תשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תשר שהושאר במסעדה בארצות הברית

תשר (מכונה גם "טיפ" או "דמי שתייה") הוא סכום כסף אותו נותן לקוח לעובד שממנו קיבל שירות, בנוסף על החשבון הקבוע, כאות הוקרה על השירות. גודל הסכום תלוי בנוהג המקובל באותו אזור, אופי והיקף השירות וכן איכותו.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשלומי תשר נהוגים ברחבי העולם למגוון רחב של נותני שירות, בהם מלצרים, עובדי שירות בבתי מלון, נהגי מוניות, מדריכי תיירים, עובדי מספרה, מעסים, שליחים, רוחצי מכוניות ורבים אחרים.

התשר מקובל כמעט בכל רחבי העולם, אם כי מגוון מקבלי התשר וכללי התשלום הנהוגים משתנים רבות ממדינה למדינה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידוע על הענקת טיפים עוד מתקופת הרומאים. מקור המילה טיפ הוא פועל מאנגלית של המאה ה-16, שמשמעותו "לתת באופן בלתי צפוי". בסביבות המאה ה-19 הופיע התשר גם בארצות הברית.

בעבר היה נהוג, בעיקר בספרד, להניח בראשית הארוחה במסעדה סכום כסף בצלוחית קטנה במרכז השולחן, ולהוסיף ולגרוע ממנה מטבעות בהתאם לאיכות השירות, כדי לעודד את המלצר להעניק שירות טוב.

תשר מול משכורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב ניתן התשר כתוספת למשכורת המשולמת לנותן השירות מבעל העסק, אולם יש שונוּ‏ת רבה ביחס בין גובה המשכורת לבין התשר המצופה בין המקצועות השונים וכן בתוך המקצועות עצמם. ישנם אף מקומות בהם בעל העסק כלל אינו משלם משכורת ושכרו של נותן השירות בנוי כולו על התשרים אותם הוא מצליח לקבל. ישנן מדינות (וישראל בכללן) בהן שיטת תשלום כזו אינה חוקית (ראו להלן).

בעלי עסקים נבדלים זה מזה ביחסם לתשר. ישנם בעלי עסקים האוסרים על עובדיהם לקבל תשר. אחרים אוספים את התשרים ובסוף יום העבודה מחלקים אותם בין כל העובדים. יש מעסיקים שמחשבים את התשר כמשכורתו הבסיסית של העובד, ומוסיפים מקופתם רק אם סכום התשרים אינו מגיע לשכר המינימום. קיימים גם מעסיקים שלוקחים לעצמם את התשר של העובדים.

התשר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנות ה-70 של המאה ה-20 היה רווח השימוש במונח בקשיש, מילה שמקורה בטורקית, ומשמעותה הייתה ספק תשר ספק שוחד.

בהמשך עברו למונח הלועזי טיפ ובמהלך שנות ה-90 החל השימוש במונח העברי תשר במקביל ללועזי.

בישראל מקובל לתת תשר לעובדים שכירים שנותנים שירות בעל אופי אישי מטעם עסקים שאינם ציבוריים, בעיקר כשיש חשיבות יתרה לאיכות השירות והעובד נתפש כזוטר שחלקו בתשלום הכולל שולי; למשל:

  • מלצרים במסעדות ובתי קפה בהם אין שירות עצמי.
  • שליחים - בדרך כלל של זרי פרחים אישיים, אוכל בשיטת טייק-אווי, קניות מהסופרמרקט.
  • אולמות אירועים - מקובל שבעלי השמחה מתגמלים את צוות העובדים בתשר, ובמקרים מסוימים גם האורחים את המלצרים ששירתו אותם.
  • רבנים - מקובל במקרים רבים ששירותים כמו הכנת נערים לבר מצווה, עריכת חופה, ברית מילה וכו' הם מצווה ולכן נותני השירות אינם דורשים במפורש בתשלום, ובמקום זאת נותנים להם תשר.
  • בתי מלון - עם העזיבה מקובל להשאיר תשר לחדרנים/ות.
  • מכונים לשטיפת כלי רכב - לעובדים שמנקים ידנית את כלי הרכב.
  • מספרות ומכוני יופי.
  • פועלי ניקיון ועובדים סיעודיים מטעם חברות כח אדם שאינם מקבלים תשלום ישירות ממקבל השירות.

בניגוד לאירופה וארצות הברית לא מקובל לתת בישראל תשר לנהגי מוניות, או למנקי שמשות כלי הרכב בתחנות דלק.

בעבר היו מסעדות רבות בהן היה מקובל לגבות "דמי שירות" בשיעור קבוע בנוסף למחיר המופיע בתפריט; היו שראו בכך חלופה לתשר, והיו שהשאירו תשר בנוסף לדמי השירות. כיום תופעה זו פחות נפוצה.

מעמדו החוקי של התשר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מתקיימת הבחנה ברורה בין דמי שירות, הנכללים בחשבון המוגש ללקוח, ונכנסים לקופת העסק - אלה אינם שונים מהתשלום הרגיל של הלקוח, ובין תשר (טיפ), שאותו נותן הלקוח מרצונו, ישירות לנותן השירות האישי (מלצר, ספר וכדומה).

התשר הוא חלק מהכנסתו החייבת במס הכנסה של מקבל התשר, אם כי בשל צורת מתן התשר מובן שלא מנוכה ממנו מס במקור, ובדרך כלל לא משולם עליו מס כלל.

השאלה האם התשר נכלל במשכורתו של העובד בכל הנוגע לדיני העבודה עלתה לדיון בפסקי דין אחדים של בית הדין לעבודה. התוצאות של פסקי דין אלה אינן חד משמעיות: יש שנפסק שהתשר הוא חלק משכר העבודה, ויש שנפסק שאינו כזה. בפסק דין עע 300113/98 ד.ג.מ.ב. אילת מסעדות בע"מ נ' ענבל מלכה שניתן ב-1 ביוני 2005 קבע בית הדין הארצי לעבודה שהתשר אינו חלק משכר העבודה לעניין שכר מינימום. יחד עם זאת כתב הנשיא דאז סטיב אדלר בפסק דינו "עם זאת, לדעתי, אין לשלול אפשרות שתשלום תשר יובא בחשבון לצורך תשלום שכר אם יתקיימו מספר תנאים הכרחיים מצטברים", והוסיף "בשולי הדברים יש מקום לקרוא למחוקק להשלים את מלאכת החקיקה אותה יזמה הממשלה בהתאם לדו"ח ועדת פרידמן. כך ראוי לעשות בתחום שהוא כה פרוץ ובלתי מסודר".

בג"ץ דן במעמדו של התשר, בדנג"ץ  5967/10, המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר כהן ואח'; שניתן ביום 14.4.13.

בתרבות הפופולארית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"ספר המסעות" מאת אפרים קישון, קישון מספר על מסעותיו ברחבי העולם. בסיפורים על טיוליו באיטליה, קישון מספר בהומור על כך שהאיטלקים דורשים תשר (טיפ) ללא קשר לשירות שניתן, איכותו ורצונו של זה שמשרתים לקבל את השירות‏[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפרים קישון שיעור בטיפוגרפיה ובמלחמת הגונדולות, ספר המסעות עמודים 28 - 37

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.