תשעת המכובדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התאור האמנותי המוכר הקדום ביותר של תשעת המכובדים. בית העירייה הישן של קלן, גרמניה

תשעת המכובדיםצרפתית: Neuf Preux) הוא הכינוי שניתן לתשע דמויות היסטוריות אשר בהן מגולם האידאל האבירי של ימי הביניים. הופעתם הראשונה של תשעת המכובדים בקרב האמנות האירופית הייתה במאה ה-14, בחיבורו של ז'אן דה לונגויון "שבועת הטווס" (Voeux du Paon). תשע הדמויות המופיעות בחיבור היו, לפי התפיסה הרווחת בימי הביניים, דמויות אביריות ראויות לציון בעת העתיקה, במקרא ובהיסטוריה ובאגדה הנוצרית של ימי הביניים. לאחר הופעתם של תשעת המכובדים בחיבור הצרפתי, הם הפכו להיות נושא נפוץ בספרות והאמנות של אירופה באותה התקופה, וזכו להערצה ששרידיה ניכרים עד לימינו ביחס לו זוכות דמויות אלו בקרב האגדה והאמנות העכשויות.

תשעת המכובדים היו:

כמה מהגרסאות המאוחרות של הרשימה כוללות את הגיבורה ז'אן דארק כמכובדת העשירית.

כקבוצה מציגות הדמויות את כל הפנים הקיימים בלוחם המושלם. כל המכובדים, למעט הקטור, נודעו בשל מעשי הכיבוש שביצעו ורובם היו צאצאים למשפחות מלכותיות או אציליות. כל הדמויות ברשימה זיכו את מדינותיהם ועמם בכבוד ויוקרה וסימנו את הכח והעורמה הצבאית שנחשבו בימי הביניים לתכונות ראשונות במעלה.


תשעת המכובדים באמנות ימי הביניים

הקטוראלכסנדר הגדוליוליוס קיסריהושע בן נוןדודיהודה המכביהמלך ארתורקרל הגדולגוטפריד מבויון