תרומת הדשן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תרומת הדשן היא מצווה שמתבצעת על ידי סילוק כמות קטנה של אפר, שנוצר על מזבח העולה משריפת הקרבנות ועצי ההסקה. הדשן שסולק מן המזבח בתרומת הדשן מונח על רצפת העזרה במרחק-מה מן המזבח. המצווה נעשית על ידי כהנים בלבד, וזמנה הוא מדי יום ביומו, לרוב בסמוך לעלות השחר. החיוב לקיים מצווה זו הינו כאשר בית המקדש קיים.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המצווה בספר ויקרא, בתחילת פרשת צו:

Cquote2.svg

צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ. וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר

Cquote3.svg
ויקרא, ו' ב-ד

פירוט המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הכהן ללבוש בגדי כהונה, שהם - לדעת חלק מן הראשונים - פחותים בחשיבותם מבגדי הכהונה הרגילים‏[1]. אחר כך עליו לקדש את ידיו ואת רגליו, ליטול מחתת כסף, לעלות בכבש העולה אל המזבח, לחפור בעזרת המחתה בערימת האפר שהצטברה על המזבח כדי לקחת אפר נקי, ללא שאריות קרבנות שטרם נשרפו כליל, לחתות אפר וגחלים אל תוך המחתה, לרדת חזרה אל העזרה, לפנות שמאלה לכיוון מזרח העזרה, לפסוע כעשר אמות צפונה ולרוקן את האפר שבמחתה על רצפת העזרה, במרחק שלושה טפחים מן הכבש.

רק לאחר תרומת הדשן, עולים הכהנים האחרים אל המזבח, מסלקים למקום אחד את כל האפר והגחלים שהצטברו בעבודת הקרבנות של יום האתמול, ומתחילים לארגן את המזבח לעבודת היום החדש‏[2]. כאשר הצטברה כמות גדולה של אפר על המזבח, היו מפנים אותה - לאחר תרומת הדשן - למקום מיוחד מחוץ למחנה.

בימי חול היו מבצעים את תרומת הדשן סמוך לעלות השחר. בימי כיפורים היו עושים זאת מיד אחר חצות הלילה, ובשאר החגים היו עושים זאת לאחר שעבר השליש הראשון של הלילה‏[3].

קביעת הכהן התורם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פיס (בית המקדש)

בתחילה לא הייתה קביעות בזכות תרומת הדשן, וכל כהן שרצה יכול היה לקיים מצווה זו. הנוהג היה, שאם היו מספר כהנים חפצים במצווה, הם היו רצים אל המזבח, והכהן הקודם את חברו בשיעור ארבע אמות - זכה במצווה. לאחר שפעם אירע שדחף אחד הכהנים את חברו תוך כדי הריצה, והלה נפל ונשברה רגלו‏[4], תיקנו בית הדין של הכהנים, שזכות המצווה תיקבע בהגרלה (בלשון המשנה: "פייס").

לאחר קביעה זו נוצר חשש שמא לא יבוא איש לקיים את המצווה, מאחר שהסיכויים לזכות בהגרלה זו אינם רבים. הוחלט אפוא, שמי שיזכה במצוות תרומת הדשן, יזכה אף בעבודת סידור המזבח ("סידור המערכה הגדולה") ובמצוות הולכת שני בולי עץ מלשכת העצים אל המזבח‏[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחת חינוך מצווה קל"א אות ב'
  2. ^ ספר החינוך מצווה קל"א
  3. ^ מסכת יומא, סוף הפרק הראשון
  4. ^ הגמרא במסכת יומא מוסיפה, שאירע מקרה שכהן אחד הקדים את חברו בארבע האמות וזכה במצווה. חברו זעם עליו, שלף סכין ודקר את הכהן המנצח.
  5. ^ מסכת יומא, פרק שני משנה א', ובתלמוד שם

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.