תרופה ביולוגית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תרופה ביולוגית (המכונה גם "טיפול ביולוגי" או "טיפול ממוקד") הוא שמו של דור חדש של תרופות המפותחות בגישות מודרניות המבוססות על תחומי הביולוגיה המולקולרית. התרופות הביולוגיות מפותחות בדרך כלל הודות לניתוח ופענוח המנגנון המולקולרי הגורם למחלה מסוימת. התרופה הביולוגית ספציפית למנגנון מסוים הגורם למחלה או מחמיר אותה. לפעמים מחלה מסוימת יכולה להתקבל על ידי כל אחד ממספר מנגנונים שונים, במקרה כזה הספציפיות של התרופה הביולוגית היא למנגנון מסוים ולא למחלה בכללותה. השימוש בתרופות ביולוגיות נפוץ במחלות כגון דלקת פרקים, מחלות אוטואימוניות, סוגים רבים של סרטן, מיאלומה נפוצה ועוד. חשוב לציין שהתרופות הביולוגיות הן תחום חדש ויקר ברפואה.

דוגמה לפעולת תרופה ביולוגית
מבנה ההרצפטין, סוג של תרופה ביולוגית

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון של תרופה ממוקדת המיועדת לטפל בבעיה ספציפית בגוף היה של החוקר הגרמני-יהודי פאול ארליך, אשר קרא לרעיונו "כדור קסם". ניסיון ראשון של טיפול בחולה באמצעות נוגדנים חד שבטיים בוצע ב-1980, הנוגדנים החד שבטיים הם אחת הגישות הראשונות שפותחו שמשמשות בפיתוח וייצור תרופות ביולוגיות, תרופות אלה נחשבות לתרופות הביולוגיות הראשונות בשל מטרתן הממוקדת. המחקר הבסיסי בתחומים כמו ביולוגיה תאית, ביוכימיה, ביולוגיה מולקולרית, גנטיקה, מחזור התא, מעברי אותות ובתחומים נוספים אפשר את זיהוים של מנגנונים מולקולריים מדויקים, את זיהוי תפקידם ומשמעותם של מנגנונים אלה ואת התלות וההשפעות ההדדיות שבין מנגנונים מולקולריים שונים.

אחת התרופות הביולוגיות הראשונות שפותחו היא ההרצפטין.

רקע בסיסי מתחום הביולוגיה המולקולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ביולוגיה מולקולרית

קטעים ממולקולת ה- DNA משועתקים למולקולת RNA על ידי אנזימים חלבוניים. מולקולות ה- RNA יכולות להשתייך לקבוצות RNA שונות בייעודן ובאופן תפקודן ובהתאם לכך מולקולת ה- RNA יכולה לעבור תהליכי עיבוד שונים. ייעודן של רבות ממולקולות ה-RNA (אלה המוגדרות ומעודדות להיות mRNA) הנו להנחות בנייתם של חלבונים מסוימים. מולקולות ה-mRNA מכילות מידע ספציפי לייצור חלבון מסוים. מולקולת mRNA שונות יובילו ליצור חלבונים שונים. בתא אנימלי סביר נמצאים אלפי סוגי חלבונים שונים או עשרות אלפי סוגי חלבונים שונים. חלבונים אלה מסוגלים לבצע תפקידים או תהליכים ספציפיים והם שלוקחים חלק מרכזי בביצועם של מגוון התהליכים המולקולריים המתרחשים בתא. סוגים אחרים של מולקולות RNA יכולים לבצע בעצמם ובאופן ישיר תהליכים מולקולריים מסוימים. (אחרים מלהוות מידע מנחה בייצורו של חלבון מסוים). ישנם גם מקטעי DNA שלהם משמעות אחרת מלהוות מידע מנחה בייצורן של מולקולות RNA.

חלבונים וסוגי מולקולות נוספים כתרופות ביולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרונית תרופה ביולוגית יכולה להתערב בכל אחד מהשלבים הנ"ל במטרה להשפיע על יכולות/תכונות התא המראה שיבוש. התרופה הביולוגית יכולה להיות כל חומר המגיב ספציפית עם מולקולה תאית מסוימת, בתאים המראים תכונה/התנהגות משובשת וסביר שתהא חלבון מסוים, מקטע RNA ספציפי או מקטע DNA ספציפי. התחום של טיפול ביולוגי ממוקד באמצעות מקטעי RNA ספציפיים או מקטעי DNA ספציפיים יכול להיקרא גם ריפוי גני(gene therapy). ניתן להתייחס לתחום זה כענף שטרם סיים להתפתח בתחום של התרופות הביולוגיות והוא טומן בחובו פוטנציאל רב. היות שההוצאה לפועל של רוב התהליכים בתא מתבצעת על ידי חלבונים, והיות שתהליכי ייצורם ומבנם של אלה מוביל לספציפיות גבוהה, רבות מהתרופות הביולוגיות שכבר פותחו הן מולקולות חלבוניות וסביר כי גם רבות מאלה שעוד תפותחנה תהינה מולקולות חלבוניות.

חלבונים - ספציפיות במגוון היבטים וביצועם של תהליכים מולקולריים מסוימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלבון הוא מולקולה המורכבת מרצף אורכי של אבני בניין. אבני הבניין המרכיבות את החלבון הן 20 חומצות אמינו שונות. כל החלבונים הקיימים בכל האורגניזמים, החל מחד תאיים, כגון החיידקים הקדומים, ועד לרב תאיים אאוקריוטים, בנויים מאותן 20 אבני בניין. 20 שיירי צד הנבדלים ביניהם בגודל, בצורה, במאפייני הידרופוביות/הידופיליות, פולריות, מטענים חשמליים ופיזורם ובתכונות כימיות אחרות מעניקים לחומצות האמינו השונות את ייחודן. בחלבונים שונים חומצות האמינו יופיעו ברצפים שונים - רצף אורכי מסוים הוא ספציפי לחלבון מסוג מסוים. חלבון לא חייב לכלול את כל חומצות האמינו השונות וייתכן כי חומצת אמינו מסוימת תופיע בו, לאורכו, פעמים רבות - בין אם בצורה עוקבת או בין אם לאו.

מולקולת החלבון מתקפלת פעמים רבות ליצירת מבנה תלת ממדי. חשוב להדגיש כי קיפולי החלבון יכולים ליצור מצב בו חומצה אמינית (א) המרוחקת אלפי חומצות אמינו מחומצה אמינית (ב) לאורך שרשרת חומצות האמינו של החלבון תהא קרובה לחומצה (ב) מבחינה מרחבית. הפוזיציה הספציפית שבסופו של דבר תהא כל חומצת אמינו ממוקמת ביחס לחברותיה בסביבתה המרחבית יוצרת "טביעת אצבע" ייחודית לאותו החלבון, או אפילו נכון יותר לומר לאותו האזור, באותו החלבון ומנקודת המבט המסוימת.

מכלול חומצות האמינו המצויות באזור מרחבי מסוים של החלבון על שלל מאפייניהן הכימיים, כדוגמת אלה שהוזכרו למעלה, יחד עם מבנה הטופוגרפי המסוים שבאזור זה יוצרים מצב של התאמה ספציפית למולקולות אחרות - היינו יכולת קישור ספציפית לאזורים מסוימים במולקולות אחרות ובדרגות שונות של אפיניות.

עקרונות אלה הם שגורמים לכך שהאזור הפעיל של החלבון הוא ספציפי מבחינת יעד הפעילות הסובסטרט, מבחינת חוזק הקישור לאותו היעד (אפיניות) והן מבחינת מהות הפעילות - מהות התהליך המולקולרי הספציפי אותו מבצע החלבון האמור (לדוגמה קישור לחלבון אחר והוספת קבוצת זרחה עליו או שבכך שקושר אותו מונע/מקדם כניסתו לאברון מסוים בתא או מתווך קישורו לחלבון שלישי ועוד).

באופן דומה עקרונות אלה הם שיאפשרו למולקולות ספציפיות ואחרות להקשר לאזורים שונים של החלבון (לאו דווקא לאזור פעיל שלו) ובדרגות שונות של אפיניות.

ייחודיותן של התרופות הביולוגיות - ספציפיות במגוון היבטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמים רבות יכולת/תופעה/התנהגות/תכונה תאית מסוימת מתקבלת כתוצאה משרשרת סדורה של תהליכים מולקולרים – שרשרת שכזאת נקראת מסלול pathway. ישנה מערכת סבוכה ביותר של השפעות גומלין בין מסלולים נפרדים. (ייתכנו מסלולים שמגבים ומעצימים אחד את השני, ייתכנו מסלולים המחלישים/משתיקים מסלולים אחרים ומסלולים שפועלים באופן סותר למסלולים אחרים). האיזון הנוכחי שבין המסלולים הקשורים לתכונה/יכולת ביולוגית מסוימת הוא שיכתיב את המצב הנוכחי ביחס לתכונה/יכולת זאת. איזון זה יכול להשתנות וליטות לצד זה או לצד אחר בזמנים שונים, בתנאים שונים ובהתאם לצרכים ונתונים סביבתיים שונים. כאמור כל מסלול כזה הוא שרשרת של תהליכים מולקולריים ותפקודה של כל חוליה בשרשרת יכול להיות קריטי להשפעתה של שרשרת זאת על תכונה/יכולת ביולוגית מסוימת של התא. כל תהליך מולקולרי שכזה הוא פעילות מדויקת המבוצעת על ידי מולקולה ספציפית. המדע הבסיסי בתחומים שהוזכרו לעיל מאפשר לגלות את הקשר בין כשל בתכונה מסוימת או תחלואה לבין ביצוע חריג או כושל של תהליך מולקולרי מסוים הנגרם כתוצאה מתפקוד חריג או כושל של מולקולה ספציפית. התרופה הביולוגית היא פתרון ספציפי ומדויק המיועד לאזן החריגה האמורה או להתגבר על הכשל האמור. הספציפיות של התרופה הביולוגיות יכולה להיות במגוון היבטים: ספציפיות למולקולה מסוימת במטרה למנוע כשל מסוים - לדוגמה החלשת פעילות של אנזים מסוים. ספציפיות לגרסה חריגה/פגומה של מולקולה מסוימת - לדוגמה גרסה מוטנטית של אנזים מסוים. ספציפיות לסוג תאים מסוים - לדוגמה תאי כליה. ספציפיות לתאים החריגים/החולים מבין כלל התאים מסוג מסוים - לדוגמה תאי כליה סרטניים בין תאי כליה נורמליים.

אופן הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר התרופה הביולוגית "מתלבשת" על חוליה ספציפית של התא היא מובילה לשינוי מנגנוני. הבנת המנגנונים המולקולריים באמצעותם מבוקרת/מתוזמנת התנהגות תאים, כגון מסלולי מעבר אותות למיניהם יכולה להציע מגוון מנגנוני פעילות אפשריים לתרופות בילוגיות: תפקוד כליגנד ספציפי המותאם למלוקולת יעד מסוימת – גיבוי או הגברה של ליגנד טבעי או של השפעה שאמורה להיות לו. תפקוד כליגנד ספציפי המותאם למולקולת יעד מסוימת וע"י כך מונע את קישורו של ליגנד אחר המצוי בגוף לאותה מולקולת היעד המסוימת – תחרותי או לא תחרותי. ... השינוי המנגנוני יכול להתבטא בייצור חלבונים שמביאים לביטוי גנים הגורמים לתא להשתכפל או להיתחרות בליגנד על קולטן. בנוסף היא פועלת על ידי התחברות לאזורים פונקציונאלים באנזימים, קולטנים וחלבונים בתא בכלל וכן, בתהליך ה"down regulation", תהליך שבו התא מקטין את כמות הקולטנים או ה-RNA.

דוגמאות לתרופות ביולוגיות שונות ואופן פעולתן:

  • אווסטין - תרופה לסוגי סרטן שונים, התרופה מנטרלת את החלבון האחראי על יצירת כלי דם לאחר פציעה, דבר הפוגע בתהליך הזנתו של הגידול.
  • וקטיביקס - התרופה נקשרת לקולטן EGF, דבר שמונע פעולות מסוימות בתא, שכתוצאה מהן נגרמת להפחתה ביכולתו של הגידול הסרטני להתפשט לאיברים אחרים בגוף ולהורדת יכולת השרידות של התא הסרטני.
  • וולקייד (בורטזומיב) - גם תרופה זו היא תרופה נגד סרטן, התרופה מונעת מהפרוטאוזומים, שחשובים לבקרת התא ופעולותיו, להגיע לגידול וכך גורמת למותם של תאים סרטניים.

תרופות ביולוגיות והתהליך הסרטני[עריכת קוד מקור | עריכה]

התהליך הסרטני הוא תהליך מורכב שבדרך כלל מתקדם בשלבים. תא סרטני נדרש בדרך כלל להיות חריג ביחס למגוון תכונות, לדוגמה אובדן בקרות ביחס למחזור התא כלומר ביחס לקצב ההכפלות שלו, אבדן יכולת האפופוטוזיס (יכולת של התא להוביל להרג עצמו), אובדן הבקרה על קצב הכפלות התא כתלות בצפיפות תאים שכנים, היכולת להעלים כשלים שכאלה ממערכת החיסון, היכולת למשוך יצירת כלי דם נוספים להזנת הגידול, היכולת להתנתק מהגידול ולהגר למקומות אחרים, היכולת להמשיך להתחלק במקומות שונים בגוף ועוד.

כאמור כל יכולת או תכונה שכזאת יכולה להיות מושפעת ממגוון מסלולים וכאמור כל מסלול שכזה מורכב משרשרת של תהליכים מולקולריים ספציפיים. בנוסף השפעתו של מסלול מסוים על תכונה או יכולת מסוימת יכולה להיות שונה ואף הוכה לגמרי בין תאים מסוגים שונים (אפילו בגוף של אותו פרט).

היות שבתהליך הסרטני מעורבים בדרך כלל מס' כשלים, ייתכן במקרים מסוימים כי התרופה הביולוגית תוכל להוביל לריפוי ואילו במקרים אחרים לרימיסיה- דיכוי וריסון של הגידול. התרופה הביולוגית היא כאמור ספציפית לכשל מסוים. היכולת לאבחן בכל מקרה של סרטן ספציפי מים הכשלים המעורבים בו יכולה לאפשר בירור ביחס לכל אחד מהמכשולים האם כבר קיימת תרופה ביולוגית הספציפית אליו.

ייתכנו מצבים בהם התרופה הביולוגית במקביל לתרופות אחרות לטיפולים אחרים. היות שהתהליך הסרטני כולל בדרך כלל שיבושים במספר מנגנונים מולקולריים ייתכן ותמצאנה מספר תרומות ביולוגית היכולת לתרום לריפוי או דיכוי הגידול הסרטני.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]