תרפים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רחל יושבת על תרפים שהחביאה בכר הגמל. ציור של ג'ובאני בטיסטה טייפולו.

בתנ"ך תְּרָפִים הם אלילי-בית שהיו בצורת ראש אדם. ייתכן שהיו גולגולת מכויירת בטין של ראש המשפחה. לאחר ההקטרה ניתן היה לדובב אותם לקבלת עתידות. מוזכרים בתנ"ך במספר מקומות. ניכר מהתנ"ך כי גם בני ישראל עשו בהם שימוש. מקור השם הוא מהשפה החתית והשימוש ברבים הוא כנראה דרך כבוד.

בתנ"ך התרפים מוזכרים לראשונה אצל רחל שגונבת אותם מאביה, ומחביאה אותם בכר הגמל ויושבת עליהם כאשר אביה מחפש אותם[1]. מיכל בת שאול שמה אותם במיטתו של דוד להטעות את אויביו, ולגרום להם לחשוב שהוא ישן בה[2]. מיכה שהיה כהן של שבט דן משתמש בתרפים[3].

בכמה מקומות ישנו קשר בין האפוד לתרפים, מה שמחזק את ההבנה שהשימוש בהם היה לחיזוי העתיד[4]. מלכים השתמשו בהם כשעמדו על צומת הכרעה. על נבוכדנאצר מלך בבל מסופר כי שאל בהם כדי לבחור בהחלטה אסטרטגית במלחמה [5]. בספר זכריה (י', ב') נאמר "כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ-אָוֶן", לצד חזיונות וחלומות שוא, כך שניכר בהם שהיו כלי חיזוי.

על המלך יאשיהו מסופר כי ביער עם כל עבודות האלילים שהיו בתקופתו וגם את התרפים[6].

על פי חז"ל השימוש באפוד אצל הכהן הגדול, היה מכפר על עבודה זרה[7] והם לומדים זאת מהסמיכות בהושע בין אפוד לתרפים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זקוביץ, יאיר, מקראות בארץ המראות. ישראל: הקיבוץ המאוחד, 2001.עמ' 33-34.

סימוכין והערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בראשית, פרק ל"א, פסוקים: י"ט, ל"ד, ל"ה
  2. ^ שמואל א', פרק י"ט, פסוקים י"ג, ט"ז
  3. ^ שופטים, י"ז, ה'; פרק י"ח
  4. ^ "כִּי יָמִים רַבִּים, יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר, וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה, וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים" (הושע, ג', ד')
  5. ^ "קלקל בחצים, שאל בתרפים, ראה בכבד" (יחזקאל, כ"א, כ"ד)
  6. ^ מלכים ב', כ"ג, כ"ד
  7. ^ בבלי, מסכת זבחים, פ"ח, ע"ב; מסכת ערכין, ט"ז, ע"א,