תריסר של אופים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סידור של תריסר של אופים - 13 יחידות - בתבנית מלבנית עם יחס ממדים ~11:6

תריסר אופים או תריסר של אופיםאנגלית: baker's dozen או long dozen - "תריסר ארוך") הוא מונח שמקורו באנגליה של המאה ה-13, ובניגוד למשתמע משמו אין הכוונה לתריסר אלא לכמות של 13 יחידות.

קרוי גם "תריסר של השטן" (באנגלית: devils's dozen), בפי אלה הרואים במספר 13 כמביא מזל רע.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידור של תריסר של אופים - 13 יחידות - בתבנית מלבנית עם יחס ממדים ~3:2

מקורו של המונח בחוק אנגלי מהמאה ה-13 שנחקק על ידי מלך אנגליה הנרי השלישי. חוק זה, שנקרא "חוק הלחם והשיכר", הורה כי אופה שירמה את לקוחותיו ייענש עונשים חמורים ביותר. החוק נועד למנוע מקרים של מרמה בשקילת הלחם או מזיגת השיכר (המאכלים הבסיסיים של פשוטי העם באנגליה של ימי הביניים). עונשים חמורים אלה כללו כריתת ידו של האופה. על מנת להגן על עצמם מפני ענישה, מכרו האופים 13 כיכרות לחם במחיר של 12. מכירה עודפת זו נועדה להגן על האופה במקרה שאחד הכיכרות יאבד או יתקלקל, כך שבכל זאת ייוותרו בידי הקונה תריסר כיכרות (כפי שרכש בפועל).

מנהג זה הפך לנוהג רשמי של גילדת האופים של לונדון.

כיום משערים שמקורו של מנהג זה קודם עוד לחוק האנגלי, וזאת בשל העובדה שקל יותר לאפות 13 כיכרות לחם בתוך תבנית מלבנית מאשר 12 כיכרות - קצות התבנית מתקררים ומתחממים יותר ממרכזה של התבנית ולכן סידור של 4:5:4 מאפשר ניצול יעיל יותר של השטח מאשר סידור של 6:6 באותה תבנית או סידור של 5:5:5 התופס יותר מקום, ואשר יכול לגרום שכיכרות הנאפים בקצות התבנית יישרפו. מסיבה זו נוצר המנהג של אפיית כיכרות לחם בסידור של 4:5:4, שהוביל למכירת תבנית שלמה במחיר אחיד.