ת'כר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ת'כר, סיקולו בכתב חרטומים
G47 Z1 k
G1
r
Z1
T14 A2 Z1
Z1
Z1
ת'כר, סיקולו בכתב חרטומים
G47 Z1 k
G1
Z4
r Z1
T14 N25
Z2
חלק מתאור הקרב בין המצרים הפלשתים והת'כר מהתבליט של רעמסס השלישי במדינת האבו. הת'כר הם בעלי הקסדה הכוללת רצועת נוצות סביב הראש

התֶ‏'כֱּ‏‏ר או סִיקוּלוּ (וגם סכל) היו אחד מעמי גויי הים. שמם תכר/סקל קיבל מספר תעתיקים. המידע עליהם ידוע בעיקר מהפפירוס מגילת ון אמון על פיו הם שלטו בדור שבמישור החוף, התבליטים והכתובות של רעמסס השלישי אחד ממלכי מצרים העתיקה שנמצאו במדינת האבו ממערב ללוקסור במצרים העליונה, ופפירוס האריס א

על פי הכתובות של רעמסס השלישי שנכתבה בשנה השמינית למלכותו במקדש קבורה, גויי הים כללו גם את עמים נוספים ביניהם הפלשתים, שרדנה, שכלש, דני[נ], וושש ונוספים. גויי הים ניסו לפלוש למצרים, רעמסס ניצח אותם בקרב ימי, ואת השבויים שלקח גייס לצבא המצרי והושיב אותם במבצרים.

מוצאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאם של הת'כר אינו ידוע. על פי התעתיק סיקולו, הוצע שמקורם בסיציליה, הצעה נוספת היא שמקורם בקיליקיה שבאסיה הקטנה. במיתולוגיה היוונית מופיעה דמות בשם ת'כר שהיה בנו של טלאמון שלחם במלחמת טרויה, כמיסד העיר סלמיס שבקפריסין של היום.

תאורם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התבליטים שהתגלו על הקיר המזרחי במקדש במדינת האבו, לבושם וציודם האופייני של הת'כר היה זה לזה של הפלשתים והדננ. ציוד זה כלל מגן מעוגל, חרב ישרה עם להב ארוך, חניתות, בגד בעל עיבוד דמוי צלעות מעור או מתכת, שמלה קצרה וקסדה בעלת נוצות או רצועות עור. השרדנה לבשו לבוש זהה אך נבדלו בקסדה שהייתה בעלת שתי קרניים בולטות. קסדה אחרונה זו איפיינה רק את השרדנה. הלוחמים מגולחים. בתבליטים שבהם תוארו השבויים, תוארו ספ פלשתים ות'כר בעלי זקן.

בתאור בני המשפחה, רואים את הנשים והילדים מובלים בעגלות כבדות, עם גלגל עץ מלא מובלות על ידי ארבעה שוורים.‏[1]

אזכורים במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בפפירוס האריס א - המסכם את מלחמותיו של רעמסס השלישי בגויי הים נכתב: "אני הרחבתי את כל גבולות מצרים והכיתי את המתקיפים אותי מארצותיהם. אני הכיתי את הדנינ באייהם, הת'כר והפלשתים נעשו לאפר. השרדנ והושש מן הים היו כלא היו. נתפסו כולם והובלו בשבי מצרימה כחול הים. אני יישבתים במצודות כשהם נשבעים בשמי. אנשי חילם רבים היו למאות אלפים. קצבתי כל שנה מנות לכולם ומזון מן האוצרות והאסמים.".‏[2] על פי הפפירוס, גויי הים שנוצחו נשארו בתחומי הממלכה המצרית כשכירים במצודות ששימשו את השלטון המצרי.
  • בכתובות של רעמסס השלישי במדינת האבו, הכתובת מהשנה השמינית לשלטונו של רעמסס השלישי: "הארצות הזרות קשרו קשר באייהם. פתאום נתרחקו כל הארצות ונתבלבלו בתגרה. אף ארץ לא היתה יכולה לעמוד לפני נשקם. חת, קדה, כָּרכּמיש, אַרזָוָה ואַלַשְיָה נקטעו [פתאום]. מחנה [הוקם] במקום אחד בארץ אַמֻרֻ, תושביה הושמדו וארצה היתה כלא היתה. הם באו מול מצרים ולהבה ערוכה לפניהם. בבריתם היו פלשתים, ת'כר, שכלש דני[נ] וושש, ארצות מאוחדות. הם תפסו את כל הארצות עם חוג הארץ, לבותיהם שוקטים ובוטחים: "מזימותינו תצלחנה"
  • ההאונומסטיקון של אמנופה המתוארך לסוף המאה ה-12 או תחילת המאה ה-11 לפנה"ס מסייע לקביעת מקום התיישבותם של גויי הים השונים. גויי הים המוזכרים בו הם השרדנה, ת'כר והפלשתים, בנוסף מוזכרות שלוש ערים: אשקלון, אשדוד ועזה. רשימה זו ביחד עם מגילת ון אמון והתאור המקראי מאפשרת לקבוע שהפלשתים ישבו בדרום והת'כר מצפון להם.

התיישבות בדור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ון-אמון היה כהן מצרי שנסע לגבל לקנות עצי ארז הלבנון כדי לבנות סירה לאל אמון. על פי המגילה, דור הייתה התחנה הראשונה של הכהן לאחר עזיבתו את מצרים. המגילה מספרת שתושבי העיר ישבו הת'כר. המגילה מתוארכת לשנת 1075 לפנה"ס לערך.

העיר דור מופיעה במקורות המקראיים כדור או דאר. בספר יהושע פרק יב' מופיעה רשימת הערים אשר נכבשו על ידי שבטי ישראל בקרב מי מרום. פסוק כ"ג מציין "מלך דור לנפת דור" הציון מלך לנפה הוא חריג לגבי עיר זו ברשימה. ומכאן ניתן להבין שמלך דור שלט על אזור רחב יותר מאשר רק העיר עצמה. בספר שופטים פרק א' פסוק כ"ז מצוינת דור ובנותיה כאחת הערים אשר שבט מנשה לא הוריש. ומכאן ניתן להבין שאמנם מלך דור נוצח במסגרת הקרב במי מרום אבל העיר דור לא נכבשה. תיאור זה תואם את המצוין במגילת ון-אמון אשר על פיו העם אשר ישב בדור לא היה ישראלי. המגילה מתארת שליט בעל עצמה ומשאבים כספיים.

בסיפור במגילה, אונייתו של ון-אמון עוצרת בעיר דור, הנסיך המקומי "בדר" מקבל את פניו ונותן לו חמישים כיכרות לחם, כד יין ושוק של פר. אחד מאנשי האונייה גונב את כספו של ון אמון. ון אמון בתורו דורש מבדר שיתפוס את הגנב ויפצה אותו על הגניבה. השליט אינו מסכים וטוען שהאחריות אינה חלה עליו. לאחר שלא קיבל את כספו עוזב ון אמון את דור ונוסע לגבל. בהמשך הדרך, בחוף צור, הוא פוגש אונייה מדור, גונב את כספם של אנשי האונייה, ומחזיק את הכסף כערובה עד שכספו יוחזר לו. בדר רודף אחריו עם אחת עשרה אוניות. התאור הזה מראה על עצמה של השליט של דור ועל עצמת העיר.

בחפירות הארכאולוגיות שנעשו בתל דור החופרים חיפשו תרבות חומרית שתתן אינדיקציה האם ישבה בעיר אוכלוסייה השונה מבחינת תרבותה החומרים. על פי הממצאים בשכבה הארכאולוגית מתקופת הברזל א' דור הייתה עיר גדולה בנויה היטב ומבוצרת. מתקופה זו נחשפו בדור, מבני ציבור, ביצורים וכן מבני מגורים פרטיים בסגנון 'בית חצר כנעני' המשמרים מסורות כנעניות מתקופות הברונזה המאוחרת. גם מכלול כלי החרס אשר נחשף בשכבות אלו משמר מסורות כנעניות, אך עם השפעה קיפרית ניכרת וכן נוכחות של כלי יבוא ממצרים (בעיקר קנקנים). שכבה זו חרבה בשריפה שעדויותיה ניכרות בכל שטחי החפירה באמצע המאה ה-11 לפנה"ס. החורבן מיוחס לכיבוש על ידי הפניקים שהרחיבו את אזור שליטתם דרומה.

הממצאים בחפירות לא נתנו תשובה חד משמעית לגבי זהות האוכלוסייה המקומית. מצד אחד נמצאו ממצאים ייחודיים המראים על קשר עם אוכלוסיות במערב. מצד שני הממצא החומרי בעיקר כלי החרס מראה על התפתחות הדרגתית בתרבות החמרית בתקופה זו ולא שינוי דרמטי בעקבות כניסת אוכלוסייה בעל תרבות שונה לדור.‏[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מבוא לארכיאולוגיה של ארץ־ישראל בתקופת המקרא, כרכים 8-9 עמ' 21
  2. ^ תרגום: אברהם מלמט (עורך): מקורות לתולדות ישראל וארצו בתקופת המקרא אלף השני לפני סה"נ, ירושלים תשכ"ה.
  3. ^ גויי הים באתר החפירות הארכאולוגיות של תל דור