תת-פעילות של בלוטת התריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תת-פעילות של בלוטת התריס
Thyroxine-2D-skeletal.png
המבנה הכימי של תירוקסין
שם בלועזית Hypothyroidism
ICD-10
(אנגלית)
E03.9
ICD-9
(אנגלית)
244.9
DiseasesDB
(אנגלית)
6558
eMedicine
(אנגלית)
med/1145 
MeSH
(אנגלית)
D007037

תת-פעילות של בלוטת התריס היא מחלה בבני אדם ובחיות הנגרמת מייצור לא מספיק של תירואידים על ידי בלוטת התריס.

נהוג לסווג את תת-הפעילות על פי האיבר אשר גורם לה.

בתת-פעילות ראשונית (primary), הגורם הוא בעיה בבלוטת התריס עצמה, אשר אינה מסוגלת להפריש הורמונים בכמות המספקת. גורמים נפוצים לכך הם מחלת השימוטו וטיפול ביוד רדיואקטיבי. מקרה זה מאופיין בערך תירוטרופין גבוה יחסית.

בתת-פעילות שניונית (secondary), בלוטת יותרת המוח אינה מפרישה כמות מספקת של ההורמון TSH. עקב כך קיים גירוי מופחת של בלוטת התריס להפרשת הורמוני הבלוטה, דרך המתבטא בתת-פעילות. מקרה זה מאופיין בערך TSH נמוך (מתחת ל-2 בדרך כלל). גורמים נפוצים הם נזק שנגרם לבלוטת יותרת המוח, כגון גידול, קרינה שנספגה, עקב ניתוח, או פגיעת ראש.

בתת-פעילות שלישונית (tertiary), ההיפותלמוס לא מייצר כמות מספקת של הורמון שחרור תירוטרופין (TRH). הורמון זה מאותת לבלוטת יותרת המוח לייצר TSH. עקב כך נפגע ייצור ה-TSH, ולכן שוב נוצרת תת-פעילות. מקרה זה מאופיין גם כן בערך TSH נמוך.

תסמינים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עייפות
  • אי סבילות לקור
  • דיכאון
  • עצירות
  • כאבי מפרקים
  • זפקת
  • ציפורניים דקות ושבירות
  • שיער דק ושביר
  • חיוורות
  • עור יבש
  • עודף משקל
  • קצב לב איטי (ברדיקרדיה)
  • הפרעות בשינה.

תסמינים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דיבור איטי, קול עמוק יותר
  • עור יבש ומנופח בפנים
  • מחזור וסת לא תקין
  • טמפרטורת גוף נמוכה

תסמינים פחות נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוסר סבילות לחום
  • פגיעה בזיכרון
  • פגיעה ביכולת הקוגניטיבית
  • מיגרנות
  • היפוגליקמיה
  • רפלקסים איטיים
  • נשירת שיער
  • אנמיה
  • התקפי חרדה
  • קושי בבליעה
  • קשיים בנשימה
  • צורך בשינה מרובה
  • אוסטאופורוסיס
  • עצבנות וחוסר יציבות במצב הרוח
  • עלייה ברמות הכולסטרול
  • ירידה בחשק המיני

בגוף ישנה בקרה עדינה על רמות הורמוני בלוטת התריס. ההורמונים מכילים יוד, אשר נצרך מן המזון. מחסור ביוד גורם לירידה ברמת הורמוני בלוטת התריס בדם. האונה הקדמית של יותרת המוח מגיבה על ירידה בהפרשת הורמון המגרה את בלוטת התריס (TSH). אך ללא יוד לא ניתן לייצר את הורמוני בלוטת התריס, ולכן בלוטת יותרת המוח ממשיכה להפריש TSH, אשר מצטבר בדם. עודף זה של ה-TSH מצטבר וגורם לגירוי יתר והתנפחות של בלוטת התריס. התנפחות זו היא צורה של זפקת (goiter). כדי להתגבר על הבעיה, בארצות רבות צורכים מלח שולחן מועשר ביוד (או מי שתייה מועשרים ביוד), ולכן זפקת שנוצרת עקב מחסור ביוד היא נדירה בימינו. גמדות יכולה לנבוע מהפרעות בבלוטת התריס, בין השאר. קרטנת היא תת-פעילות של הבלוטה בתינוקות והשימוטו תירואידיטיס היא מחלת חיסון עצמי אשר גורמת לתת-פעילות, שייתכן שנגרמת על ידי הבקטריה Yersinia enterocolitica.

תת-פעילות "תת-מעבדתית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח תת-פעילות "תת-מעבדתית" (sub-laboratory) ניתן לתיאור המצב בו בדיקות הדם תקינות, אך למרות זאת קיימים תסמינים אופייניים של תת-פעילות, אשר נפתרים בעזרת טיפול הורמונלי בבלוטה. סוג זה לא נחשב כתת-פעילות מסוג אחר, אלא פשוט מראה את חוסר האמינות שבבדיקות הסטנדרטיות לתת-פעילות, במיוחד בדיקת ה-TSH. נמצא שבחלק מן המקרים, הטיפול בהורמונים ממקור טבעי (תמצית של בלוטת תריס מבעלי חיים) היה טיפול אפקטיבי יותר מהטיפול בהורמונים סינתטיים (שלעתים לא השפיעו כלל). הטיפול פתר תסמינים שמגוון רחב של טיפולים קונבנציונאליים ואלטרנטיביים לא הצליחו לטפל בהם, כגון דיכאון, היפוגליקמיה ראקטיבית, עייפות כרונית, אובדן פוריות, תסמונת שחלות פוליציסטיות, אלרגיות, נזלת, בעיות עור כגון פסוריאזיס וסרפדת, לחץ דם גבוה, אסטמה, כולסטרול גבוה ומחלות לב, אובדן חשק מיני ועוד.‏[1] . לציין שהמקור הנ"ל אינו מבוקר ואין במאמר זה השוואה עם אינבו (פלצבו) ולכן יש לקחת את תוצאותיו בעירבון מוגבל.

טיפול ברפואה הקונבנציונלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול ברפואה הקונבנציונלית הוא באמצעות מתן הורמון תירוקסין (T4) סינתטי (תחת השם המסחרי Eltroxin או Euthyrox לדוגמה). הורמון זה נועד להחליף את ההורמון הטבעי שמיוצר בשגרה על ידי הבלוטה. המינון הנפוץ למתן ההורמון הינו 1.6 מיקרוגרם לקילוגרם גוף ביום.‏[2]

גישות ברפואה האלטרנטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי ניתן לומר כי כל אסכולה אלטרנטיבית (כגון רפואה סינית, נטורופתיה, איור ודה, הומאופתיה) תתייחס לתת-פעילות של בלוטת התריס בדרך שונה, ע"פ התאוריות השונות שעומדות בבסיסן, אך בכולן ינסו להחזיר את הבלוטה למצב תקין, ללא שימוש בתירוקסין סינתטי (באמצעות שינויי תזונה, תוספי מזון, פורמולות, דיקור, טיפול נפשי וכו'). במקרה של פגיעה אנושה בבלוטה, כגון בשלב הסופי של מחלת השימוטו, אין ברירה אלא להשתמש בתירוקסין הסינתטי, כיוון שהבלוטה כבר ניזוקה ללא אפשרות שיקום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gaby AR. Sub-laboratory hypothyroidism and the empirical use of Armour thyroid. Altern Med Rev. 2004 Jun;9(2):157-79. PMID 15253676.
  2. ^ תת-פעילות של בלוטת התריס