תשלום מבוסס מניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בתחום החשבונאות ומנהל עסקים, תשלום מבוסס מניות מתאר פעולה של תשלום או תגמול לעובד או לזכאי אחר (כגון ספק) באמצעות מכשיריה ההוניים של החברה או בסכומים המבוססים על מכשיריה ההוניים של החברה (כגון מניות או אופציות).

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חברה עשויה לשלם באמצעות מכשיריה ההוניים כאשר היא אינה מסוגלת או אינה מעוניינת לתגמל או לשלם לעובדים או לספקים שלה באמצעות מזומן או אשראי. פעולות מסוג זה מאומצות בדרך כלל על ידי חברות טכנולוגיה (היי-טק) בתחילת דרכן.
  • מבחינתה של החברה, מתן מניות או אופציות לעובדיה מיטיבה עם החברה מפני שהעובדים ירגישו מסורים יותר לעבודתם ויפעלו להשיא את ערך החברה ואת ערך המניות שבהן הם כעת מחזיקים. חברות המעניקות מניות למנהליה מצמצמות את השפעותיה של בעיית המנהל-סוכן

הטיפול החשבונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקינה הבינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקינה הבינלאומית תשלום מבוסס מניות מטופל על סמך IFRS-2.

הסכם תשלום מבוסס מניות עשוי לכלול תנאים ודרישות שהעובדים מחויבים לעמוד בהם על מנת לזכות בתגמול. נהוג לחלק את התנאים לשלושה סוגים:

  1. תנאי שירות - העובד מחויב לעבוד בחברה למשך תקופה נתונה (למשל, העובד חייב לעבוד בחברה שלוש שנים).
  2. תנאי ביצוע - ההסכם מותנה בביצועי החברה (למשל, אם מחזור המכירות של החברה המצטבר בשנתיים הקרובות יהיה מעל ל-2 מיליון ש"ח, העובד יהיה זכאי לקבל ולממש את האופציות).
  3. תנאי שוק - תנאי שאינו תלוי בפעולותיה של החברה (למשל, העובד יהיה זכאי לאופציות אם מחיר הדולר לא יעלה על 4 שקלים חדשים).

התקינה האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקינה האמריקאית, תשלום מבוסס מניות לעובדים מטופל על סמך FAS123.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלומי שוב וגיל כץ, חשבונאות פיננסית חדשה: IFRS 2010, ‏2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.