תרכובת אי-אורגנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תרכובת אי-אורגנית (או אנאורגנית) היא תרכובת שאינה מכילה אטומי פחמן ומימן הקשורים זה לזה, כדוגמת מינרלים. למרות מספרן הרב של התרכובות האי-אורגניות, הרי שרוב החומרים הידועים לנו הינם דווקא אורגניים.
בעבר רווחה הדעה כי תרכובות אורגניות יכולות להיווצר רק על ידי אורגניזמים חיים (וכך הן קיבלו את שמן); התרכובות האי-אורגניות אמורות היו לייצג את "ההיפך" מהתרכובות האורגניות, אך כיום ידוע כי קריטריון זה שגוי: קיימות תרכובות אורגניות מלאכותיות (סינתטיות), שמקורן אינו ביצור חי כלשהו (רוב הפלסטיקים והתרופות, למשל), ולעומת זאת קיימות תרכובות אי-אורגניות רבות בכל יצור חי: פחמן דו-חמצני, נתרן כלורי (מלח בישול), חומצת מימן כלורי, מימן גופרתי ורבות אחרות.
כמו כן, בחומרים אי-אורגניים אין אנרגיה, כלומר, חומרים אלו אינם ניתנים לשריפה לעומת חומרים אורגניים. חומרים אי-אורגניים יכולים להיות יסודות פשוטים (למשל: מולקולת חמצן, פחמן באחת מצורותיו (יהלום, גרפיט או פחם), ברזל), תרכובות פשוטות {סידן גופרתי (גבס או גיר) או פחמן דו-חמצני} או תרכובות ענק סבוכות {סיליקטים (מלחי צורן) למיניהם}.
כימיה אי-אורגנית היא התחום העוסק בתרכובות אלו. אחד הנושאים העיקריים בהם עוסקת הכימיה האי-אורגנית הוא המבנים המיוחדים הנוצרים בגבישים ובסריגים.
