגרמנית). לתרגום זה נודעה חשיבות תאולוגית רבה, בהורידו את התנ"ך משפה המובנת רק לאליטה של הכמרים והמלומדים, להמון העם.

במהלך השנים נתחברו תרגומים נוספים לגרמנית, גם על ידי יהודים. משה מנדלסון (17291786), אבי תנועת ההשכלה, יזם תרגום של התורה לגרמנית, ממניעים הדומים לאלו של מרטין לותר והרב הרפורמי לודוויג פיליפסון תרגם את כל התנ"ך. גם ר' שמשון רפאל הירש, מנהיג יהדות גרמניה האורתודוקסית, תרגם את התורה לגרמנית, ממניעים חינוכיים שונים – כדי לבצר את מעמד הדת המסורתית כנגד מבקריה מכל האגפים. תרגום נוסף לגרמנית יזם פרנץ רוזנצווייג, ומאוחר יותר תורגם התנ"ך גם בידי נפתלי הרץ טור סיני.

בעקבות מרטין לותר תורגם התנ"ך לשפות רבות: צרפתית (1535); דנית (1550); הולנדית (1562); פולנית (1563); ספרדית (1569); סלובקית (1584); ולשית (1588; הונגרית (1590); צ'כית (1593); איטלקית (1607); פינית (1642); יידיש (1679); אירית (1685); רומנית (1688); לטבית (1689); סינית (1822); סנסקריט (1825; טורקית (1827) ועוד.

אביה של שפת אספרנטו, אליעזר לודוויג זמנהוף, תירגם את התנ"ך לאספרנטו.

סמואל אג'אי קראות'ר (אנ')‏ (1812-1891) מסיירה ליאונה, מתרגם התנ"ך לשפת היורובה (אנ'), נשבה לעבדות ובגיל עשר נפלה ספינת העבדים בה הושט בידי ספינת מלחמת בריטית. הוא הושב לסיירה ליאונה כבן חורין, נטבל לנצרות בגיל 13 ולמד בבתי ספר של המיסיון באפריקה. הוא נסע לאנגליה, הוסמך לכמורה בגיל 30 ובשנת 1864 הועלה לדרגת בישוף וקיבל תואר דוקטור לתאולוגיה מאוניברסיטת אוקספורד. לאחר מכן שירת כבישוף של טריטוריית ניז'ר, שם תרגם את התנ"ך לשפת היורובה, בה מדברים כיום כעשרים מיליון איש במערב אפריקה‏[22].

גרסה תחילתו של ספר בראשית
עברית עתיקה בראשׁית ברא אלהים את השׁמים ואת הארץ.

והארץ הייתה תֹהו ובֹהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים.
ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור.

עברית מודרנית בתחילת הבריאה, כשברא אלוהים את העולם,

והארץ הייתה שוממה וריקה, חושך שרר על פני תהום, ורוח אלהים מרחפת על פני המים.
אמר אלוהים : "יהיה אור!" והיה אור .

ארמית (תרגום אונקלוס) בְּקַדְמִין בּרָא יְיָ יַת שׁמַיָא וְיַת אַרְעָא.

וְאַרְעָא הֲוָת צַדְיָא וְרֵקַנְיָא וַחֲשׁוֹכָא פּרִיּש עַל אַפֵּי תְהוֹמָא וְרוּחָא מִן קְָדָם יְיָ מְנַשְׁבָא עַל אַפֵּי מַיָא.
וַאֲמַר יְיָ יְהֵי נְהוֹרָא וַהֲוָה נְהוֹרא

סורית (תרגום הפשיטתא) ܒܪܫܝܬ ܒܪܐ ܐܠܗܐ ܝܬ ܫܡܝܐ ܘܝܬ ܐܪܥܐ

ܐܪܥܐ ܗܘܬ ܬܘܗ ܘܒܘܗ ܘܚܫܘܟܐ ܥܠ ܐܦܝ ܬܗܘܡܐ. ܘܪܘܚܗ ܕܐܠܗܐ ܡܪܚܦܐ ܥܠ ܐܦܝ ܡܝܐ
ܘܐܡܪ ܐܠܗܐ ܢܗܘܐ ܢܘܗܪܐ ܘܗܘܐ ܢܘܗܪܐ

ברָשית ברא אַלָהא ית שמיא וית ארעא
ארעא הְוַת תוֹ ובוֹ וחשוכא על אפי תהומא. ורוחה דאלהא מְרַחְפָא על אפי מיא
ואמר אלהא נֶהוֶא נוּהרא וַהְוָא נוּהרא.

יוונית (תרגום השבעים)
εν αρχη εποίησεν ο θεος τον ουρανον και την γην
η δε γη ην αορατος και ακατασκευαστος και σκοτος επανω της αβυσσου και πνευμα θεου επεφερετο επανω του υδατος
και ειπεν ο θεος γενηθητω φως και εγενετο φως

(אֶן אַרְכֵה אֶפּוֹאִיֶסֶן הוֹ-תֶ'אוֹס טוֹן אוּרַנוֹן קַי טֵן גֵן
הֵ-דֶ-גֵה אֵן אַ-אוֹרַטוֹס קַי אַקַטַסְקֶאוּאַסְטוֹס קַי סְקוֹטוֹס אֶפַּנוֹ טֵס אַבּוּסּוּ קַי פְּנֶאוּמַה תֶ'אוּ אֶפֶּפֶרֶטוֹ אֶפַּנוֹ טוּ הוּדַטוֹס
קַי אֵיְפֶּן הוֹ-תֶ'אוֹס גֶנֵתֵ'טוֹ פוֹס קַי אֶגֶנֶטוֹ פוֹס)

חבשית (אורית)
በቀዳሚ ፡ ገብረ ፡ እግዚአብሔር ፡ ሰማየ ፡ ወምድረ ።
ወምድርሰ ፡ ኢታስተርኢ ፡ ወኢኮነት ፡ ድሉተ ፡ ወጽልመት ፡ መልዕልተ ፡ ቀላይ ፡ ወመንፈሰ ፡ እግዚአብሔር ፡ ይጼልል ፡ መልዕልተ ፡ ማይ ።
ወይቤ ፡ እግዚአብሔር ፡ ለይኩን ፡ ብርሃን ፡ ወኮነ ፡ ብርሃን ።

(בַּקַדָמִי גַבְּרַה אֶגזִיאַבְּחֵר סַמָיַה וַמֶדֶרַה.
וַמֶדֶרס אִיתָסתַראִי וַאִיכּוֹנַת דֶלוּתַה וַצֶלמַת מַלעֶלתַה קַלָי וַמַנפַסַה אֶגזִיאַבְּחֵר יְצֵלֶל מַלעֶלתַה מָי.
וַיְבֵּה אֶגזִיאַבְּחֵר לַיֶכּוּן בֶּרהַן וַכּוֹנַה בֶּרהַן.)

שומרונית (התרגום השומרוני) בקמאותא טלמס אלהה ית שומיה וית ארעה

וארעה הות שאמה וריקני וחשכה על אפי תהומה וריח אלהה מנשבה על אפי מיה
ואמר אלהה הוה נהר והוה נהר

ערבית (רב סעדיה גאון) اوّل ما خلق الله السماوات والارض،

والارض كانت غامرة مستبحرة، وظلام على وجه الغمر، وريح الله تهب على وجه الماء.
فشاء الله ان يكون نور، فكان نور.‏
(אַװַל מַא חַ'לַקַ אללה אל-סַמַאװַאת ואל-אַרְדְ'.
ואל-אַרְדְ' כַּאנַת עַ'אמִרַה מֻסְתַבְּחִרַה, ו-טַ'לַאם עַלַא װַגְ'הְּ אל-עַ'מַר, ו-רִיח אללה תַהֻבּ עַלַא װַגְ'הְּ אל-מַאְּ.
פ-שַׁאַ אללה אִן יַכּוּן נוּר, פ-כַּאן נוּר.)

ערבית (תרגום נוצרי) فِي الْبَدْءِ خَلَقَ اللهُ السَّمَاوَاتِ وَالأَرْضَ،‏

وَإِذْ كَانَتِ الأَرْضُ مُشَوَّشَةً وَمُقْفِرَةً وَتَكْتَنِفُ الظُّلْمَةُ وَجْهَ الْمِيَاهِ، وَإِذْ كَانَ رُوحُ اللهِ يُرَفْرِفُ عَلَى سَطْحِ الْمِيَاهِ،
أَمَرَ اللهُ : «لِيَكُنْ نُورٌ». فَصَارَ نُورٌ، ‏
(פִי אל-בַּדְאְּ חַ'לַקַ אללה אל-סַמַאװַאת ואל-אַרְדְ'.
ו-אִדְ' כַּאנַת אל-אַרְדְ' מֻשַׁװַשַׁה ו-מֻקְפִרַה ו-תַכְּתַנִף אל-טַ'לְמַה װַגְ'הְּ אל-מִיַאה, ו-אִדְ' כַּאן רוּח אללה יֻרַפְרִף עַלַא סַטְח אל-מִיַאה.
אַמַרַ אללה: "לִיַכֻּן נוּר", פַ-סַר נוּר.)

התנ"ך של המלך ג'יימס
In the beginning God created the heaven and the earth.
And the earth was without form, and void; and darkness was upon the face of the deep. And the Spirit of God moved upon the face of the waters.
And God said, Let there be light: and there was light.
התנ"ך של חברת ההו"ל היהודית JPS
IN THE beginning God created the heaven and the earth.
Now the earth was unformed and void, and darkness was upon the face of the deep; and the spirit of God hovered over the face of the waters.
And God said: ‘Let there be light.’ And there was light.
גרסה אמריקאית סטנדרטית
In the beginning God created the heavens and the earth.
And the earth was waste and void; and darkness was upon the face of the deep: and the Spirit of God moved upon the face of the waters.
And God said, Let there be light: and there was light.
אנגלית מודרנית
In the beginning God created the heavens and the earth.
The earth was barren, with no form of life; it was under a roaring ocean covered with darkness. But the Spirit of God was moving over the water.
God said, "I command light to shine!" And light started shining.
גרמנית
Im Anfang schuf Gott die Himmel und die Erde.
Und die Erde war wüst und leer, und Finsternis war über der Tiefe; und der Geist Gottes schwebte über den Wassern.
Und Gott sprach: Es werde Licht! Und es wurde Licht.
הולנדית
In den beginne schiep God den hemel en de aarde.
De aarde nu was woest en ledig, en duisternis was op den afgrond; en de Geest Gods zweefde op de wateren.
En God zeide: Daar zij licht: en daar werd licht.
ייִדיש (תּרגום פֿון יהואש) אין אָנהײב האָט גאָט באַשאַפֿן דעם הימל און די ערד.

און די ערד איז געװען װיסט און לײדיק¸ און פֿינצטערניש איז געװען אױפֿן געזיכט פֿון תּהום¸ און דער גײַסט פֿון גאָט האָט געשװעבט אױפֿן געזיכט פֿון די װאַסערן.
האָט גאָט געזאָגט: זאָל װערן ליכט. און עס איז געװאָרן ליכט.

נורבגית
I begynnelsen skapte Gud himmelen og jorden.
Og jorden var øde og tom, og det var mørke over det store dyp, og Guds Ånd svevde over vannene.
Da sa Gud: Det bli lys! Og det blev lys.
שבדית
Allt började när Gud skapade himlen och jorden.
Först var jorden ett formlöst och tomt kaos, och Guds Ande svävade över de mörka dimmorna.
Då sa Gud: "Ljus, bli till." Då blev det ljust.
לטינית (וולגאטה)
in principio creavit Deus caelum et terram.

terra autem erat inanis et vacua et tenebrae super faciem abyssi et spiritus Dei ferebatur super aquas.

dixitque Deus fiat lux et facta est lux.
איטלקית
In principio Dio creò il cielo e la terra.
Ora la terra era informe e deserta e le tenebre ricoprivano l'abisso e lo spirito di Dio aleggiava sulle acque.
Dio disse: «Sia la luce!». E la luce fu.
אספרנטו
En la komenco kreis Dio la ĉielon kaj la teron.
Kaj la tero estis senforma kaj dezerta, kaj mallumo estis super la abismo; kaj la spirito de Dio ŝvebis super la akvo.
Kaj Dio diris: Estu lumo; kaj fariĝis lumo.
צרפתית
Au commencement, Dieu créa les cieux et la terre.

La terre était informe et vide: il y avait des ténèbres à la surface de l'abîme, et l'esprit de Dieu se mouvait au-dessus des eaux.

Dieu dit: Que la lumière soit! Et la lumière fut.
ספרדית
En el principio creó Dios los cielos y la tierra

Y la tierra estaba desordenada y vacía, y las tinieblas estaban sobre la faz del abismo, y el Espíritu de Dios se movía sobre la faz de las aguas.

Y dijo Dios: Sea la luz; y fue la luz.
פולנית
Na początku Bóg stworzył niebo i ziemię.
Ziemia zaś była bezładem i pustkowiem: ciemność była nad powierzchnią bezmiaru wód, a Duch Boży unosił się nad wodami.
Wtedy Bóg rzekł: "Niechaj się stanie światłość!" I stała się światłość.
רוסית
В начале сотворил Бог небо и землю.
Земля же была безвидна и пуста, и тьма над бездною, и Дух Божий носился над водою.
И сказал Бог: да будет свет. И стал свет.
אוקראינית
На початку Бог створив Небо та землю.
А земля була пуста та порожня, і темрява була над безоднею, і Дух Божий ширяв над поверхнею води
І сказав Бог: Хай станеться світло! І сталося світло
אפריקאנס
In die begin het God die hemel en die aarde geskape.
En die aarde was woes en leeg, en duisternis was op die wêreldvloed, en die Gees van God het gesweef op die waters. En God het gesê: Laat daar lig wees! En daar was lig.
מאנית (Manx Gaelic)
Ayns y toshiaght chroo Jee niau as thalloo.
As va'n thalloo gyn cummey, as feayn; as va dorraghys er eaghtyr y diunid: as ren spyrryd Yee gleashagh er eaghtyr ny ushtaghyn. As dooyrt Jee, Lhig da soilshey 've ayn; as va soilshey ayn.

סוגיות ומחלוקות בתרגומי התנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטויים קשים לתרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "תֹהוּ וָבֹהוּ" (בראשית א', ב) – תורגם כ- "ריקה וחסרת-צורה" או "ריקה ושוממה" (בוולגטה, ובתרגומים ללשונות אירופיות), וגם: "תהום מוצף" (תפסיר רס"ג) או "ריקה וחרבה" (בערבית).
  • לשון נופל על לשון
    • "וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת-שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ. וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל-הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי" (בראשית כ"א, ה-ו) – ברוב התרגומים משחק המילים בין שמו של יצחק לבין הפועל "יצחק" אובד, והקורא אינו יכול לעמוד על הקשר בין המילים.
    • "כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי ה' וְהִנֵּה כְּלוּב קָיִץ. וַיֹּאמֶר: מָה-אַתָּה רֹאֶה, עָמוֹס? וָאֹמַר: כְּלוּב קָיִץ. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי בָּא הַקֵּץ אֶל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, לֹא-אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ." (עמוס ח', א-ב) – הביטוי "כלוב קיץ", שמשמעותו "סל פירות", נועד ליצור משחק מילים עם הפסוק "בא הקץ על עמי ישראל". ברוב התרגומים משחק המילים אובד, וכך בעצם ניטל הטעם למשל; ואולם, בתרגום חדש לאנגלית נמצא לכך פתרון:
This is what the Sovereign LORD showed me: a basket of ripe fruit. "What do you see, Amos?" he asked."A basket of ripe fruit," I answered. Then the LORD said to me, "The time is ripe for my people Israel; I will spare them no longer.[23]

מחלוקות בין-דתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בספר ישעיהו נאמר: "הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן" (ז', יד). כיוון שהנוצרים הקדמונים השתמשו בתרגום השבעים היווני במקום במקור העברי, הם ביארו את התרגום היווני של עלמה – παρθένος (פַּרְתֶ'נוֹס, שמשמעותו בדרך כלל רווקה צעירה) כ"בתולה", וזיהו את הפסוק כבשורה על לידתו של ישו, ולפיכך ברוב התרגומים הנוצרים לשפות אירופיות מתורגמת המילה העברית "עלמה" למילים שמשמעותן "בתולה".
  • בספר תהילים, המאמר "ה' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ" (ב', ז) מפורש בנצרות כמתייחס לישו, ולפיכך בתרגומים לאנגלית המילה Son ("בן") פותחת באות רישית (capitalized), כפי שמקובל לגבי שמות אלוהיים. גם בבראשית א', א מופיע הבדל דומה בין התרגומים לאנגלית המקובלים על נוצרים לבין אלה המקובלים על יהודים: בביטוי the Spirit of God ("רוח אלהים") הן המילה Spirit והן המילה God פותחות באות גדולה בתרגומים הנוצריים כרמז לאלמנט משילוש הקדוש. בתרגומים היהודיים רק המילה God פותחת באות גדולה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.guinnessworldrecords.com/world-records/1/best-selling-book-of-non-fiction
  2. ^ ראו למשל בדף העוסק בשפת איי קיריבטי באתר "אומניגלוט".
  3. ^ בבלי מגילה ג, א; ירושלמי מגילה ד, א; בבלי נדרים לז, ב
  4. ^ שמות כ"ד,י'
  5. ^ שם
  6. ^ מגילה ג, א; מסכת עבודה זרה יא, א, התלמוד אומר כי היה תרגום ארמי כבר בתקופת עזרא הסופר, אלא שנשכח ואונקלוס כתבו מחדש.
  7. ^ גיטין נו, ב
  8. ^ (מגילה פרק א הלכה ט
  9. ^ הכינוי "יא"ר" הומצא על ידי שד"ל שכן כך הוא פיענח (בטעות) את שנת כתב היד, ובאותו זמן טרם מצא את שמו המקורי – "פתשגן".
  10. ^ בבלי, מגילה ג, א
  11. ^ יהושע ב', ד
  12. ^ בבלי מגילה ט, א
  13. ^ כגון במסכת עבודה זרה כה, א
  14. ^ קידושין מט א
  15. ^ יש המעתיקים לעברית: סימאסוס. ראה: עזריה מן האדומים, מאור עינים, מהדורת צונץ, חלק 'אמרי בינה' פרק ח.
  16. ^ מגילה ג א
  17. ^ עזריה מן האדומים, מאור עינים, מהדורת צונץ, חלק 'אמרי בינה' פרק ח. הערת צונץ בעמ' 120.
  18. ^ בראשית מ"ט, י
  19. ^ R. Weber et All (eds.), Biblia Sacra Iuxta Vulgatam Versionem
  20. ^ ּS:בראשית ו ח
  21. ^ (על-פי ספר איוב י"ט, כ')
  22. ^ סטיבן ג'יי גולד, הר הצדפות של לאונרדו והדיאט של וורמס - אסופת מאמרים על תולדות הטבע, 2002, ע' 157
  23. ^ מקור: New International Version תרגום מקוצר של הנוסח האנגלי: (...) "מה אתה רואה, עמוס?" [...] "סל פירות בשלים" [...] "בשלה השעה לעמי ישראל, לא אחוס עליהם עוד."
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg