תרמית פירמידה

תרמית פירמידה או משחק פירמידה או פירמידה בלתי חוקית הוא מודל עסקי שאינו מחזיק מעמד לאורך זמן, שעוסק בעיקר בתגמול כספי בתמורה לצירוף אנשים חדשים למשחק, בלא כל מוצר או שירות. משחקי פירמידה קיימים כבר למעלה ממאה שנים.

רוב משחקי הפירמידה הם ניסיון להטעות צרכנים פוטנציאליים להשתתף בהונאות מורכבות אך לכאורה משכנעות וחסינות מפני תקלות. הרעיון הבסיסי מאחורי כל הונאה הוא שכל יחיד משלם רק פעם אחת, אך מקבל רווחים אקספוננציאליים מאנשים אחרים. דוגמה נפוצה מפתה את הקרבן שתמורת תשלום הוא יהיה רשאי להציע את אותה הצעה לאנשים אחרים. כל מכירה כוללת תשלום למוכר המקורי. השגיאה הבסיסית היא שאין רווח קצה - הכסף פשוט מטפס במעלה הפירמידה, ורק האנשים בראש הפירמידה מרוויחים כסף, המגיע מן האנשים הרבים שבתחתית הפירמידה - אלו שהצטרפו למזימה אך לא הצליחו לצרף אליה אנשים חדשים. זהו משחק סכום אפס מובהק: כל הרווחים שעושה משתתף אחד מגיעים מכיסם של משתתפים אחרים. כדי לייפות את המזימה, רובן יכילו המלצות, עדויות ומידע שקרי.

בשנת 1974, הגישה ממשלת ארה"ב תביעה כנגד חברת AmWay בטענה שלא מדובר בשיווק רב שכבתי (היום תוכנית שיווקית זו נקראת: "שיווק רשתי"), אלא ב"פירמידה בלתי חוקית". התהליך המשפטי נמשך כחמש שנים ובסופו פורסם פסק הדין שהכריז מפורשות ובצורה שאינה משתמעת לשני פנים, ש- AmWay וכל חברה ששיטת השיווק שלה דומה, אינן נופלות לקטגוריה של "פירמידה בלתי חוקית", אלא נחשבות ככאלו שמנהלות את עסקיהן באופן לגיטימי וחוקי. ממשלת ארה"ב נאלצה לפצות את חברת AmWay על כך שהגישה נגדה את התביעה וחברה זו פעילה עד היום ונחשבת לגדולה בעולם. מכאן שיש להבדיל בין משחקי פירמידה / תרמיות פירמידה / פירמידות בלתי חוקיות, שכולן אסורות על פי החוק בארה"ב ובין שיווק רב שכבתי / שיווק רשתי, כעסק חוקי לחלוטין.

יש כאלו שמתנגדים לשיטת השיווק הרשתי ובדרך כלל מדובר בחברות מתחרות, אשר שיטת השיווק שלהן אינה כזו, אשר מרגישות באיבוד נתח השוק שלהן, כתוצאה מהצלחתן של החברות המתחרות מהשיווק הרשתי ולכן מנסות כל הזמן לקשור בין שיטת השיווק הרשתי החוקית ובין תרמית פירמידה שאינה חוקית.

כדי להבדיל בין שני הנושאים יש לשים לב, האם מדובר במוצרים או בשירותים אמתיים, שניתן למכור אותם גם בשיטת שיווק רגילה, הרי אז מדובר בשיטת שיווק רשתי לגיטימית, לעומת תרמית הפירמידה, שהכספים המשולמים בה הם לא עקב רכישה של מוצר או שירות, אלא רק עבור הזכות להמשיך ולפתח את התרמית.

למרות שמשחקי פירמידה הוכרזו כבלתי חוקיים במספר מדינות, הם ממשיכים להופיע בדרכים שונות. במקרה אחד בישראל, פסק שופט בית המשפט השלום צבי דותן שהמשחק המסוים שנידון לפניו אינו חוקי וחייב את אחד העומדים בראשו בפיצויים בסך 16,000 שקלים, למרות שפסיקה זו אינה משמשת כתקדים משפטי, שכן היא נידונה בערכאה נמוכה (בית משפט השלום) וכמובן שאין היא משליכה כלל על שיטת השיווק הרשתי, שהיא חוקית ולגיטימית ולראייה מספר רב של חברות, חלקן ישראליות וחלקן בינלאומיות, הפועלות בישראל באופן חוקי לחלוטין.‏

היסטוריה

תרמית פירמידה במכתב שרשרת

משחקי פירמידה, תרמיות פירמידה, או "פירמידה בלתי חוקית" מופיעים בגרסאות שונות. סוג המשחק המוקדם ביותר היה מכתב שרשרת שבו הופיעה רשימה של 5 - 10 אנשים עם כתובותיהם. לקורא נאמר לשלוח סכום כסף קטן לאדם הראשון ברשימה. לאחר מכן היה עליו להסיר את השם הראשון מהרשימה, להעלות את השמות הנותרים מקום אחד למעלה, ולהוסיף את שמו (ואולי גם שמות אחרים) בתחתית הרשימה. לאחר מכן היה עליו להעתיק את המכתב עם רשימת השמות החדשה ולהפיץ אותו הלאה, בתקווה ששמו יגיע לראש הרשימה ושגם הוא יקבל כסף מאחרים.

הצלחה ביוזמה זו נשענת באופן בלעדי על גידול הנדסי במספר המצטרפים. בעקבות כך ניתן לה השם "פירמידה", המציין את הגידול במספר האנשים בכל קומה. לרוע המזל, ניתוח פשוט מראה שתוך מספר שלבים יגיע השוק לרוויה, והמשתתפים האחרונים לא יוכלו למצוא משתתפים חדשים שיכסו את הפסדיהם. כיסוי ההפסדים הוא בלתי אפשרי, ומתמטית מובטח שרובם המוחלט של המשתתפים במזימות מסוג זה יפסידו את השקעתם.

לעומת זאת בשיטת השיווק הרשתי אין לעולם מצב של רוויון השוק (ראה למטה), שכן חברים רבים רוכשים את המוצרים לעצמם כלקוחות ואין הם מתפקדים כלל כמפיצים ולראייה - קיומן של חברות שיווק רשתי החל ממחצית המאה העשרים ועד היום. אלמנט נוסף הוא, שהרכישה אינה חד פעמית, כפי שמוסבר למעלה, כאחד הסממנים לתרמית הפירמידה, אלא החברים, בין אם הנם לקוחות או מפיצים, רוכשים את המוצרים חודש בחודשו, אלמנט ששומר על יציבותו של העסק ועל פעילות המפיצים בו.

משחקי פירמידה בקנה מידה גדול התעוררו במדינות ברית המועצות לאחר פירוקה, שם היה לאנשים ידע מועט בכלכלה. הם הוטעו לחשוב שרווח של מעל 1000% הוא אפשרי. ידועות לשמצה במיוחד הן פירמידת "MMM" ברוסיה שבעקבותיה התאבדו לפחות חמישים אנשים, ומשחק פירמידה רחב היקף שפגע קשות בכלכלתה של אלבניה ועורר מהומות אלימות כאשר קרס ב-1997.

מאפיינים מזהים

המאפיין המרכזי של משחקי פירמידה הוא העובדה שלמוצר המוצע אין ערך עצמי.

סימני זיהוי למשחק פירמידה:

• מוצע מידע חלקי (או שום מידע) על החברה אלא אם כן המשקיע יקנה את התרמית וישתתף בתוכנית.
• הבטחות מעורפלות לרווח בלי גבול.
• אין מוצר.
• הכנסות שנשענות בעיקר על עמלות שנגבות מצירוף משתתפים חדשים או קניית מוצרים לצורך הקונים עצמם ולא למכירה לאנשים אחרים.
• נטייה לרווח רק אצל משקיעים ראשונים.

כמו כן, עשויות להיות גם הבטחות על כך שההשתתפות חוקית לחלוטין, על אף שלעתים קרובות אין זה נכון.

רוויון שוק

משחקי פירמידה הם ייצוג למודל כלכלי שאינו בר קיימא, עקב רוויון שוק. התרשים הבא מראה איך משחקי הפירמידה הופכים בלתי אפשריים לקיום.

האנשים בתחתית הפירמידה יפסידו את כספם תמיד, ללא קשר לעומקה של הפירמידה. קל לראות שמספר האנשים בשורה התחתית של הפירמידה גדול תמיד מסכום האנשים בכל הקומות מעליו, ללא כל תלות במספר הקומות. אם כל קומה חייבת לגייס 6 שורות מתחתיה, היחס בין מפסידים למרוויחים הוא בערך 5 ל-1, זאת אומרת כ-83% מסך כל המשקיעים יפסידו את כספם.

במציאות, הפירמידה לא תהיה מאוזנת לחלוטין, וחלק מהמשתתפים אולי יגייסו את מספר האנשים הדרוש, אך העקרונות נכונים. בצורה פשוטה - כאשר המזימה קורסת רוב המשתתפים יפסידו את כספם, ולפחות את חלקו. שאר המשתתפים יחזירו את ההשקעה או ירוויחו רווחים זעומים, ורק אלו שנמצאים ממש בראש הפירמידה (אלו שהתחילו את המזימה) ירוויחו סכום משמעותי.

לעומת זאת, כפי שמוסבר למעלה, בשיטת השיווק הרשתי יש חברים רבים שהם רק לקוחות, הקונים את המוצרים חודש בחודשו ולכן ההכנסות מתבססות על מוצרים אמתיים שנרכשים חודש בחודשו, מה שמספק יציבות הן לחברות והן למפיציהן ולכן, לא קיימת בשיטה זו תופעה של רוויון שוק.

ראו גם

• שיווק רב-שכבתי
• הונאת פונזי

קישורים חיצוניים

• בלדד השוחי, האמת על משחקי פירמידה, באתר נענע 10
• מאמר של חוקר פשעים פיננסים (אנגלית)